תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק לוּל קָטָן הָיָה בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְאַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה פִּרְחֵי כְהוּנָּה יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם יַיִן קָרוּשׁ שֶׁדּוֹמֶה לְעִיגּוּלֵי דְבֵילָה וּבָאִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִּקְדוּשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה' כְּשֵׁם שֶׁנִּיסּוּכוֹ בִּקְדוּשָּׁה כָּךְ שְׂרֵיפָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבִינָא אַתְיָא קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ כְּתִיב הָכָא בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ וּכְתִיב הָתָם וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא
כְּמַאן אָזְלָא הָא (דְּתַנְיָא) נְסָכִים בַּתְּחִילָּה מוֹעֲלִין בָּהֶן יָרְדוּ לַשִּׁיתִין אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן לֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק הִיא דְּאִי רַבָּנַן הָא נָחֲתוּ לְהוּ לִתְהוֹם
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן בִּדְאִיקְּלַט
וְאִיכָּא דְאָמְרִי לֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק דְּאִי רַבִּי אֶלְעָזָר אַכַּתִּי בִּקְדוּשְׁתַּיְיהוּ קָיְימִי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ.
בעקבות הדיון לעיל המצוטט מהגמרא, הגיה הגר"א את לשון דרשת הספרי בלק קמג : "בקדש הסך נסך שכר לה' - שיתנסכו בקודש ובקודש ייבלעו", ובמקום 'ייבלעו' גרס 'ישרפו'. ברם אין צורך בהגהה זו ולכן אין לה יסוד... קודם כל מפני שכתבי היד גורסים 'ייבלעו', ושנית, מפני שמבחינה עניינית הדין הכתוב הוא שעל היין להיבלע ולרדת בשית (=שיתין ) עד מי התהום, אבל כבר משעה שירד אל מתחת למזבח, ולמעשה ליסוד ( כפי שכתב הרמב"ם כמה פעמים ), התבצע הניסוך בשלימות ואין מועלין בו עוד. הבעיה היתה רק עם שאריות היין שנדבקו והצטברו עם הזמן בתוך צינור השיתין במזבח עצמו עד בור השית, כמין עיגולי דבלה. דרשת רבי אלעזר בר צדוק בברייתא אצלנו בסוכה היא הרחבה ותוספת. לא רק שעל היין להיבלע ב'קדש', אם נשאר משהו שעדיין לא נבלע יש גם לשורפו ב'קדש'.
ראו פירש"י לתורה שפירש שם שב'קדש' הכוונה 'בקדש הסך - על המזבח יתנסכו'. רש"י אינו מסביר אם כוונתו שעל הכהן המנסך לעמוד על גבי המזבח בעת הניסוך או שיש לנסך את היין על גבי המזבח. זה שהמנסך צריך לעמוד על גבי המזבח זה ברור כי כל עבודת הקרבנות נעשתה על גבי המזבח והניסוך בכלל. אבל במשכן ובבית ראשון השית ( ובמשכן בור ניקוז אם בכלל היה ) לא היה חלק ממבנה המזבח אלא ליד המזבח ולכן היה צריך לנסך אל השית ליד המזבח ולא עליו. יוצא שפירש"י נוגע רק לבית שני. משמעות הפשט של 'בקדש' היא אפוא 'בעזרה' ( או חצר המשכן ) ודייק הכתוב ולא כתב 'במזבח' שהרי לא על המזבח ניסכו אלא אל השית, אבל בבית שני לאחר שהשית הוכלל במזבח ע"י יצירת נקבי הניקוז אליו, ניסכו אל נקבי השיתין
( בקרן הדרום מערבית ) בראש המזבח.
( מופיע בקיצור בתוך המאמר שלי מהדף היום )