בפרשת משפטים כתוב: "אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים
אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו" ע"כ
ומפרש רש"י: אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו – אֵין זֶה אֶלָּא כְּמִין מָשָׁל: אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ, כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כָּךְ פָּשׁוּט לְךָ שֶׁאֵינוֹ בָּא לַהֲרֹג אֲפִלּוּ יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדּוֹ; כְּגוֹן אָב הַחוֹתֵר לִגְנֹב מָמוֹן הַבֵּן, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן וְאֵינוֹ בָּא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת (סנהדרין ע"ב ע"א). ע"כ
כלומר: רק כאשר ברור שהוא לא בא להרוג אותך, אסור להורגו,
ומזה משמע שכשיש ספק- מותר להורגו. (והאב נחשב וודאי שלא יהרוג)

אך במסכת שלנו (פסחים ב ב ) כתוב: "לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב ... הכי קאמר אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו ואי מספקא לך מילתא כליליא יהי בעיניך כגנב ולא ניתן להצילו בנפשו" ע"כ.
ופרש"י: "הכי קאמר - מה שנתנה לך תורה רשות על הבא במחתרת להורגו ...אם ברור לך הדבר כאור שהוא בא על עסקי נפשות דהיינו כל אדם חוץ מאב על הבן וכיוצא בו שמכיר בו שהוא אוהבו מאד ...ובלילה אם מספקא לך כלילה כגון שאדם אוהבך שהוא אביך ורחמיו עליך ואם היית עומד כנגדו להציל ממונך אינו הורגך יהי בעיניך כגנב ולא ניתן להורגו והכי אמרינן בסנהדרין (דף עב:) דאב על הבן אינו נהרג במחתרת:"

כלומר: כשברור שבא על עסקי נפשות- ניתן להורגו
וכשיש ספק- אסור להורגו (ואב נחשב ספק)

וקשה, ממשפטים משמע שכשיש ספק האם בא על עיסקי נפשות , מותר להורגו, וכן שאב נחשב וודאי שלא יהרוג.
ומפסחים משמע שכשיש ספק האם בא על עיסקי נפשות- אסור להורגו ,והאב נחשב ספק.
אמנם אין נ"מ אך עדיין זו שאלה שחייבת ברור.

תודה.