בדף של היום אנו למדים על סמכות רחבה שיש לשבעת טובי העיר אם עושים את מעשיהם במעמד אנשי העיר.
אגב מכירת בית כנסת הוא המקום היחיד בש"ס בו מוזכר "במעמד אנשי העיר".
בגמרא לא פורש מה תפקידם של אנשי העיר: האם צריך שיביעו הסכמה, או די בכך שלא ימחו?
דעת המרדכי , שכל שעושים בפרהסיה, ואין מוחה – נקרא "במעמד אנשי העיר". ואין צורך שכולם יאמרו הן. ונפסק כל סה להלכה בשו"ע וברמ"א. או"ח סי' קי"ג.

למד מזה הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, בשו"ת שלו "עשה לך רב" ח"א סי' כ"ה, שכל שהנבחרים עושים מעשיהם בפרסום ובפומבי (המילה שקיפות עוד לא נולדה אז) - די בכך, ואין הנבחרים צריכים לקבל הסכמת הציבור לכל צעד, אבל מאידך לציבור יש זכות מחאה על מעשה הנבחרים, ואם הם מוחים - על הנבחרים לשמוע להם.
הוא מנסח זאת כך: שהנבחרים מונו לעשות את שליחות הציבור, אבל אם הציבור מוחה - פקע כח שליחותם לאותו ענין. הם לא פוטרו, השליחות הכללית שלהם ממשיכה, אבל בענין הפרטני - השליחות שלהם פוקעת.
הוא מביא כמקור לדבריו תשובת המבי"ט ח"א סימן פ"ד.
סברא נוספת הוא מביא בשם מוהרי"מ בספרו נחלי מים, שמעמדם וסמכותם של שבעת טובי העיר הוא תקנת חכמים. [אמנם יש בסיס מהתורה בהלכות זכיה, ושליחות, ואפוטרופסות, לסמכות זקני כל שבט ושבט, כפי שדנה הגמרא בסוף סוגיית שליחות בפרק "האיש מקדש", אבל הנ"ל הוא רק חלקי, ועיקר סמכות טובי העיר – וסליחה שקפצתי מזקנים לטובי העיר - היא מתקנת חכמים.] לעומת זאת סמכות רוב היא מהתורה.
ממילא מובן שאשר שני אלה מתנגשים – יש ללכת אחרי דין התורה.

ולדעתו הדברים לא נעצרים בגבאי בית הכנסת או בועד הכפר, אלא גם במדינה גדולה: אם הממשלה או הכנסת רוצות לעשות צעד מסוים, ויש התנגדות מסיבית בציבור - צריכים ללכת למשאל עם ולשמוע בקול הרוב.

מהקשר הדברים בספר נראה שהם נכתבו לאחר מלחמת יום הכיפורים, (הספר הודפס בתשל"ה) על רקע המו"מ המדיני בהובלת קיסנג'ר וההפגנות נגד הנסיגות.
וזאת בלי קשר לכך שלדעתו ממשלה רשאית לוותר על חלקים מארץ ישראל במסגרת הסדר מדיני, ואין בכך "לא תחנם", וכמו ששלמה נתן עשרים עיר לחירם מלך צור (שו"ת עשה לך רב ח"ד עמ' כג-כה) - אבל לא כאשר רוב הציבור מתנגד.


אבל דעת הציץ אליעזר, בתשובה שנכתבה כעשרים שנה לפני כן, עת סערה הארץ סביב הסכם השילומים - שאפילו אם אנשי הקהל מביעים מפורש דעתם המנוגד להחלטת שבעה טובי העיר ג"כ אין כחם לבטל החלטת שבעת טובי העיר, והמה בבחינה של כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, דבבחירתם את שבעה טובי העיר למפקחי ומנהלי עניני הקהל גילו דעתם המפורשת שמוסרים ומיפים כחם של שבעה טובי העיר להיות ידם כידם ופיהם כפיהם לפעול ככל הטוב בעיניהם לטובת הכלל בכל עניני הקהל, ועשייתם כעשייתם, ושוב אין ביכלתם למחות על פעולותיהם עד שיפוג תוקף כהונתם של שבעה טובי העיר.

הדברים ארוכים ביותר בספרי הפוסקים. התשובה הספציפית של הציץ אליעזר היא בחלק כא סימן ט, ושם מראי מקומות רבים. גם אני כאן קיצרתי ולא הבאתי כל הסברות והנימוקים של שני הרבנים, או גם תשובות אחרות העוסקות בנושא.