דף קמט עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ש"מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב", והאמוראים נחלקו אם הטעם לכך הוא "שמא ימחוק" או "שמא יקרא בשטרי הדיוטות", והגמרא מבררת את מחלוקתם.
* התנאים נחלקו האם חכמים חששו שלא לחלק באיסור שבת דרבנן ואסרו גם באופן שלא שייכת הגזירה (וכך גם סובר רבה) או לא.
* אסור להסתכל בשבת במראה של מתכת, מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלין.
* אסור להסתכל בדיוקן (גם ביום חול).

דף קמט עמוד ב
* מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית (שידעו כמה קשה היא הרבית).
* כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה (ודבר זה נלמד מהפסוק: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע").
* כל ימיו של אותו רשע (נבוכדנצר) - לא נמצא שחוק בפה כל בריה.
* אסור לעמוד בביתו של אותו רשע.
* בשעה שירד אותו רשע לגיהנם - רעשו כל יורדי גיהנם, אמרו: שמא למשול עליהם הוא בא.

דף קנ עמוד א
* לדעת ת"ק (בברייתא): לא יאמר אדם לחברו "הנראה שתעמוד עמי לערב" (אף ששניהם יודעים שכוונתו לשכרו למלאכתו), ולדעת רבי יהושע בן קרחה (וכך דעת המשנה): מותר (וטעמו הוא מהפסוק: "ממצוא חפצך ודבר דבר" - דיבור אסור, הרהור מותר).
* לדעת רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא.
* אסור לקרוא קריאת שמע נגד עכו"ם ערום (וכל שכן שאסור נגד ישראל ערום).
* חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת ("ממצוא חפצך ודבר דבר" - חפציך אסורים, חפצי שמים מותרין).

דף קנ עמוד ב
* אסור לחשב בשבת חשבונות שעברו אם עדיין יש שכר פועלים המוטל עליו לשלם (כי לא פרע להם הכל) כי חישוב החשבון שעבר נצרך לו.
* לדעת שמואל: מותר לאדם לומר לחברו בשבת "לכרך פלוני שמחוץ לתחום אני הולך למחר", כי יש לכך צד היתר בשבת (אם היו בורגנים מחוץ לעיר עד לאותו כרך, שעל ידיהם הכרך והעיר נחשבים לעיר אחת).
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל.
* בגמרא מובאת דעה הסוברת שלאחר אמירת "המבדיל בין קודש לחול" מותר לעשות מלאכה (ואח"כ עושים הבדלה כתיקונה על הכוס).

דף קנא עמוד א
* הגמרא מבררת על מה מוסבים דברי אבא שאול שבמשנה (שבדף הקודם), ומה בא הכלל שבדבריו לרבות.
* במשנה נאמר: "נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב" - לדעת רב: הכוונה היא שצריך שנדע בוודאות שהביאם מתוך התחום, ולדעת שמואל: הכוונה היא שיש לנו לתלות שבאו ממקום קרוב.

דף קנא עמוד ב
* במשנה (בסוף עמוד א) נאמר ש"עושין כל צרכי המת", והגמרא מבארת מה בא לרבות כלל זה.
* תינוק בן יומו חי - מחללין עליו את השבת (חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה), דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו (כיון שמת אדם בטל מן המצות).
* כל זמן שאדם חי - אימתו מוטלת על הבריות.
* אסור לישן בבית יחידי.
* לדעת רשב"א: עשה צדקה עד שאתה מוצא למי לעשות, ומצוי לך ממון, ועודך ברשותך קודם שתמות.
* לעולם יבקש אדם רחמים על מידה זו שלא יבוא לידי עניות.
* כל המרחם על הבריות - מרחמין עליו מן השמים.

דף קנב עמוד א
* הגמרא מבארת פסוקים ממגילת קהלת בעניין ימי הזקנה, וכן מביאה סיפורים ומימרות שונות בנוגע לזקנה.
* ברזילי הגלעדי - לדעת רב: היה שקרן, לדעת רבא: היה שטוף בזמה.
* תלמידי חכמים - כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם, ועמי הארץ - כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן.
* רק בגלל גזירת הקב"ה אדם מתאווה לאשה.
* כל צדיק וצדיק נותנים לו בגן עדן מדור לפי כבודו.
* קשה רימה למת כמחט בבשר חי.
* מת שאין לו מנחמים - הולכים עשרה בני אדם ויושבים במקומו.

דף קנב עמוד ב
* כל דבר שאומרים בפני המת - נחלקו האמוראים עד מתי הוא יודע על כך: עד שיסתם הגולל או עד שיתעכל הבשר.
* כשם שהקב"ה נתן לאדם את הנשמה בטהרה, כך ייזהר להשיבנה לו בצאתו מן העולם.
* נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד.
* כל י"ב חדש משנפטר האדם - גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת, לאחר י"ב חדש - הגוף בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת.

דף קנג עמוד א
* מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא או לא.
* כל בני פומבדיתא שנאו את רבה, כי היו רמאים והיה מוכיחם על כך.
* איזהו בן העולם הבא? - לדעת רב: מי שבהלווייתו אומרים האנשים "לכו בדרך שהלך בה הנפטר", לדעת רבי חנינא: כל שדעת רבותינו נוחה הימנו.
* שוב יום אחד לפני מיתתך.
* המשנה הראשונה בפרק עשרים וארבעה, המתחיל בעמוד זה, מבארת כיצד ינהג אדם הבא בדרך בערב שבת ובידו כיס מעות.
* אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ולכן התירו חכמים למי שבא בדרך בערב שבת לתת את כיסו לנוכרי (כדי שלא יעבור ויטלטל ארבע אמות ברשות הרבים).

