לכאורה, הדבר אינו ברור לי אם הוא מסתיים בשעת הביאה של היבם שאז הופכת היבמה לאשתו לכל דבר ומותר לו לגרשה ולהחזירה, או בשעה שיולדת שהרי נאמר 'אשר תלד' אף כי מדובר שיכולה ללדת בלבד אף אם לא ילדה,
אבל מחד, הרי למדנו שאם היו שני אחים ומת הראשון בלי ילדים וייבם אחיו את אשתו, ואח"כ נולד להם אח שלישי ומת האח השני בלי ילדים, הרי שהאח השלישי אינו יכול לייבמה כי 'שדי איסורא אאיסורא' ועדיין נחשבת האשה גם כאשת הראשון גם לאחר היבום אעפ"י שכבר נעשתה אשת השני לכל דבר, שהשלישי לא היה בעולמו של הראשון, ולשיטת רבנן ( כי רבי שמעון מתיר ).
אבל מאידך, אינה נופלת כלל ליבום לאח שלישי שהיה בעולמו של הראשון אם יש לאח השני ילדים מאשה אחרת, אעפ"י שיכולים היינו לומר שעדיין אשת הראשון היא ג"כ ואין לו ילדים ומדוע אינה מתייבמת בגלל הראשון, אלא ודאי מפני שהיבום הושלם מרגע שבא אליה אף אם לא ילדה ממנו כלל, אם כן מדוע באחיו שהיה בעולמו של השני אך לא בעולמו של הראשון החמירו רבנן, הרי היבום גורם גם לשיטתם להפסקת היותה אשת הראשון ? ( נראה שרבנן אוחזים בחבל משני קצותיו...ושיטת רבי שמעון לפיכך הגיונית)
אשמח למענה והסבר.