אָמַר אַיְיבוּ הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אֲתָא לְקַמֵּיהּ הָהוּא גַּבְרָא אֲמַר לֵיהּ קִרְיָיתָא אִית לִי כַּרְמַיָּא אִית לִי זֵיתַיָּא אִית לִי וְאָתוּ בְּנֵי קִרְיָיתָא וּמְקַשְׁקְשִׁין בְּכַרְמַיָּא וְאוֹכְלִין בְּזֵיתַיָּא אֲרִיךְ אוֹ לָא אֲרִיךְ אֲמַר לֵיהּ לָא אֲרִיךְ הֲוָה קָא שָׁבֵיק לֵיהּ וְאָזֵיל אֲמַר כְּדוּ הֲוֵיתִי דָּיַיר בְּאַרְעָא הָדָא אַרְבְּעִין שְׁנִין וְלָא חֲמֵיתִי בַּר אִינָשׁ מְהַלֵּךְ בְּאָרְחָן דְּתָקְנָן כְּדֵין הָדַר וְאָתֵי וְאָמַר לֵיהּ מַאי מֶיעְבַּד אֲמַר לֵיהּ אַפְקַר זֵיתַיָּא לְחָשׁוֹכַיָּא וְתֵן פְּרִיטַיָּא לְקַשְׁקוֹשֵׁי כְּרָמִים

האיש העשיר והישר לא פנה לרבי אלעזר בר צדוק ( שכבר היה 'הרב' מרא דאתרא ארבעים שנה באותו מקום ) לא בשמיטה הקודמת ולא בזו שלפניה. משמע שקודם לכן לא היה עשיר כדהשתא ולכן לא צצה עדיין הבעיה ההלכתית שלו. משמע מזה שמתעשר 'חדש' היה. ומגיע לו, שהרי 'גבורי כח עושי דברו' הם שומרי השמיטה, ו'ברכת ה' היא תעשיר' אלא שעד עתה לא ידעו מדוע התעשר כ"כ ועתה נודע.

מעניין שבני הכפרים סברו כנראה שמעשיהם הם דומים להתנהלות 'אוצר בית דין' ובכ"ז אסר זאת רבי אלעזר. האמנם ? במה זה שונה ?
ועוד תמהתי, הרי זיתים אי אפשר לאכול כמות שהם ובודאי אין טעם למסוק כמות קטנה אלא מוסקים כמות גדולה וכובשים או מחמיצים וכדו' \, אם כן מה כוונת הגמרא באומרה :ואוכלין בזיתיא ?