דף קנג עמוד ב
* אם יש עמו רק חרש וקטן - נחלקו הדעות למי עדיף שייתן.
* אם אין לא נוכרי ולא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן - יכול להוליך את כיסו פחות פחות מארבע אמות, אלא שחכמים לא רצו לגלות תקנה זו (שמא יעביר ארבע אמות).
* נחלקו הדעות אם הגזירה שגזרו חכמים - שאם יש עמו נכרי לא יוליכנו פחות פחות מארבע אמות אלא יתננו לנכרי - זו גזירה טובה או לא.
* הגמרא מבארת מדוע ובאיזה מקרה אין בעיה של מחמר כשמניח את כיסו על החמור.
* היתה חבילתו מונחת לו על כתפו בערב שבת מבעוד יום ושקעה החמה - רץ תחתיה עד שמגיע לביתו וזורקה שם כלאחר ידו.
* המחמר אחר בהמתו בשבת - בשוגג חייב חטאת, ובמזיד חייב סקילה.

דף קנד עמוד א
* לדעת רמי בר חמא לפי רב זביד: המחמר אחר בהמתו בשבת - בשוגג אינו חייב חטאת, ובמזיד חייב סקילה.
* לדעת רבי יוחנן: המחמר אחר בהמתו בשבת - בין בשוגג ובין במזיד, פטור.

דף קנד עמוד ב
* היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית של מקיזי דם שאינם ראויים בשבת לכלום - אינו רשאי ליטלם בידיים אלא מתיר את החבלים והשקים נופלים.
* לדעת רבן גמליאל: איסור צער בעלי חיים הוא רק מדרבנן.
* לדעת רבה: מותר להשתמש בצדדי הבהמה ולא גזרו חכמים על כך.
* אביי ורבא נחלקו אם יש מקום לחלק בין צדדים לצדדי צדדים (ולאסור צדדים ולהתיר צדדי צדדים).

דף קנה עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שאסור להשתמש בצדדי הבהמה אך מותר להשתמש בצדדי צדדים.
* לדעת רב הונא: מותר לטרוח להשביח אוכל בהמה, אך דבר שאינו ראוי לאכילה אסור לתקנו בשבת לאכילה.
* לדעת רב יהודה: מותר לתקן דבר שיהיה ראוי למאכל בהמה, אבל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה אסור לטרוח בו כדי להשביחו.

דף קנה עמוד ב
* הגמרא מבררת את המושגים "אובסין" "מאמירין" "מלעיטין" המוזכרים במשנה.
* מותר לתת בשבת מזונות לפני כלב, אך לא לפני חזיר.
* יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו ג' ימים.
* דרך ארץ היא לזרוק עצם קטנה לכלב.
* אין עני מכלב, ואין עשיר מחזיר.
* נחלקו התנאים אם מותר לגבול את הקלי (=קמח שנעשה מתבואה שייבשוה בתנור) בשבת.

דף קנו עמוד א
* רבי ירמיה בר אבא סובר שמותר לגבל מורסן בשבת אך בשינוי.
* בפנקסו של רבי יהושע בן לוי כתוב לאלו תכונות לאדם גורם היום בשבוע בו הוא נולד. (כל יום בשבוע גורם לתכונה אחרת לנולדים באותו יום).
* לדעת רבי חנינא: לא המזל של היום גורם את תכונות הנולד בו, אלא מזל השעה בה נולד אדם הוא הגורם לכך, והוא מפרט את התכונות הנגרמות מכל שעה ושעה בה נולד אדם.
* רבה נולד במזל מאדים.
* האמוראים נחלקו אם יש מזל לישראל (=אם תפילה וצדקה משנה את המזל לטובה או לא).

דף קנו עמוד ב
* הגמרא מביאה שלושה סיפורים (על שמואל, רבי עקיבא ורב נחמן בר יצחק) מהם ניתן ללמוד שאין מזל לישראל.
* הגמרא מביאה אמוראים (עולא, רב, לוי) שפסקו שהלכה כרבי יהודה במוקצה, ואמוראים (שמואל, זעירי, רבי יוחנן) שפסקו שהלכה כרבי שמעון.

דף קנז עמוד א
* רבי שמעון מודה במוקצה מחמת חסרון כיס.
* רב אחא ורבינא נחלקו האם הלכה כרבי שמעון במוקצה מחמת מיאוס.
* התנאים נחלקו אם הפרת נדרים שמפר בעל לאשתו מוגבלת בו ביום (ולכן מותר לבעל להפר נדר לאשתו גם שלא לצורך השבת), או מוגבלת במעת לעת (ולכן מותר לבעל להפר נדר לאשתו בשבת רק לצורך השבת).
* מותר להישאל לנדר לצורך השבת גם אם היה לו זמן להישאל לנדר לפני השבת.

דף קנז עמוד ב
* מדידה המותרת בשבת היא רק מדידה לצורך מצוה.

הדרן עלך מסכת שבת!