לוי בר סיסי היה מחשובי תלמידיו של רבי יהודה הנשיא – דור המעבר מתנאים לאמוראים. בבבלי הוא נקרא בפשטות 'לוי', ובירושלמי – לוי בר סיסי. חיבר קובץ של ברייתות שמצוטטות בשני התלמודים. כאשר רבי יהודה הנשיא נפטר, קיבל רבי אפס את ראשות הישיבה, ולוי לא הצטרף לישיבה, אלא למד עם רבי חנינא בר חמא. כשנפטר רבי אפס, ורבי חנינא בר חמא נתמנה לראשות הישיבה, ירד לוי לבבל (כתובות קג:). בבבל ישב בבית הכנסת דשף ויתיב שם למד עם אבא בר אבא, אביו של שמואל. במסכת תענית מסופר איך הוריד גשמים (תענית כה.), ועוד מופתים נוספים נקשרו בו.

וכך מופיע המעשה בבבלי, יבמות קה. :


לֵוִי נְפַק לְקִרְיָיתָא.

בְּעוֹ מִינֵּהּ:

גִּידֶּמֶת, מַהוּ שֶׁתַּחְלוֹץ?

יְבָמָה שֶׁרָקְקָה דָּם, מַהוּ? ״

אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא כְּתָב שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת?

לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

אֲתָא שַׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא, אֲמַרוּ לֵיהּ:

מִי כְּתִיב ״וְחָלְצָה בַּיָּד״?

וּמִי כְּתִיב ״וְיָרְקָה רוֹק״?

״אֲבָל אַגִּיד לָךְ הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת״, וְכִי יֵשׁ כְּתָב שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת? - לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה. כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה.


לוי יוצא אל הכפרים, ושם נשאל שלוש שאלות שאינו יודע את התשובה להן. שתי השאלות הראשונות הן בדיני חליצה, והשאלה השלישית – על הפסוק – נראית כאינה קשורה כלל. הוא אינו יודע את התשובה, וחוזר לבית המדרש, שם הוא מקבל את התשובה.

לוי היה חכם ארץ ישראלי, והגרסה בירושלמי, שלמה יותר – ומוסיפה לנו כמה רבדים חשובים נוספים:


בְּנֵי סִימוֹנִייָא אָתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי.

אָֽמְרִין לֵיהּ: בְּעָא תִתֵּן לָן חַד בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן וַחַזָּן סַפָּר מַתְנַייָן וַעֲבַד לָן כָּל־צָרְכִינָן.

וִיהַב לוֹן לֵוִי בַּר סִיסִי.

עָשׂוּ לוֹ בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עָלֶיהָ.

אָתוֹן וְשָָׁאֲלוֹן לֵיהּ:

הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת?

וְלֹא אַגִיבוֹן.

רָקָה דָם?

וְלֹא אַגִיבוֹן.

אָֽמְרִין: דִּילְמָא דְּלֵית הוּא מָרֵי אוּלְפָּן. נִישְׁאוֹל לֵיהּ דַּאֲגָדָה.

אָתוֹן וְשָׁאֲלוֹן לֵיהּ: מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב: "אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת". אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם? וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת?

וְלֹא אַגִיבוֹן.

אָתוֹן לְגַבֵּי דְרִבִּי. אָֽמְרוּן לֵיהּ: הָדֵין פַּיְיסוּנָא דְּפַייְסַנְתָּךְ.

אָמַר לוֹן: חַייֵכוֹן, בַּר נַשׁ דִּכְװָתִי יְהָבִית לְכוֹן.

שָּׁלַח, אַייְתִיתֵיהּ וּשְׁאַל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: רָקָה דָם מַהוּ?

אָמַר לֵיהּ: אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק - כָּשֵּׁר.

הַגִּידֶּמֶת, בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת?

אָמַר לֵיהּ: בְּשִׁינֶּיהָ.

אָמַר לֵיהּ: מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב: "אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת". אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם, וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת?

אָמַר לֵיהּ: עַד שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין - רָשׁוּם. מִשֶּׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִין - אֱמֶת.

אָמַר לֵיהּ: וְלָמָּה לֹא אַגִּיבְתִּינוֹן?

אָמַר לֵיהּ: עָשׂוּ לִי בֵימָה גְדוֹלָה, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עָלֶיהָ, וְטָפַח רוּחִי עָלַי.

וְקָרָא עָלָיו: "אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יַד לְפֶה". מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה - עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָה בָהֶן עַצְמְךָ.

(ירושלמי, יבמות, פי"ב ה"ו)




(סימונייא – מזוהה עם תל באזור עמק יזרעאל, לא רחוק מנהלל של היום.)


יש כמה הבדלים חשובים בין הגרסאות.

ראשית, לוי לא סתם יוצא לכפרים. בני אותו כפר מבקשים מרבי יהודה הנשיא שישלח אליהם 'כלי קודש', אחד שיוכל לדאוג לצרכיהם הדתיים - והוא שולח להם את אחד מבכירי תלמידיו, את לוי בר סיסי.
בני הכפר מכבדים אותו מאד, ומחכמי אותו כפר, שואלים אותו שתי שאלות בהלכות חליצה - והוא אינו עונה להם. כיוון שאינו עונה להם, הם חושבים שזה לא הצד החזק שלו, ומחליטים לשאול אותו משהו אחר. "שמא איננו מורה הלכות", הם חושבים-אומרים לעצמם. נשאל אותו באגדה - והם שואלים על הפסוק מדניאל.
אלא שגם לגבי הפסוק אין הוא עונה.
בנוסח שלמדנו היום בבבלי, לא ברור הקשר של הפסוק בדניאל. שתי שאלות בחליצה - ושאלה על הפסוק. בגרסה בירושלמי, הם מבינים שבהלכות חליצה לא יקבלו תשובות, ועוברים לאגדה, ומכאן תשובה לשאלה מה עושה כאן הפסוק מדניאל.
שגם עליו אינו עונה.
...
ותשובתו לרבי, מדוע נסתתם ולא ידע לענות כשנשאל בכפר עצמו: "וטפח רוחי עלי". כמו תלמיד שמרוב לחץ שוכח הכל. ועל כן קרא עליו הפסוק, וכו'.