סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 23

דף י עמוד א
* למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? - שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו? אף אתה אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו?
* שלמה אמר את הפסוק "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה.
* דוד המלך אמר 5 פעמים "ברכי נפשי" בספר תהילים כנגד הקב"ה וכנגד נשמה.
* "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר" - מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו.
* אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים.

דף י עמוד ב
* אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת - אל ימנע עצמו מן הרחמים.
* "והטוב בעיניך עשיתי" - שסמך גאולה לתפלה / שגנז ספר רפואות.
* 6 דברים עשה חזקיהו המלך, על 3 הודו לו ועל 3 לא הודו לו.
* כל התולה בזכות עצמו - תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים - תולין לו בזכות עצמו.
* הגמרא מביאה דרשות שונות על פסוקים בענין השונמית.
* כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.
* אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל.
* המתפלל צריך שיכוין את רגליו.
* לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
* גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה.

מספר צפיות: 20
דף יא עמוד א
* לדעת ב"ש יש לקרוא קריאת שמע של ערב בשכיבה ושל יום בעמידה, ולדעת ב"ה כל אדם קורא כדרכו - והגמרא מבררת את טעמיהם.
* העוסק במצוה / חתן - פטור מקריאת שמע.
* אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין.
* מי שעשה כדעת ב"ש - לדעת תני רב יחזקאל: מה שעשה עשה, לדעת רב יוסף: לא עשה ולא כלום, לדעת רב נחמן בר יצחק: חייב מיתה.

דף יא עמוד ב
* ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחרית - "יוצר אור ובורא חשך" (כדי להזכיר מדת לילה ביום), ברכה שניה שלפני קריאת שמע בשחרית - אהבה רבה או אהבת עולם.
* אם לא בירך ברכות התורה בבוקר, וקרא קריאת שמע - אינו צריך לברך.
* הגמרא מביאה דעות שונות עבור איזה סוג לימוד צריך לברך ברכות התורה.
* הגמרא מביאה מחלוקת מה נוסח ברכות התורה.
* במשנה בתמיד נאמר: "אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת" - ונחלקו האמוראים מהי אותה ברכה (אהבה רבה או יוצר אור).
מספר צפיות: 22
דף יב עמוד א
* אף בגבולין בקשו לקבוע קריאת עשרת הדברות בקריאת שמע, אך לא עשו זאת בגלל תרעומת המינין (שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר התורה אמת).
* החזיק כוס שכר וחשב שזה יין והתחיל לברך במחשבה שזה יין אך לבסוף סיים את הברכה על השכר - הגמרא מתלבטת מה הדין (והביאה 2 נסיונות לענות על כך ודחתה אותם).
* כל שלא אמר 'אמת ויציב' בשחרית ו'אמת ואמונה' בערבית - לא יצא ידי חובתו.
* המתפלל - כשהוא כורע כורע בברוך, וכשהוא זוקף זוקף בשם.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה כדעת רבה שבעשרת ימי תשובה יש לומר "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט".
* כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא חוטא (ואם ת"ח הוא - צריך שיחלה עצמו עליו).
* כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עונותיו.
* בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע (בגלל הפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו"), אך לא קבעוה משום טורח צבור.
* את פרשת ציצית קבעו בקריאת שמע כי יש בה את הדברים הבאים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור ע"ז.
מספר צפיות: 16
דף יג עמוד א
* צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
* כל הקורא לאברהם אברם - לדעת ת"ק: עובר בעשה, לדעת רבי אליעזר: עובר בלאו.
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני קריאת שמע.
* לדעת רבי יש לקרוא את קריאת שמע בלשון הקודש, ולדעת חכמים ניתן לקרוא קריאת שמע בכל לשון.
* לדעת רבי אליעזר: עד "על לבבך" יש צורך בכוונה, ולדעת רבי עקיבא: כל הפרשה צריכה כוונה.

דף יג עמוד ב
* הקורא את שמע - צריך שיכוין את לבו, ר' אחא משום ר' יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון, שוב אינו צריך.
* ר' זוטרא ורבי יאשיה נחלקו אם פרשה שניה של קריאת שמע צריכה כוונה או קריאה, אך פרשה ראשונה לדעת שניהם צריכה גם כוונה וגם קריאה.
* כל המאריך באחד (באות ד') - מאריכין לו ימיו ושנותיו.
* לדעת רב יהודה: עד "על לבבך" בעמידה, ולדעת רבי יוחנן: כל הפרשה כולה בעמידה.
* "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" - זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא.
* אמר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" ונאנס בשינה - יצא.
* פרקדן (אף אם הוא בהטיה) - לא יקרא קריאת שמע.
מספר צפיות: 14
דף יד עמוד א
* לדעת ר' מאיר: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, לדעת ר' יהודה: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.
* גם בעת אמירת הלל ומגילה ניתן להפסיק לשאלת שלום. (בימים שאומרים הלל שלם - בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק, בימים שאומרים חצי הלל - פוסק אפי' באמצע הפרק).
* טעימת תבשיל (עד רביעית) לדעת אם צריכה מלח או תבלין - אינה טעונה ברכה, ומותרת למי ששרוי בתענית.
* לדעת רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל - כאלו עשאו במה.
* אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל.
* כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך - הקב"ה עושה לו חפציו.
* כל הלן שבעת ימים בלא חלום - נקרא רע.
* כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן - אין מבשרין אותו בשורות רעות.
* הלכה כר' יהודה שאמר שבין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק (לשאלת שלום).

דף יד עמוד ב
* אביי סובר שאף בתפילת ערבית יש לומר את כל פרשיית "ויאמר" בקריאת שמע (שלא כדעת רב הסובר שאין לומר זאת בערבית, ושלא כמנהג ארץ ישראל שאין אומרים אלא תחילתה וסופה).
* לדעת ר"ש בן יוחאי: בדין הוא שתקדם שמע לוהיה אם שמוע - שזה ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר - שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד. (וזה בנוסף לטעם המובא במשנה בשם רבי יהושע בן קרחה).
* כל הקורא ק"ש בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו / כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים.
מספר צפיות: 16
דף טו עמוד א
* הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל, ומעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
* לקריאת שמע - לא צריך לחזר אחרי מים לנקות ידיו, לתפילה - כן צריך (עד מרחק פרסה לפניו, ועד פחות ממיל לאחוריו).
* הגמרא מבארת את טעמי מחלוקת ת"ק ורבי יוסי שבמשנה (שנחלקו אם הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא או לא).
* במשנה במסכת תרומות נאמר "חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה", והגמרא מבררת מי הוא התנא של משנה זו.

דף טו עמוד ב
* במשנה במסכת מגילה נאמר "הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן", והגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת מי הוא התנא של משנה זו.
* רב שילא מכריע להלכה כדעת רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה שהקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, וכדעת רבי יהודה שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.
* בכל שאר הברכות (חוץ מקריאת שמע) - לדברי הכל אם לא השמיע לאזנו יצא.
* ר' יאשיה מכריע להלכה כדעת רבי יוסי שקרא ולא דקדק באותיותיה יצא.
* גם את הצוואות (הפסוקים: "וקשרתם", "וכתבתם") צריך לכתוב בתפילין ובמזוזות.
* "ולמדתם" - שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים (כגון: "על לבבך").
* כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם.
מספר צפיות: 13
דף טז עמוד א
* "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע" וגו' - מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים (בתי מדרשות) מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות.
* טעה בין כתיבה לכתיבה (שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע אם נמצא בפרשת שמע או בפרשת והיה אם שמוע) - יחזור לכתיבה ראשונה אא"כ התחיל ממילא לומר "למען ירבו ימיכם".
* הסוגיה עוסקת בפרטי הדינים של מי שעסוק במלאכתו והגיע זמן קריאת שמע ותפילה.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שחתן פטור מק"ש.

דף טז עמוד ב
* רבן גמליאל סובר שאנינות לילה היא מדרבנן, ולכן לאבל אסטניס מותר לרחוץ.
* עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אלא אומרים לבעליהם: "המקום ימלא לך חסרונך".
* אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע.
* הגמרא מפרטת תפילות שונות שתנאים ואמוראים הוסיפו בסוף תפילתם.
מספר צפיות: 8
דף יז עמוד א
* הגמרא ממשיכה לפרט תפילות שונות שאמוראים הוסיפו בסוף תפילתם.
* יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני (מתוך תפילתו של רב ששת כשהיה יושב בתענית).
* אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם (מתוך תפילתו של ר' יוחנן כשסיים ללמוד את ספר איוב).
* הגמרא מביאה מימרות שהיו רגילים לומר רבי מאיר, חכמי יבנה, אביי, רבא, רב.
* אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.
* תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים.
* כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא.
* העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.
* נשים זוכות לעולם הבא בזכות שמביאות את בניהם לבית הכנסת ושולחות את בעליהם לבית המדרש וממתינות עד שהם שבים.

דף יז עמוד ב
* "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" - האמוראים נחלקו אם הפסוק עוסק בצדיקים או ברשעים.
* בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
* במשנה בדף הקודם עולה שרבן שמעון בן גמליאל חושש ליוהרא וחכמים חולקים, והגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת פסחים שממנה עולה הפוך, ומביאה 2 תירוצים.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בדין "מי שמתו מוטל לפניו" לגבי קריאת שמע תפילה ותפילין, וכן בדין קריאת שמע לאחר ש"קברו את המת וחזרו".
מספר צפיות: 11
דף יח עמוד א
* מהמשנה (בעמוד הקודם) עולה שרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין, והגמרא מקשה מברייתא שמשמע ממנה שפטור גם אם אינו מוטל לפניו, ומביאה 2 תירוצים.
* לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום "לועג לרש חרף עושהו".
* המשמר את המת, אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה.
* כל הרואה המת ואינו מלוהו - עובר משום "לועג לרש חרף עושהו".
* רבי יונתן חולק על רבי חייא וסובר שהמתים לא יודעים את הנעשה בין החיים.
* צדיקים - במיתתם נקראו חיים.

