דף מט עמוד א
* כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו.
* האמוראים נחלקו אם הטוב והמטיב צריכה מלכות או לא (ונחלקו אם היא מהתורה או מדרבנן).
* אין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
* לדעת רב חננאל אמר רב: לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא, ברית לפי שאינה בנשים, תורה ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים.
* הגמרא מביאה את נוסח הברכה שיש לומר אם לא הזכיר של שבת/יו"ט/ר"ח בברכת המזון (אם עדיין לא התחיל לומר הטוב והמטיב).

דף מט עמוד ב
* אם לא הזכיר של שבת/יו"ט והתחיל הטוב והמטיב - חוזר לראש.
* טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה - מחזירין אותו, בברכת המזון - אין מחזירין אותו.
* הגמרא מבארת את טעמו של רבי מאיר ושל רבי יהודה שנחלקו אם השיעור המחייב בברכת המזון הוא כזית או כביצה.
* אמר שמואל: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל (אע"פ שבארבעה הוא רשאי לומר בברכת הזימון לשלשה "ברכו", טוב לו שיאמר "נברך" ואל יוציא עצמו מכלל המברכים).

דף נ עמוד א
* מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לאו (כיצד? - "ובטובו" - הרי זה ת"ח, "ומטובו" - ה"ז בור).
* "בטובו חיינו" - הרי זה ת"ח, "חיים" - הרי זה בור.
* "נברך שאכלנו משלו" - הרי זה ת"ח, "למי שאכלנו משלו" - הרי זה בור.
* לדעת רבי עקיבא (והלכה כמותו): מעשרה אנשים ומעלה - נוסח הזימון זהה, אך רבי יוסי הגלילי חולק, כי לדעתו לפי רוב הקהל הם מברכים.
* אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים.
* ג' שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו / ג' שישבו לאכול כאחת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אינן רשאין ליחלק.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) נאמר ששתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד ולא רואות אלו את אלו, הרי אלו לא מצטרפות לזמון, ובברייתא נאמר שאם יש שמש ביניהם שמש מצרפן.
* לדעת שמואל (כדעת רבי אליעזר): עושה אדם כל צרכיו בפת (ולא חוששים להפסד אוכלין).
* כוס של ברכה - אין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים (כדי שיהיה מצוה מן המובחר).
* אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת.
* שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה: במשקין - בולען בלא ברכה, במאכל לא מאוס - פולטן ומברך וחוזר ואוכלן, במאכל מאוס - מסלקן לצד פיו ומברך.

דף נא עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שאם סיים אכילתו ונזכר שלא בירך לפני אכילתו - לא יחזור ויברך.
* יין מיושן יפה לבני מעים.
* אל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו.
* אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת.
* הגמרא מביאה דינים שונים שנאמרו לגבי כוס של ברכה.
* כל המברך על כוס מלא - נותנים לו נחלה בלי מצרים / זוכה ונוחל 2 עולמות.

דף נא עמוד ב
* אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש.
* אין מסיחין על כוס של ברכה (משאחזו עד שיברך).
* הגמרא מכריעה להלכה שגם האוכל ומהלך מברך בישיבה.
* פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדינים השייכים לקודם הסעודה ולאחר הסעודה, ובדיני הבדלה, ברכה אחרונה ועניית אמן.
* לדעת ב"ש: מברך על היום ואח"כ מברך על היין, ולדעת ב"ה: מברך על היין ואח"כ מברך על היום - ובברייתא ובגמרא מבואר טעמי המחלוקת.

דף נב עמוד א
* לדעת ב"ש: במוצאי שבת אומר את ברכת היום ("הבדלה") בסוף, כי עדיף לדחות את הוצאת השבת ככל האפשר (ולהיפך מכך בכניסת השבת).
* המברך (ברכת הנהנין) - צריך שיטעום (מאותו דבר שבירך עליו).
* טעמו (מכוס של יין) - פגמו (מלשמש ככוס של ברכה).
* כוס של ברכה - צריך שיעור.
* התנאים נחלקו בדעת ב"ש אם ברכת המזון טעונה כוס.
* לדעת ב"ש: נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס, ולדעת ב"ה להיפך - ובברייתא ובגמרא מבואר טעמי המחלוקת.

דף נב עמוד ב
* תכף לנטילת ידים סעודה.
* לדעת ב"ש: מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן, ולדעת ב"ה: מניחה על הכסת - ובברייתא מבואר טעמי המחלוקת.
* לדעת ב"ש (וכך ההלכה): מכבדין את הבית ואח"כ נוטלים לידים, ולדעת ב"ה להיפך - ובברייתא ובגמרא מבואר טעם המחלוקת.
* לדעת רבי יוחנן: פירורים שאין בהם כזית - מותר לאבדם ביד.
* נהגו העם כבית הלל לפי רבי יהודה שיש לברך על הבשמים ואח"כ על הנר.
* לדעת ב"ה הרבה מאורות יש באש, ולכן יש לברך בורא מאורי האש.

