קיבלתי מפר' אבינועם כהן:

שאלה:
יבמות נ ע"ב בסוף: אמר רבא
יבמות נא ע"א: ... איתיביה אביי... אלא אמר אביי...

רבא מופיע לפני אביי,
ואביי מקשה לרבא -
איך ניתן להסביר זאת? והרי תמיד המבוגר מופיע לפני הצעיר, והמבוגר לא מקשה על הצעיר!

(חיפשתי באתר הכי גרסינן אך בכל הכתבי יד מופיע "רבא")


תשובה:
איתיביה הוא אכן הצעיר לקשיש ממנו, אבל אביי ורבא היו בני אותו מעמד, קולגות, והקשו זה לזה. האם אביי נבחר להיות ר"מ בפומבדיתא כי היה קשיש מרבא? לא בטוח, ייתכן כי הועדף בגלל היותו בן העיר (ביושבו שם "קמיה" דודו ולפני רב יוסף רבותיו), ורבא היה ממחוזא, שם למד אצל רב נחמן, ולשם חזר לשמש ר"מ אחר מות אביי. כך היה גם בנהרדעא, ששמואל היה בן המקום, ורב וויתר לו, אף על פי שהיה קשיש משמואל (ארש"ג, עמ' 79-78), ונדד לסורא והקים שם ישיבה.
לפי המסופר בתלמוד, אביי ורבא, ועוד שני אמוראים, היו מועמדים שווים לרשת את מקומו של רב יוסף, משמע שלא היו הבדלים משמעותיים בגילם (הוריות יד ע"ב) ואביי זכה רק כיון שאמר מילתא שלא הצליחו להפריכה.
העובדה שאביי נזכר לפני רבא בכל מקום, ואפילו שנפטר לפני רבא ב-14 שנים, אינה הוכחה שהיה קשיש ממנו (שמא נפטר שלא בעיתו, או שהבדל השנים לא היה משמעותי). מכל מקום איתיביה אביי לרבא מצוי כמה פעמים בתלמוד, ואי אפשר לבטל זאת בטענה שבכולם זו טעות, והוא רבה.
והעיקר, יש הבדל סמכותי וכפיפותי בין "איתיביה" לבין "בעא מיניה אביי" שהוא תמיד מרבה (רש"י שבועות יז ע"א).
בקיצור, שני תלמידים שישבו אצל רבותיהם בפומבדיתא נהגו להקשות זה לזה, חשו עמיתים בני מעמד שווה. אבל נכון שהקשיש או הרב אינו מקשה לצעיר או לתלמידו תיובתא. יישר כוח על העירנות לפרטים מעין אלו.