תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו וגו', קרי להו אהביו וקרי להו חכמיו. - אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה, אפילו באומות העולם - נקרא חכם. אם מזרע היהודים מרדכי וגו', אמרו ליה: אי משאר שבטים קאתי - יכלת ליה, ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה - לא יכלת ליה. יהודה - דכתיב ידך בערף איביך, אינך - דכתיב בהו לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך. כי נפל תפול לפניו,

וקשה: דלכאורא זה לא דבר חכמה אלא דבר תורה, וכי על פי חכמה צריך לקרות כך כל פעם שמישהו מתחיל ליפול הוא ודאי ייפול לגמרי, ודאי שלא! אלא רק על פי תורה ורק לזרע היהודים. וא"כ למה זה נקרא חכמה,

ואפש"ל דכל מה שיש בו פיקחות לפתור את העתיד המתרחש לבוא (שלא ע"י אמצעים) אלא על פי עיון והבנה, לחכמה ייחשב.