דף יח עמוד ב
* רשעים - בחייהם קרויים מתים.
* קשה רמה למת כמחט בבשר החי.
* הגמרא מביאה 3 סיפורים שמהם משמע שהמתים יודעים את הנעשה בין החיים, אך הגמרא דוחה הוכחות אלו.
* הגמרא מוכיחה שרבי יונתן חזר בו וסובר שהמתים כן יודעים את הנעשה בין החיים.
מספר צפיות: 10
דף יט עמוד א
* כל המספר אחרי המת - כאילו מספר אחרי האבן (יש אומרים: שהוא לא יודע, ויש אומרים: שיודע ולא אכפת לו), אך אם מדובר בתלמיד חכם - הקב"ה תובע את כבודו.
* כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם.
* אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה (בדברים שבגופו) - אל תהרהר אחריו ביום כי ודאי עשה תשובה.
* ר' אלעזר מפרט 3 מקומות שנאמר במשנה שנידו מישהו בגלל פגיעה בכבוד רב, ורבי יהושע בן לוי סובר שיש 24 מקומות כאלו (כי כל מקום שראה במשנה שנחלק היחיד על הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול הימנו, אומר: ראוי היה כאן נדוי).
* כל המתנדה ומת בנדויו - ב"ד סוקלין את ארונו.
* אין מוציאין את המת סמוך לק"ש (אלא אם הוא אדם חשוב), ואם התחילו אין מפסיקין.
* לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
* קברו את המת וחזרו - אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד עד שלא יגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו לא יתחילו.

דף יט עמוד ב
* המוצא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק - והטעם לכך: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.
* הגמרא מקשה על דין זה 5 קושיות מברייתות ומתרצת.
* אהל - כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה, אך מדרבנן גזרו שלא יחצוץ.
* גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (את הלאו של "לא תסור").
מספר צפיות: 27
דף כ עמוד א
* בימי רב יהודה כל הלימוד היה בסדר נזיקין, ובימי רב פפא הלימוד היה בכל 6 סדרים.
* אביי אמר לרב פפא שלראשונים התרחשו ניסים כי הם מסרו נפשם על קדושת השם בניגוד לאחרונים (ולכן כאשר רב יהודה שלף נעל אחת לשם תענית - מיד ירדו גשמים).
* רב גידל היה יושב בפתח שערי טבילה והיה מורה לנשים כיצד לטבול (ולא חשש מיצר הרע כי הן היו דומות בפניו כמו אווזים לבנות).
* רבי יוחנן היה יושב בפתח שערי טבילה כדי שהנשים לאחר טבילתן יראו אותו ויהיו להן בנים יפים כמותו (ולא חשש מעין הרע כי היה מצאצאי יוסף שלא שולטת בהם עין הרע).

דף כ עמוד ב
* הגמרא מבארת מדוע המשנה היתה צריכה לומר שנשים פטורות מק"ש ומן התפילין, על אף שזה ברור ממילא כי הרי נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא.
* הגמרא מבארת מדוע המשנה היתה צריכה לומר שנשים חייבות בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון, על אף שזה ברור ממילא כי הרי נשים חייבות במצות עשה שהזמן לא גרמא.
* נשים חייבות בקידוש היום מדין תורה ("כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה").
* רבינא מסתפק אם נשים חייבות בברכת המזון מדין תורה.
* כך אמר הקב"ה למלאכי השרת: "וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה".
* בעל קרי מהרהר בלבו - רבינא ורב חסדא נחלקו אם הרהור נחשב כדיבור.
מספר צפיות: 15

דף כא עמוד א
* רב יהודה מביא את המקור מהתורה לברכת המזון שאחרי האכילה ולברכת התורה שלפני הלימוד.
* ר' יוחנן ניסה ללמוד בקל וחומר שיש חובה מדין תורה לברך ברכת התורה לאחר הלימוד וברכת המזון לפני האכילה, ונדחו דבריו.
* לדעת רב יהודה: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - אינו חוזר וקורא [ור' אלעזר חולק], ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר - חוזר ואומר אמת ויציב.
* לדעת ר' אלעזר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
* היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל - פוסק ואפילו באמצע ברכה.
* התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין - אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל, ואם לאו אל יחזור ויתפלל.

דף כא עמוד ב
* הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין - לדעת רב הונא: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל, לדעת ריב''ל: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל.
* כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
* הגמרא מכריעה להלכה שלא מפסיק באמצע תפילתו אפילו לא ל"יהא שמו הגדול מבורך".
* לדעת ריב"ל: בעל קרי אסור בדברי תורה.
* רבי יהודה לא דורש "סמוכים" בכל התורה חוץ ממשנה תורה.
* כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב.

1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר