במשנה במידות (פ"ד, מ"ה) נאמר: "ולולין היו פתוחין בעליה לבית קדש הקדשים שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים". רבי יוסף חיים זוננפלד נשאל, אם כן כיצד מותר לראות את הכרובים ברגל? ותירץ: "...הכוונה שלא יזונו עיניהם ממראה נוי המלאכה, וזה ענין תענוג גשמי, שלא מכונה רק לעיני, כי העין נהנה זה אסור, אבל מי שמתענג בנפשו בחדוה רבה שרואה הנסים הנעשים בבית הגדול והקדוש, ורואה ומשיג בגלוי ענין השראת השכינה בישראל, כענין שאמרו שם ככלה בבית חמיה שאינה צנועה מבעלה, עיין שם, זה אינו ענין למעילה, שהוא דוקא בענין תענוג גשמי שהגוף נהנה, ע"כ" (דף על הדף פסחים כו. בשם ספר הזכרון יד משה עמ' ר"ב-ר"ג).