דף נא עמוד א
* לדעת שמואל: מותר להטמין בשבת את התבשיל הצונן כדי לשמור על צינתו שלא יתחמם, ומותר אף להטמין תבשיל צונן שבדרך כלל דרכו להטמין אותו כדי לחממו.
* רבי סבר בתחילה שאסור להטמין את הצונן, אך חזר בו לאחר ששמע שרבי יוסי מתיר.
* לדעת רב: כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים.
* אם הטמין בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל, מותר בשבת להוסיף כיסוי נוסף.
* אם פינה בשבת את המים החמים ממיחם למיחם אחר, מותר להטמין את המיחם השני בדבר שאינו מוסיף הבל.

דף נא עמוד ב
* אסור לרסק בשבת שלג או ברד בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתת לתוך הכוס (של יין) או לתוך הקערה.
* פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדברים שמותר לבהמה לצאת בהם בשבת ובדברים שאסור.
* התנאים נחלקו אם שמירה יתירה של בהמה נחשבת למשא או לא.

דף נה עמוד א
* רבי זירא אמר לרבי סימון שהוא חייב להוכיח את אנשי ראש הגולה על מעשיהם אף שהם לא מקבלים תוכחה.
* מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ ממקרה אחד המתואר בנבואת יחזקאל (שהיו צריכים להוכיח ולא הוכיחו).
* חותמו של הקב"ה אמת.
* האמוראים נחלקו מאימתי תמה זכות אבות: מימות הושע בן בארי / מימי חזאל / מימי אליהו / מימי חזקיהו.
* לדעת רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון.

דף נה עמוד ב
* התנאים נחלקו אם משה ואהרן מתו בגלל חטאם או מתו ללא חטא.
* ארבעה מתו בעטיו של נחש: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד.
* הגמרא הקשתה על רב אמי והוכיחה מברייתא שיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון.
* לדעת ר' יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה.
* לדעת ר' יונתן: כל האומר בני עלי חטאו - אינו אלא טועה, ולדעת רב: רק פנחס לא חטא.

דף נז עמוד א
* פרק שישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני יציאה בשבת עם בגדים ותכשיטים.
* אסור לאשה לצאת בשבת כשקשור עליה דבר החוצץ בטבילה, כי יש חשש שתזדמן לה טבילה של מצוה ואז תסיר דבר זה ממנה ותטלטל את זה ארבע אמות ברשות הרבים.
* לדעת רב הונא: חוטי צמר ופשתן חוצצים בטבילה רק כשהם בראשי הבנות, אך לא חוצצים כשהם על גבי הצואר, כי אין אשה חונקת את עצמה אלא קושרת אותם בריווח על צוארה.

דף נז עמוד ב
* לדעת ת"ק: חוטי צמר - חוצצין, חוטי שער - אין חוצצין, לדעת ר' יהודה: חוטי צמר וחוטי שער - אין חוצצין.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שאשה לא תצא בטוטפת ובסרביטין בזמן שאינן תפורים, והגמרא מבארת מה הם תכשיטים אלו.
* במשנה בתחילת הפרק נאמר שאשה לא תצא בכבול לרשות הרבים, והגמרא מבררת מה זה כבול - לדעת רבי אבהו: כבול זה כיפה של צמר וכל שכן חותם שעושים לעבד בכסותו לסימן שהוא עבד.

דף נח עמוד א
* שמואל מבאר שכבול האמור במשנה בתחילת הפרק (שאשה לא תצא בכבול לרשות הרבים) הכוונה היא לחותם שעושים לעבד בכסותו לסימן שהוא עבד.
* היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפיו בשבת - חייב חטאת.
* דבר המקפיד עליו רבו של העבד אם יאבד - אסור לעבד לצאת בו (כי אם יפול ממנו, העבד יביא את זה בידיו ויכשל באיסור הוצאה), דבר שאין מקפיד עליו - מותר לעבד לצאת בו.

