נראה שמדובר בעת שלמדו הכל בעיקר בעל פה ומי שהיה קשה לו לזכור הרבה חומר בעל פה, גם אם למדו הכל במנגינה וביחד, דבר שהקל על הלימוד והזיכרון, כלומר שהיה לו ראש קשה לזכור כאילו עשוי ברזל, הרי זה בגלל שרבו הקפיד עליו, ומרוב 'לחץ נפשי' התקשה להתרכז ולזכור, נזקק מאד ל'הארת פנים' מהרב.
אני חושב על עצמי, שאינני בעל זכרון טוב במיוחד ונוטה בכל לחץ להתבלבל ולשכוח, לו הייתי חי בימיהם הייתי מתקשה מאד ללמוד.
אני מניח שבימיהם ההרגל מילדות והשינון מילדות הקלו מאד על יכולת הזיכרון בעל פה מה שאין כן בימינו שלא רגילים כלל לשנן מילדות בעל פה חוץ מהתפילה וכמה פרקי תנ"ך כמו שירת הים ודבורה. בנערותי למדתי את שיר השירים בטעמיה ולכן ידעתי כבר אז כמעט בעל פה מילה במילה, וכך גם חצי אסתר ( עד הנשפים. ברגע שנכנס היין, השתכרתי...)ורות עד שחזרו ארצה. אז המר שדי לי...
ממש מוזר מדוע לא מרגילים את הילדים כיום ללמוד הרבה בעל פה ובמנגינה אבל שמעתי שיש חדרים שבהם לימוד משניות נעשה כך ובודאי שמי שזוכה ללמוד כך הרבה נעשה עשיר גדול.
אשמח לקרא מניסיונם של המשתתפים בפורום בעניין זה של לימוד מרובה בעל פה.
אציין רק עוד עובדה מדהימה בהקשר זה :
בפירוש המיוחס לרס"ג לספר שמות שהוציא י.רצהבי ז"ל בהוצאת מוסד הרב קוק, מובאת בסוף עמ' רנ( ותחילת -רנא) עובדה ממנה עולה בבירור שנתעלמה מבעל הפירוש משנה מפורשת במסכת מידות, ב,ה. אין לכך שום הסבר אפשרי לענ"ד אלא אם נאמר שידע הכל בעל פה ושכח משנה זו...