רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אִיקְּלַעוּ לְהִינְצְבוּ לְאַתְרֵיהּ דְּרַב אִידִי בַּר אָבִין בְּעוֹ מִינַּיְיהוּ הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין אוֹ לָא
אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא תְּנֵיתוּהָ עֲשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים חֲלָלִים גֵּרִים וַחֲרוּרִים וּמַמְזֵרִים נְתִינִים שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי כֹּהֲנִים לְוִיִּם יִשְׂרְאֵלִים מוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה לְוִיִּם יִשְׂרְאֵלִים חֲלָלִים גֵּרִים חֲרוּרִים מוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה גֵּירֵי חֲרוֹרֵי וּמַמְזֵרֵי נְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה וְאִילּוּ כֹּהֶנֶות לְחָלָל לָא קָתָנֵי
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ כֹּל הֵיכָא דְּהָנֵי נָסְבִי מֵהָנֵי וְהָנֵי נָסְבִי מֵהָנֵי קָתָנֵי כֹּהֵן כֵּיוָן דְּאִילּוּ בָּעֵי לְמִינְסַב חֲלָלָה אֲסִירָא לֵיהּ לָא קָתָנֵי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב אִידִי בַּר אָבִין אֲמַר לְהוּ דַּרְדְּקֵי הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִים.

א. מדוע פנו בשאלה כ"כ נדירה לשני האורחים ולא למרא דאתרא ? האם כדי לבחון אם הם ת"ח ? וכי זו הדרך ? ובמיוחד, הרי לפי התיחסות המרא דאתרא אליהם כ'דרדקי' משמע שהיו עוד צעירים לימים, מדוע שאלו אותם, האם כמין בחינה - מדוע ?
ב. רואים מהשקלא וטריא :
א. רב פפא לא ידע את ההלכה. ב. רב פפא לא ידע לנתח נכון את המשנה.
ג. לאחר שרב הונא דחה את ראייתו של רב פפא הלכו השניים למרא דאתרא לשאול.
ד. לא ברור לי אם 'אתו לקמיה' הכוונה לשני האמוראים בלבד או גם לשואליהם שראו שאינם יודעים לענות להם תשובה מוסמכת ?
אנחנו רגילים לחשוב ולומר שהאמוראים ידעו הכל ושום רז לא נסתר מהם.
מה אם כן מבקשת הגמרא לומר בהבאת המקרה ( שמן הסתם יש כמוהו עוד סיפורים בגמרא ), שאינו משנה להלכה דבר ?
ג. היש חשיבות לכך שזה קרה בהינצבו מעבר לעצם העובדה ? היש לנו פרטים נוספים על תושביה היהודים ( בעיקר מבחינה תורנית ) ?