דף נח עמוד ב
* כלי מתכת העשוי להשמעת קול - מקבל טומאה. (ולכן זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה).
* זוג העשוי לאדם גדול (כמו עבד) - נחשב לתכשיט אע"ג שאין לו עינבל (ומקבל טומאה).
* בברייתא נאמר שפעמונים שניטלו ענבליהן נשארים בטומאתם - ואביי מבאר שהטעם הוא בגלל שההדיוט יכול להחזיר את העינבל לתוך הפעמון ואין צורך באומן ולכן לא בטל ממנו שם כלי, אך רבא מקשה עליו מברייתא ודוחה את טעמו.

דף נט עמוד א
* בברייתא (בעמוד הקודם) נאמר שפעמונים שניטלו ענבליהן נשארים בטומאתם - ורבא מבאר שהטעם הוא הואיל וראוי הפעמון להקישו על גבי חרס ולהשמיע קול כבתחילה, ורבי יוחנן מבאר שהטעם הוא הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק.
* רבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקו אם גם בטמא מת אומרים "עמוד ונעשה מלאכתנו", או רק במדרסות.
* סנדל של בהמה של מתכת מקבל טומאה, ונחלקו האמוראים לאיזה תשמיש הוא ראוי שמחמת זה הוא מקבל טומאה.

דף נט עמוד ב
* לדעת רבי מאיר: לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאה חייבת חטאת, לדעת חכמים: לא תצא ואם יצאה פטורה, ולדעת רבי אליעזר: מותר לה לצאת לכתחילה - והגמרא מבארת במה נחלקו.
* הגמרא מפרטת את דיני יציאה בשבת עם תכשיט שנקרא "כלילא" ועם תכשיט שנקרא "קמרא".
* רבי אפס נפטר, ורבי חנינא עמד בראשות הישיבה בארץ ישראל במקומו, ובעקבות פטירתו של רבי אפס בא לוי לנהרדעא.
* לדעת רבי נחמיה עיקר הטבעת היא החותם, ואדם העונדה עיקר דעתו היא על החותם, ולדעת חכמים עיקר דעת האדם היא על הטבעת עצמה.

דף ס עמוד א
* הגמרא מבררת מדוע אשה שיצאה בשבת לרשות הרבים במחט שאינה נקובה אינה חייבת חטאת.
* שלושה אמוראים נחלקו מה הטעם שאסור לאיש לצאת בשבת בסנדל המסומר.
* הגמרא מבארת שהאיסור לצאת בסנדל המסומר הוא רק בשבת ולא ביום חול כי בשבת היה המעשה (שבעקבותיו אסרו לצאת בסנדל המסומר) ומעין המאורע אסרו.

דף ס עמוד ב
* הגמרא מבארת שהאיסור לצאת בסנדל המסומר הוא גם ביום טוב אך לא בתענית ציבור, ומבארת את הטעם לכך.
* אסור לצאת בסנדל המסומר רק כאשר המסמרים עשויים לחזק אך לא כאשר הם עשויים לנוי, והגמרא מבארת עד כמה מסמרים נחשב הדבר לנוי.
* הגמרא מביאה מקרים שונים בהם לא חל איסור היציאה בסנדל המסומר.
* התנאים נחלקו אם מותר לטלטל סנדל המסומר כדי לכסות בו את הכלי או כדי לסמוך בו את כרעי המטה (מחשש שמא יבוא לנעול את הסנדל המסומר).

דף סא עמוד א
* לדעת רב נחמן בר יצחק: ירא שמים ינעל את נעל ימין ואח"כ את נעל שמאל, ויקשור את נעל שמאל ואח"כ את נעל ימין.
* נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין, רוחץ של ימין ואח"כ רוחץ של שמאל, סך של ימין ואח"כ של שמאל, והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל איבריו.
* אסור לצאת בתפילין בשבת ואם יצא לא חייב חטאת - ודין זה הוא גם לדעה הסוברת ששבת זמן תפילין וגם לדעה החולקת.

דף סא עמוד ב
* הגמרא מבארת מתי קמיע נחשב לקמיע מומחה, ומתי נחשב אדם לכותב קמיעות מומחה.
* הגמרא מסתפקת אם קמיעין טעונים גניזה לאחר שבלו.