"אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר בַּר חָנָה לְרַב יוֹסֵף לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים כֵּיוָן דְּאַדְלֵיק בְּהוּ פּוּרְתָּא הָוֵה לֵיהּ שִׁבְרֵי כֵלִים וְכִי קָא מְהַפֵּךְ בְּאִיסּוּרָא קָא מְהַפֵּךְ דַּעֲבַד כִּדְרַב מַתְנָה דְּאָמַר רַב מַתְנָה אָמַר רַב עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתַנּוּר בְּיוֹם טוֹב מַרְבֶּה [עֲלֵיהֶם] עֵצִים מוּכָנִין וּמַסִּיקָן".

הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שאם מותר להסיק מותר גם "להפך" בכלי שבאמצע להישרף.
הגמרא שואלת, הרי זה "נולד" (היה כלי, עכשיו זה שבר כלי) והרי אסור להסיק אותו?
הגמרא עונה: שזה כדרב מתנה, וגם פה יש אפשרות של ביטול ברוב, ואז יהיה מותר להפך (מותר לבטל איסור לכתחילה כי זה דרבנן).

השאלה שלי היא: האם במקרה של הכלי,
האם צריך לבטל אותו לפני שהוא נכנס לאש, או שאפשר לבטלו גם כאשר הוא באמצע להישרף.
(אני מבין בפשטות שקודם כל זורקים את הכלי למדורה, ואז לפני ש"מהפכים" מבטלים ברוב ע"י הכנסת עצים שהם לא מוקצה לתוך האש.
אך ראיתי בשם המגן אברהם כמדומני, שצריך לעשות את הביטל לפני ההכנסה לאש)