הבבלי מספר שר' חייא ראה את הירח בבוקר יום כ"ט בחודש. כאשר מקדשים את החודש על פי הראייה (היינו היממה שבתחילתה נראה הירח החדש היא א' בחודש) הירח הישן יכול להראות בבוקר של 26, 27, 28 בחודש, אבל אף פעם לא ב-29 בחודש. המשמעות הקלנדרית של המקרה בסוגייתנו היא שאחד מהחודשים הקודמים חוסר כנגד המציאות האסטרונומית. את החודש הקודם התחילו בפועל מוקדם יותר ממועד הראייה, והירח החדש נראה לראשונה מאוחר מיום ראש חודש. כתוצאה מכך, בסוף החודש איחר הירח הישן להראות, ונראה ביחס לר"ח בפועל רק ב-29 בחודש. רק במקרים נדירים ייראה החדש כ-36 שעות אחר הישן. במרבית המקרים ייראה הירח החדש רק כ-60 שעות אחר הישן, ולעיתים יידרשו כ-84 ואף כ-108 שעות. במקרה הנדון, כאשר הירח נראה בכ"ט בחודש, הרי שרוב הסיכויים שהירח החדש עשוי להראות רק בלילה ה-32 מהחודש הקודם. התכנון, במקרה שלנו, היה לקדש את החודש בזמנו ועל-ידי כך לעשות את החודש היוצא חסר. יוצא שראש חודש יהיה ביום ל' לחודש הקודם, אולם הירח יראה באמת רק שני לילות אחרי הלילה בו ייקבע ראש חודש. חריגה של יומיים היא נגד הגמ' בסוגיה בערכין ט ע"א ממנה עולה שרק חריגה של יום אחד מותרת. ברם המצב כאן הסתבך יותר שהרי הישן נראה בבוקרו של כ"ט. ר' חייא חשש להוצאת על לעז על קידוש החודש בליל ל'. מעשה זה יכול ללמדנו כי בימיהם של רבי ור' חייא רווחה הדעה כי לא ניתן לראות את הישן ואת החדש באותו היום ולכן חשש ר' חייא.