כנגד פרצת היונים והמתיונים, שכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל , תקנו לכתב שם שמים אפילו בשטרות, וכנגד ההפרזה הבאה מזה אח"כ מצד העם, עד שנמצא שטר מוטל באשפה, עשו יו"ט כשבטלו אדכרתא משטרייא , משום עת לעשות לד'. "אלו ואלו דברי אלהים חיים", ו"עמך כולם צדיקים" .
אנחנו עכשיו לא נכתוב שם שמים בשטרות, אבל על עמודי ספרותנו החיה, ודאי חובתנו כעת לכתב שם אל אלהי ישראל, בספרים, בחוברות, במאמרים, בחזיונות, בשירים, בפירושים, ובדרושים, ובכל אותם הכלים שהמחשבות נכנסות על ידם לרשות הציבור, ונשימם "במנא דכשר למקניא ביה" רעיונות ודעות, בימינו ודורותינו.
נרחיב את מדת הלמוד העיון והדרישה על אופי המחשבי שלנו, לכל אגפיו, נקבע גם עליו מסכת, נעשה גם בו חריפים ובקיאים, גדולים וגאונים, ננסה כחנו יוכל היות שאור המחשבה יישר לנו את הדרך, גם על החיים והמעשה, גם על התלמוד וההוראה. ההרגל לשוטט בהיכל הרעיון, לאנשי דעה, לטייל בין שדרות השיטות השונות שבדרכי תורת המחשבה, יעודד את רוחנו, ויקיץ לתחיית עלומים את כחותינו הנרדמים ועיפים מקוצר רוח, ויביאנו להכיר, לעצמנו, ולזולתנו, את חסנה ועשרה הרוחני של כנסת ישראל, את בהירות מחשבתה וקדושת מוסרה, "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל, תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" , ויתן לנו יכולת להראות הודה והדרה של שושנת עמקים זאת, "דכלילא מכל גוונין" , על בניה.