תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח עמוד א   לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין, שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי: עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין! לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות, שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני, עדמתי אתה מפזר חלוגלוגך. לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך. שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה, אמרה ליה: עד מתי אתה מסלסל בשערך. לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך. אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא, וקא דרינא טונא, ואמר לי: שקול יהביך ושדי אגמלאי. לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד, שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: שקולי טאטיתא וטאטיביתא.

מה ראו חז"ל לציין לנו מה הם לא ידעו בהתחלה, וכי זה דרכם בכל התלמוד לספר שבהתחלה חז"ל לא ידעו? כמו כן קשה לי, מה זה משנה .מי ענה הם הרי לא מהנוף המרכזי של התלמוד(אמתא דבי רבי, וגם ההוא טייעא)? כמו כן קשה לי שזה דבר המובן מאליו שאם לא מבינים את העברית של רבי, אז מן הראוי ללכת ולשמוע מבאי ביתו של רבי מה הוא התכוון(לאיזה דקדוקי לשון היה הנוהג בביתו של רבי) ואז נוכל להבין את מה שהוא כתב במשנה, מה יש בזה משהו מיוחד?
(אמנם בסדר הדורות איתא שאמתא דבי רבי היתה איזה גלגול של מישהו חשוב)