סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 53
דף ח עמוד א
* זרק לרשות הרבים כוורת גבוהה י' טפחים: אם אינה רחבה ו' טפחים - מחלוקת אביי ורבא אם חייב או פטור, אם רחבה ו' טפחים - פטור.
* כפה את הכוורת (שאינה רחבה ו' טפחים) על פיה וזרק אותה לרשות הרבים: אם גבוהה עד שבעה טפחים ומשהו - חייב, אם גבוהה שבעה טפחים ומחצה (שני משהו) - מחלוקת אם פטור או חייב.
* עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו וזרק (מתחילת ד' לסוף ד') ונח על גביו - חייב, ולגבי גומא עמוקה תשעה הנמצאת ברשות הרבים - לדעת רב יוסף דינה כרשות הרבים, ולדעת רבא אין דינה כרשות הרבים.

דף ח עמוד ב
* רבא תירץ את 2 הקושיות שרב אדא בר מתנא הקשה עליו, ואח"כ הוכיח את שיטתו (שתשמיש על ידי הדחק לא נחשב לתשמיש, ולכן דין הגומא הנ"ל לא כדין רשות הרבים).
* אינו חייב משום מעביר ארבע אמות ברשות הרבים עד שיגביה את כל החפץ ויעקור אותו מהקרקע ויעביר אותו ארבע אמות ברשות הרבים ואחר כך יניחנו.
* מקום שאין בו ד' על ד' טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו.
* המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות הרבים - אע"פ שבזמן שהעבירו היה החפץ למעלה מעשרה טפחים, חייב.
מספר צפיות: 60
דף ט עמוד א
* לדעת אחרים (בברייתא) אם פתח המבוי פתוח האסקופה נחשבת לרשות היחיד - והגמרא מבררת מה הטעם ובאיזה מקרה מדובר.
* תוך הפתח של המבוי (רוחב האסקופה) - צריך לחי אחר בשפתו החיצונה כדי להתיר בטלטול גם בשטח של האסקופה עצמה (וגם אם אין ברוחבו ארבעה על ארבעה טפחים).
* לדעת רבי מאיר: כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות והן רשות אחת, כגון עמוד ברשות היחיד גבוה י' ורחב ד' - אסור לכתף עליו, גזירה משום תל ברשות הרבים.

דף ט עמוד ב
* במשנה נאמר: "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקין" - והגמרא מבארת שמדובר על מנחה גדולה, ונחלקו האמוראים אם מדובר דוקא על עיסוקים שנמשכים הרבה זמן או לא.
* כיון שהגיע זמן תפלת מנחה קטנה - אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה.
מספר צפיות: 54
דף י עמוד א
* רבא בר רב הונא היה נועל מנעלי בד חשובים ברגליו ומתפלל, משום "הכון לקראת אלהיך ישראל", ואילו רבא השליך את גלימתו החשובה מעליו וחבק ידיו באצבעותיו, כמו עבד המדבר לפני רבו באימה.
* כשרבא ראה את רב המנונא שהוא מאריך בתפילתו הוא אמר לו "מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה", אך רב המנונא סבר ש"זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד".
* כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
* הברייתא מבארת מתי הוא זמן סעודה, ומבארת ששעה שישית היא זמן מאכלי תלמידי חכמים.

דף י עמוד ב
* אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ.
* הנותן מתנה לחבירו (בדבר שאינו עשוי להתגלות מי נתן לו זאת) - צריך להודיעו על כך מראש (כדי שלא יתבייש לקבל זאת).
* אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם.
* לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
* לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה (=עיר חדשה), שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין.
מספר צפיות: 57
דף יא עמוד א
* כל עיר שגגות הבתים שבה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה.
* עדיף להיות תחת ישמעאל ולשמשו ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר (רש"י: אומה מבני פרסיים), תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם, תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה.
* עדיף לסבול כל רעה אחרת ולא לסבול אשה רעה.
* יפה תענית לחלום (בו ביום ואפילו בשבת) כאש לנעורת.
* חברים שהיו עוסקין בתורה (כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו שתורתן אומנותן) - מפסיקין לימודם לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה.