דף נג עמוד א
* נר ששבת ממלאכת עבירה - מברכים עליו בהבדלה.
* נכרי שהדליק נר במוצ"ש מנר של נכרי שדלק בשבת - אין מברכים עליו בהבדלה.
* היה מהלך במוצ"ש מחוץ לעיר וראה אש - אם רוב אנשי העיר הם נכרים, אינו מברך עליו בהבדלה.
* רק אש שהודלקה כדי להאיר מברכים עליה בהבדלה.
* היו יושבים בביהמ"ד והביאו אש לפניהם - לדעת ב"ש: כל אחד מברך לעצמו (מפני ביטול ביהמ"ד), ולדעת ב"ה: אחד מברך לכולם (ברוב עם הדרת מלך).
* אין מברכים על בשמים שאין עיקר הכוונה בהבאתם להנאת הריח (ולכן אין מברכים על בשמים של בית הכסא).
* היה מהלך בשוק של עבודה זרה ונתרצה להריח הרי זה חוטא.

דף נג עמוד ב
* לדעת רב: ניתן לברך על הנר אפילו בריחוק מקום (אם יש בו אור בשיעור כזה שאם היה עומד קרוב לנר היה יכול ליהנות מאורו), ולדעת רבא: צריך המברך לעמוד בסמוך לנר ממש.
* אין מחזרים על האור כדרך שמחזרים על המצוות.
* מי שאכל ושכח ולא בירך - נחלקו ב"ש וב"ה אם יחזור למקומו ויברך, אך אם הלך ממקום אכילתו במזיד - לדברי הכל יחזור למקומו ויברך.
* ישנה מחלוקת תנאים מי גדול ממי - העונה אמן או המברך.
* נחלקו התנאים אם שמן מעכב את הברכה.

דף נד עמוד א
* פרק תשיעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני ברכות ההודאה והשבח.
* על נס של רבים - כולם חייבים להודות, על נס של יחיד - רק אותו אדם שנעשה לו נס חייב לברך.
* הברייתא מפרטת מקומות שהרואה אותם צריך להודות ולשבח על הניסים שנעשו בהם.

דף נד עמוד ב
* הגמרא מבארת את ענין הנס שנעשה במעברות נחלי ארנון, באבני אלגביש, באבן שביקש עוג לזרוק על ישראל, באבן שישב עליה משה, באשתו של לוט, בחומת יריחו שנפלה/נבלעה.
* אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים.
* ארבעה צריכים להודות ולברך (ברכת הגומל, בפני עשרה אנשים) לאחר שיצאו מסכנה שהיו בה: יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא, מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
* צריכים שימור מן המזיקים: חולה, חתן, כלה, יולדת, אבל, תלמידי חכמים בלילה.
* שלשה דברים מאריכים לו ימיו ושנותיו: המאריך בתפילתו (ואינו מעיין בה), המאריך על שולחנו, המאריך בבית הכסא.

דף נה עמוד א
* כל זמן שביהמ"ק קיים - מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שולחנו של אדם מכפר עליו.
* הברייתא מפרטת עשרה דברים שמביאים את האדם לידי תחתוניות.
* שלושה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנים לו ספר תורה לקרות בו ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות.
* שלושה צריכים רחמים (כדי שיבואו): מלך טוב, שנה טובה, וחלום טוב.
* שלושה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו: רעב, שובע, ופרנס טוב.
* אין מעמידים פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור תחילה.
* בצלאל על שם חכמתו נקרא.
* יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.
* הגמרא מביאה מימרות שונות בענייני חלומות.
* כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.

דף נה עמוד ב
* כל העמוד ממשיך לעסוק בענייני חלומות.
* הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע.
* הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויטיבנו בפני שלשה (והגמרא מפרטת את סדר הטבת החלום).
* מי שראה חלום ולא יודע מה ראה - הגמרא מביאה נוסח תפילה שעליו לומר בזמן ברכת כהנים.
* זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם.
* כששמואל היה רואה חלום רע הוא היה אומר: "וחלומות השוא ידברו".
* כל החלומות הולכים אחר הפה (=קיום החלומות הוא כפי שנפתרו בפיו של הפותר), אם הפתרון הוא מעין החלום.
* השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה.
* 3 חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, שחלם לו חבירו, ושנפתר בתוך חלום (ויש מוסיפים אף חלום שנשנה).
* אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו.

דף נו עמוד א
* הגמרא מספרת על 13 חלומות זהים שחלמו אביי ורבא והלכו לבר הדיא שיפתור להם אותם - לאביי (שנתן לו שכר) פתר בר הדיא את החלומות לטובה, ולרבא (שלא נתן לו שכר) פתר את החלומות לרעה.
* הגמרא מספרת על 4 חלומות נוספים שרבא חלם ובר הדיא פתר לו לרעה, ועל 5 חלומות נוספים שהוא פתר לו לטובה לאחר שנתן לו שכר.
* כל החלומות הולכין אחר הפה.
* קללת חכם אפילו בחנם היא באה.
* גלות מכפרת עון.

