ת''ש דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר היכי דמי לאו דא''ל הילך

באותה דוגמא שתובע התובע שלוש פרות מהשומר,והשומר
כופר לגמרי באחת מהפרות.
מודה שהוא חייב לו אחת מהפרות.
ובשלישית טוען שהוא פטור מטעם פטור שומר כגון אונס במקרה של שומר חינם.

אם מחשיבה הברייתא את ההודאה של השומר באחת מהפרות כ"הילך",דהיינו שהפרה הראשונה שמודה בה השומר מזומנת לו בכל מקום שהוא ושרק יבוא התובע ויקח אותה וכבר אינה נחשבת כלל חלק מהתביעה-ניסוח התביעה משתנה לכזה

תובעו מהשומר שתי פרות,אחת מהן כופר ובשניה טוען פטור שומר.

אם כך,מדוע השבועה היא על הפרה האחרונה,בה הוא טוען פטור שומר?אלא על מה היה צריך להשבע,על הפרה בה הוא כופר!(שעל מה שכפר הוא נשבע,כדין מודה מקצת הטענה שהשבועה היא על כפירתו,וכאן השבועה היא לא על כפירה,אלא על טענת פטור שומר)

האם יש לדבר חשיבות על איזה פרה הוא נשבע,על זה שהוא כופר בה או על זאת שהוא טוען שהוא פטור ממנה בגלל אונס(אם הוא שומר חינם או שכר)?

או שזה לא משנה,וכל עוד הוא נשבע על פרה אחת מתוך שתיים זה בסדר?
כי בכל זאת יש פה שוני בין מודה במקצת לבין הנ"ל.

תודה רבה בשורות טובות