דף יא עמוד ב
* אביי ורבא נחלקו אם מותר לאדם לעמוד ברשות היחיד או ברשות רבים ולהושיט את ראשו לכתחילה לכרמלית ולשתות.
* לדעת רבי יהודה: אומן המוציא חפץ בשבת כדרך אומנותו - חייב.
* זב שיצא בשבת לרשות הרבים בכיסו - הברייתות נחלקו אם פטור מחטאת או חייב חטאת, והגמרא דנה לבאר את המחלוקת.
מספר צפיות: 50
דף יב עמוד א
* מותר לאדם לצאת בתפילין סמוך לחשיכה בערב שבת (ואין חוששים שמא יצא בהם לאחר שתחשך).
* חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה (קל וחומר מציץ).
* חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשכה (ויש בהלכה זו דבר גדול להפרישו מאיסור שבת).
* האיסור האמור במשנה לפלות את כליו בשבת הוא דוקא בלילה לאור הנר (שמא יטה).
* אין פולין כינים מהבגדים ברשות הרבים, מפני הכבוד.
* אין משדכין את התינוקות לארס ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולין בשבת דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין.

דף יב עמוד ב
* לדעת רבי חנינא (כשיטת רבי יוסי): מי שיש לו חולה בתוך ביתו - צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל.
* בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת (מפני שמצטער).
* כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.
* השכינה נמצאת למעלה מראשותיו של חולה.
* מותר לקרוא לאור הנר בשבת כשאין חשש שיבוא להטות את הנר, כגון: שני אנשים שקוראים בענין אחד (כי האחד יזכיר לשני אם יבוא להטות), וכגון: אדם חשוב (כי לא רגיל להטות את הנר).
* ההלכה היא שמותר לשמש שאינו קבוע לבדוק את נקיון הכלים לאור הנר של שמן, אך נחלקו האמוראים אם אף מורין כן לרבים או לא.
מספר צפיות: 52
דף יג עמוד א
* בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל, שלא שנינו "לא יאכל הטהור עם הטמאה מפני הרגל עבירה" (כי לא הוצרכו לגזור על כך, כי ממילא היו אוכלים את חוליהן בטהרה), אלא "לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה".
* לדעת רב יוסף: מותר לנדה לישון עם בעלה במטה אחת כשהיא בבגדה והוא בבגדו, ורב פדת חולק.
* לדעת עולא: כל קרבה לעריות אסור (אך הוא עצמו היה מנשק את אחיותיו - ומבאר תוס' כי היה יודע בעצמו שלא יבוא לידי הרהור שצדיק גמור היה).

דף יג עמוד ב
* אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר - ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון.
* חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות, כתבו את מגילת תענית.
* אין בשר המת שגדל בחי (מחמת מכה וכדומה) מרגיש באיזמל החותך אותו.
* זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו נראים כסותרין דברי תורה.
* הברייתא מפרטת שמונה עשרה דברים שגזרו "בו ביום" שרבו ב"ש על ב"ה.
מספר צפיות: 56
דף יד עמוד א
* אדם האוכל אוכל שהוא ראשון לטומאה - לדעת רבי אליעזר: נעשה גופו ראשון לטומאה, ולדעת רבי יהושע: נעשה גופו שני לטומאה.
* הגמרא מבארת את טעם הגזירה שגזרו על הדברים הבאים לפסול את התרומה: האוכל מאכלים טמאים, השותה משקים טמאים, הבא ראשו ורובו במים שאובים, טהור שנפלו על ראשו ורובו שלושה לוגים מים שאובים, ספר, ידים.
* האוחז בידיו ספר תורה ערום בלא מטפחת - נענש שאחר מותו יקבר ערום בלא שכר אותה המצוה שבגללה החזיק את הספר.

