עשר קללות נתקללה חוה ...
הני שבע הווין?
כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין ...
אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך:

לא אוכל להעתיק את כל דברי הבן יהויידע, נא ראו בפנים,
תחילה אביא כאן משהו ממה שכתב על שלושת הדברים שהשלים רב דימי -
על שלושה אלו לא הביא פסוק. ונראה שאינם קללה גמורה, כי עיטוף הראש - יש נשים שניחא להו כדי לעשות קישוטים ותכשיטים לכיסוי הראש ...
ומגדלת שיער כלילית - הגנאי הוא כל עוד השער הוא כלילית, כלומר סתור, אך אחר שקולעתו הוא שבח כדי שתתנאה בו.

תקציר דבריו על דברי ר' יוחנן:
בודאי בעלי החיים נבראו בטבעם להתנהג כך, אלא שטבע בהם הקב"ה הנהגות אלו כדי שנלמד מהם אנחנו, צניעות וגזל ועריות.
והתרנגול - טבע בו הקב"ה שיפשוט בגפו עד הארץ קודם תשמיש, כי התרנגולת מכוסה כולה בנוצה נאה ורק רגליה מגולות, וכאילו התרנגול מבטיח לה שישלים לה את הבגד,
ומה נלמד שהמפייס את אשתו -עדיף לה שיפייסה בבגדים על פני אכילה ושתיה,
ולאחר תשמיש טבע בו הקב"ה שיכופף ראשו כמתנצל שאין ביכולתו, ומזה נלמד שאם אדם לא יכול לקיים הבטחתו - שיתנצל מייד ולא "ימשוך",

אבל אחרי שניתנה תורה - יש ללמוד כל זה מהתורה, ולא מבעלי החיים, כיון שיש בהם גם מידות רעות:
- את מידת הפיוס אין ללמוד מן התרנגול, כיון שהוא מפייס בשקר, והוא מרבהלו נשים ומרבה התשמיש,
- את מידת הגזל אין ללמוד מן הנמלה פן ימד ממנה להיות להוט הרבות הון כל ימיו ומתי יעסוק בתורה,
- ואת מידת הצניעות אין ללמוד מן החתול בגלל מידותיו הרעות, שהוא רודף אחרי העכברים יומם ולילה ולא ישקוט, והוא גזלן הרבה וחוטף תמיד מן הבית בשר ודגים ושאר מאכלים,
ולכן יש ללמוד הכל מהתורה ולא מהם.

כאמור נא ראו בפנים.