דף נו עמוד ב
* הגמרא מביאה פתרון חלום שפתר רבי ישמעאל לבן דמא, ופתרון חלומות שפתר רבי לבר קפרא, ופתרון חלומות שפתר רבי ישמעאל לצדוקי אחד.
* הגמרא מבארת מה הרמז למי שראה בחלום את אחד המראות הבאים: באר, נהר, צפור, קדרה, קנה, קנים, שור, חמור, חתול, ענבים, סוס לבן או אדום, ישמעאל, גמל, פינחס, פיל.
* רבי יהושע בן לוי מפרט איזה פסוק (חיובי) יש להשכים ולומר (קודם שיקדמנו פסוק שלילי) מי שראה בחלום את אחד הדברים הבאים: נהר, צפור, קדרה, ענבים, הר, שופר, כלב, ארי, תגלחת, באר, קנה, שור.

דף נז עמוד א
* לאורך כל העמוד הגמרא מפרטת פתרון של חלומות שונים.
* "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וגו' - רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.
* "כפלח הרמון רקתך" - אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון.

דף נז עמוד ב
* הגמרא ממשיכה לפרט פתרונות של חלומות שונים.
* שלשה מעין העולם הבא הן: שבת, שמש, ותשמיש נקבים.
* שלשה מרחיבין דעתו של אדם הן: דירה נאה, אשה נאה, וכלים נאים.
* אש אחד מששים לגיהנם, דבש אחד מששים למן, שבת אחד מששים לעולם הבא, שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה.
* ששה דברים סימן יפה לחולה הן: עטוש, זיעה, שלשול, קרי, שינה, וחלום.
* הרואה מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך.

דף נח עמוד א
* הרואה אוכלוסי ישראל - אומר: ברוך חכם הרזים, אוכלוסי עובדי כוכבים - אומר: "בושה אמכם" וגו'.
* בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני.
* הרואה חכמי ישראל - אומר: ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי עובדי כוכבים - אומר: ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו.
* לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי עובדי כוכבים, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים.
* מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.
* אפילו את הממונה על החופרים את הבורות, מהשמים ממנים אותו.

דף נח עמוד ב
* הרואה בתי ישראל בישובן - אומר: ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן - אומר: ברוך דיין האמת.
* לדעת רב: אנחה שוברת חצי גופו של אדם, ולדעת רבי יוחנן: אף כל גופו של אדם.
* מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן.
* הרואה קברי ישראל - אומר: ברוך אשר יצר אתכם בדין וכו'.
* הרואה את חבירו לאחר 30 יום - אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר 12 חודש - אומר: ברוך מחיה המתים.
* אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר 12 חודש.
* הרואה את הבהקנים - אם כך נולד, אומר: ברוך משנה הבריות; ואם לא נולד כך, אומר: ברוך דיין האמת.
* ראה בריות טובות ואילנות טובות - אומר: ברוך שככה לו בעולמו.
* שמואל אמר שברורים לו מהלכי הכוכבים בשמים כפי שברורים לו דרכי העיר נהרדעא, חוץ מכוכב שביט.

דף נט עמוד א
* בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם, מוריד 2 דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ומחמת קול זה מזדעזעת הארץ.
* דעות נוספות: בשעה שהקב"ה מצטער הוא סופק את כפיו / אנחה מתאנח / בועט ברקיע / דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד - וזה מה שמרעיד את הארץ.
* 4 אמוראים נחלקו כיצד נוצרים הרעמים.
* לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב.
* הרואה את הקשת בענן - מברך: ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.
* הרואה רקיע בטהרתה - אומר: ברוך עושה מעשה בראשית.
* לדעת רב חסדא: מיום שחרב ביהמ"ק לא נראית רקיע בטהרתה.

דף נט עמוד ב
* הרואה חמה בתקופתה (ודבר זה מתרחש אחת ל-28 שנה) לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן - אומר: ברוך עושה מעשה בראשית.
* אם לא ראה את הים הגדול 30 יום ולאחר מכן רואהו - מברך: ברוך שעשה את הים הגדול.
* על טובה שאינה טובה אלא לו - מברך: ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו - אומר: ברוך הטוב והמטיב.

דף ס עמוד א
* אין מזכירין מעשה ניסים.
* איש מזריע תחילה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. (אך אם הזריעו שניהם בבת אחת, תפילה על מין העובר מועילה עד יום ה-40 להריון).
* הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד" נאמר בנוגע לדברי תורה (שמא ישכחם).
* לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
* הגמרא מביאה ברייתות עם פירוט התפילות הבאות: בכניסתו לכרך וביציאתו, בכניסתו לבית המרחץ וביציאתו, לפני הקזת דם ולאחריה.
* תנא דבי רבי ישמעאל: "ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

דף ס עמוד ב
* בגמרא מבואר מה יאמר לפני כניסתו לבית הכסא ומה יברך לאחר שיצא.
* הגמרא מפרטת מה יאמר הנכנס לישון על מטתו.
* הגמרא מפרטת את סדר הברכות שיש לומר בכל שלב ושלב לאחר שקמים בבוקר.
* חייב אדם לקבל בשמחה את הפורענות הבאה עליו ולברך עליה ברוך דיין האמת, באותה שמחה שמברך על הטובה ברוך הטוב והמטיב. (והגמרא מביאה 4 מקורות לכך).
* לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב"ה - הכל לטובה.