דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ עֵץ דִּכְתִיב הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'
פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם עַכְשָׁיו שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו

לענ"ד אין זו רק 'דרשה' של האמוראים אלא פירוש. האמוראים מסבירים את כוונת יחזקאל הנביא בקוראו לשולחן מזבח ומדוע אם יש לקרא לשולחן מזבח אין אנחנו קוראים לו מזבח.
אין הכוונה רק שיחזקאל בעצם בדבריו רמז את דבריהם, אלא לומר שבחזונו ראה יחזקאל את המקדש של מעלה ובעולמות הנבואה והרוח משמש השולחן לא ללחם גשמי אלא כמו מזבח - לכפרה, מזבח של מעלה כחלק ממקדש של מעלה הוא 'מבנה' נצחי שלא שייך בו כלל חורבן, רק במקדש הגשמי שייך חורבן, והסיבה שהשולחן נקרא שולחן ולא מזבח היא כדי שנדע שבהעדר השולחן שבמקדש עדיין גם שולחנו של אדם יכול לשמש במקומו לכפרה...