מסכת חגיגה עוסקת ברגל במקדש, ודבר קצת תמוה שאם ההתחלה משדרת אחדות- 'הכל חייבים בראיה' והגמרא מתחילה לברר מי עוד מרובה באחדות הזאת, ובסוף המסכת יש אחדות שניתן לסמוך על עמי הארץ ברגל אך מצמצמים את האחדות עם חלוקה בין חברים לעמי ארצות, מתי ניתן לסמוך על כל אחד ומתי לא ואיך היו מטהרים אחרי הרגל את ירושלים בגלל טומאת עם הארץ ומדגשים בסוף דווקא נושא מפלג. בא הסיום ואומר לנו מה המטרה של הכל, יש ערך של תלמידי חכמים שאין אור של גיהנום שולטת בהם מצד תורתם, ויש ערך אפילו לפושעי ישראל מצד המצוות שלהם,אף אחד מהם לא צריך לכלות בגיהנום. ובעצם זה המטרה של כל המסכת הזאת, כולל ההרחקות והחלוקות של חברים ועמי ארצות, לאפשר את המציאות הזאת של תלמידי חכמים שכל גופם אש, לשמר את המלאי מצוות כרימון שאף אחד לא יפגע מההתקהלות.