שבתנז ע"אט אייר תשפ"ב13:32תִּיכֵי חֲלִילָתָא -תמיד צריך להיות אסור / דניאלראובן
הגמרא דנה האם יהיה מותר לאשה לצאת בשבת עם תִּיכֵי חֲלִילָתָא - דבר הנמצא על שערות האשה אך לא מייצר חציצה בטבילה במקוה.
הגמרא מסיקה שמותר לאשה לצאת כך בשבת - בגלל שהיא לא תוריד את זה, גם אם תהיה חייבת לטבול במקוה.
הגמרא מביאה שתי הוכחות שהדבר מותר.
אח"כ הגמרא שואלת: למה צריך להביא שתי הוכחות? מסבירה הגמרא: שיש השלכה הלכתית שונה מכל הוכחה, במקרה של "דִּטְנִיפָן" - כאשר פריט הלבוש הנ"ל מטונף בטיט:
לפי ההוכחה הראשונה, עדיין מותר לה לצאת עם זה - כי זה לא מהווה חציצה (וזה הקריטריון), ולפי ההוכחה השניה, אסור לה לצאת עם זה - כי היא ודאי תקפיד ותסיר את זה לפני הטבילה (מאחר שלא תרצה שהטיט יהפך לבוץ ויגרום ליכלוך רב), ובחזרתה מן המקוה - עלולה היא לשכוח, ובטעות לטלטל את זה.
השאלה היא: אם במקרה של "דִּטְנִיפָן" - הדבר יהפך לבוץ ויגרום לכלוך, אז גם לפי ההוכחה הראשונה יש לאסור על האשה לצאת כך - מאחר שהיא ודאי תסיר את זה, איזה מן בנאדם יטבול עם בוץ עליו?
ואם ננסה ליישב ולומר: שלכו"ע האשה תסיר את תִּיכֵי חֲלִילָתָא המטונף, ועל זה אין ויכוח. אם כן למה יהיה מותר לה לצאת כך בשבת?
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום