הגמרא מביאה הוו"א לפירוש המיקום בגוף למום " כרות שופכה"
היא מציעה את השפתיים ואת החוטם
בדרך כלל הו"א באים כמשקל נגד להוראה במסקנה וכי ההו"א באה להעמיד דבר שיש לו הגיון וסבירות לעמוד במבחן המושג הנדון ומשמעותו
וכאן לא ברור מהי ההו"א להעלות שלכך התכוונה התורה באומרה " כרות שופכה"
ההו"א נראית כקנטרנית
לא נראה שמביא ההו"א חשב שאכן המיקום של כרות שופכה הוא במום בפה או בחוטם
והגמרא אכם לוקחת בחשבון את ההו"א ומנסה להוכיח שאכן לא מדובר בפה כי הוא יורק ולא שופך ומאידך אין הכריתה בחוטם מולידה שפיכה אלא זהו מצבו התמידי

ולא רק זאת אלא שמפני ההו"א נדרשה הגמרא ללמוד שהכוונה לאותו מקום מלימוד סמוכים מממזר

אשמח להבין מה כוחו של ההו"א כאן ? במה היה נראה כי אכן משמעות הכתוב היא אולי לשפתי הפה או לחוטם