הגמרא אומרת ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל לא שנת קבע, ועל כך מקשה ליחוש שמא ירדם ומתרץ רב יוסף שהעמיד שומר ועל כך מתקיף אותו רב משרשיא "ערביך ערבא צריך", ו"שמא אף הוא ישכב וישן".
לכאורה מצינו מקומות אחרים שסומכים על שומר ולא חוששים שמא לא ימלא תפקידו:
1. שני אנשים שאסור להם לאכול בשר וחלב על שולחן אדם - מותר אם יש שומר, ויש שהביאו על כך הפסוק "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו", ולכן יכול היה אברהם ליתן להם חמאה וחלב ובן הבקר - הציע להם ארוחה בשרית או חלבית ושניהם אכלו על שולחן אחד, אך כיוון ששמר לא היתה בעיה.
2. לא יקרא אדם לאור הנר בשבת, נאמר במשנה, ובברייתא "שמא יטה", ומועיל שומר.
3. תפילת ערבית - ללמוד ולאכול כשהגיע זמנה מותר, ובלבד שישים שומר.

למה בכל המקרים האלו לא חוששים שהשומר לא ימלא תפקידו?