א) יומא פ:

רש״י ד״ה אכילה גסה - שאכל לילי יום הכפורים על השבע שהיה שבע ״מסעודה שהפסיק בה״ וכל מה שאכל משחשיכה אכילה גסה היתה ושלא להנאה.

לכאורה יל״ע מה כוונת רש״י להוסיף במש״כ שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה וצ״ע.

ב) יומא פ:

רש״י ד״ה פרט למזיק - לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו

ובד״ה פרט למזיק (השני) - את התרומה

ק״ק מדוע שינה בלשונו ולא כתב ״את התרומה ואת עצמו״ וצ״ע.