קביעתו של רש"י בפרשו את דין המשנה :
עוברה שהריחה. העובר מריח ריח תבשיל והוא מתאוה לו ואם אינה אוכלת שניהן מסוכנין,
לא ברור לי אם קביעה זו יש לה בסיס מדעי כלשהו. לא ידוע לי שהעובר חש את תחושות ורגשות האם כמוה או אף חלקית ממנה. לא ידוע לי שחוש הריח שלו בכלל פועל כמתואר הרי לאפו לא מגיע שום דבר שהרי הוא מצוי ברחם המבודד.
לכאורה ראוי היה שכל אדם שהריח ריח מאכל או אף סתם מדמיין לעצמו ואוחזו בולמוס, אם יש בכך סכנת נפשות ( אפילו ספק ) יש להאכילו ואם לא - לא. השאלה היא כיצד נדע שמצבו מסוכן ? מהרקע הרפואי שלו ? מבדיקתו - כיצד ניתן לבדוק דבר כזה ?
נראה שהכל משוער ואומדן דעת ודווקא לא 'מדעי' אלא שלא לוקחים סיכון כלשהו.
במה שונים אפוא המעוברת ועוברה מכל חולה שיש בו סכנה ?
לענ"ד יש מצבים רפואיים רבים אחרים, שכיחים יותר, הכרוכים בסכנה אמיתית, בימי צום, אולם נשים מעוברות מתוחות יותר ורגישות יותר ולכן תגובותיהן קיצוניות יותר - אף לריחות, לכן חכמים התיחסו דווקא למעוברות.