מסכת פסחים נ"ב.
הגמרא אומרת למה שמתא עדיפה וחמורה ממלקות בגלל שבארץ ישראל עומדים למניין על מלקות ולא על שמתא

מבאר רש"י דשמתא חמורה וחוששין לכבוד התורה
מה הכוונה? לא הבנתי
בנוסף רבינו חננאל כותב בשמתא אין חולקים כבוד לרב בדבר חמור ומשמתין מיד. מה הכוונה?
ואם אני מבין נכון שהכוונה שהיה פה מעשה של חילול ה'
אם כך האם הגמרא מתכוונת שהיה פה מעשה של חילול ה'
והאם יש הבדל בין רבנו חננאל שכתב כבוד ה' לבין רש"י שכתב כבוד התורה?
ומדוע עמידה למניין נחשבת כמעכבת כבוד ה' או כבוד התורה אולי אפשר לומר שלהפך בזכות ת"ח זה לא כבוד התורה? והאם הלכה כלישנא קמא או בתרא?