הגמרא אומרת שסלמנדרה חסינה בפני האשם נוצרת מן האש.
בחולין קכז. הדבר מופיע גם בסוגיה הלכתית:
"ת"ר: הצב למינהו - להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא, וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה אומר: מה רבו מעשיך ה'! יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, שבים - אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה - אילמלי יורדות לים מיד מתות; יש לך בריות גדלות באור, ויש לך בריות גדלות באויר, שבאור - אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר - אילמלי יורדות לאור מיד מתות, מה רבו מעשיך ה'. "

כידוע זוהי חלק מהתפיסה של העולם הקדמון, מאריסטו ועד לפני כמאתיים שנה, שיש בעלי חיים הנוצרים מהמים, מהאש, מהאבנים, מהזיעה וכו' וכו'. דעה שהופרכה (בסופו של התהליך) רק עם ניסויו של פסטר. בזמנו דן על כך הפחד יצחק לגבי כינים.

גם הרעיון שסלמנדרה חסינה לאש היה מוכר גם אצל אומות העולם במשך תקופה ארוכה מאוד: אריסטו (בספרו תולדות בעלי החיים ספר 5 פרק 19), פליניוס הזקן (בספרו תולדות הטבע ספר 10 פרק 86 (67)), ש"שגופה קר כקרח והיא מכבה את האש אשר תיגע בה". לאחריהם, בימי הביניים, ייחסו את הסלמנדרה ליסוד האש.
בֶּנוֶנוּטוֹ צֶ'לִינִי, איטלקי מהמאה ה-16 (בספרו "זיכרונותיו של בנוונוטו צ'ליני" - The Memoirs of Benvenuto Cellini) העיד שהוא ראה בילדותו סלמנדרה "חיה ונהנית בתוך הלהבות הכי חמות", ושאביו אף סטר לו בחוזקה, כדי שיזכור שהוא ראה את יצור נדיר זה.

המקור לאמונות אלו הוא:
א. מדובר בבעל חיים עם דם קר, וכשלא הבינו את מערכת זו היה מוזר לגעת בבעל חיים ולהרגיש שהוא קר (כנראה זה היה יותר מצוי מלגעת בנחשים...).
ב. יתכן שבאמת סלמנדרה יכולה לעכב במעט את הישרפותה ע"י נוזל שמופרש מגופה. אבל בוודאי שהיא לא "חסינה" מפני אש.
ג. סלמנדרות מתחבאות בתוך גזעי עצים. כשלקחו עצים והכניסו אותם למדורה או לאח, ראו פתאום סלמנדרות קופצות מהם. בעולם העתיק זה הספיק בשביל להסיק שהם נוצרות מהאש.

זאת ועוד בקונטרס "דע מאיין באו - על יצירתם של כינים פרעושים סלמנדרות עכבר שחציו אדמה יתושים דבורים יבחושים ועוד ועוד..."