דף יד עמוד ב
* טבול יום פוסל במגעו את התרומה מדין תורה.
* אוכלים הנוגעים במשקין שבאו לידי טומאתם מחמת שנגעו בסתם ידים, נעשו שניים לטומאה ופוסלים את התרומה.
* כלים שנגעו במשקין שבאו לידי טומאתם מחמת שנגעו בשרץ, נעשו שניים לטומאה ופוסלים את התרומה.
* יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים, ועל כלי זכוכית שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות, שמאי והלל גזרו טומאה על הידים.
* בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה: "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר".
מספר צפיות: 57
דף טו עמוד א
* שלמה גזר על סתם ידים שיטמאו לקדשים, ואח"כ באו שמאי והלל ותלמידיהם וגזרו טומאה על סתם ידים שיטמאו אף לתרומה.
* בשלוש מקומות נחלקו שמאי והלל: שיעור הקמח שיהיה בעיסה כדי שתתחייב בהפרשת חלה, שיעור המים השאובים שפוסלים את המקוה, אשה שבדקה ומצאה דם מאימתי מחזיקים אותה לטמאה.
* חייב אדם לומר את ההלכה ששמע מרבו בלשון רבו ולא בלשון אחרת.
* ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל, פ' שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות (ולא דנו דיני נפשות).
* הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה.

דף טו עמוד ב
* יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן גזרו על גוש עפר מארץ העמים שיש לתלות תרומה על מגעו ועל אויר ארץ העמים לא גזרו כלום, רבנן דשמונים שנה גזרו גם על תרומה שנכנסה לאויר ארץ העמים לתלות, וחכמים שבאושא גזור על גוש עפר ארץ העמים שיש לשרוף תרומה הנוגעת בו.
* הטעם שגזרו טומאה על כלי זכוכית הוא משום שתחילת ברייתן היא מן החול, ולכן חכמים גזרו שיקבלו טומאה כמו כלי חרס שאף הם עשויים מן החול.
מספר צפיות: 49
דף טז עמוד א
* כלי זכוכית - מכיוון שאם הם נשברים יש להם תקנה (להתיכם ולחזור ולעשות מהם כלים) ובכך הם דומים לכלי מתכות, לכן עשאום חכמים ככלי מתכות לענין שיקבלו טומאה מגבם (שלא כדין כלי חרס).
* טומאת כלי זכוכית היא מדרבנן ולכן חכמים לא גזרו על כלי זכוכית "טומאה ישנה" שאף היא מדרבנן.
* חכמים לא גזרו על פשוטי כלי זכוכית שיקבלו טומאה, כדי שידעו שדין טומאת כלי זכוכית הוא רק מדרבנן וכך לא יבואו לשרוף תרומה וקדשים הנוגעים בכלי זכוכית.

דף טז עמוד ב
* לדעת רב אשי: הטעם לכך שכלי זכוכית מקבלים טומאה מגבם (ושלא כדין כלי חרס) הוא מכיון שתוכו של כלי זכוכית נראה מבחוץ, ולכן אף גבו נחשב כתוך הכלי ומקבל טומאה.
* שמעון בן שטח גזר "טומאה ישנה" על כלי מתכות, והגמרא מבררת את הטעם לכך.
* מי ששכח כלים תחת הצינור - המים שנתקבלו בהם פוסלים את המקוה לדעת בית שמאי, ובית הלל חולקים, ורבו בית שמאי על בית הלל, אך לדעת רבי יוסי עדיין המחלוקת במקומה עומדת ולא עמדו על כך למנין לבטל דברי בית הלל. (ורב משרשיא מבאר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא במקרה שהניח את הכלים בשעת קישור עבים, ונתפזרו העננים ושכחם, וחזרו ונתקשרו).
מספר צפיות: 47
דף יז עמוד א
* מטלטלים שמאהילין הן על המת והן על הכלים ויש בעובי המטלטלין כשיעור עובי המרדע - לדעת רבי טרפון לא גזרו טומאת אוהל במקרה זה.
* הגמרא ממשיכה לברר לאורך כל הדף מה עוד נגזר בגזירת י"ח דבר.
* באותו היום שנחלקו שמאי והלל בנוגע לדין הבוצר לגת, נעצו חרב בבית המדרש, אמרו: הנכנס יכנס והיוצא אל יצא, ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.
* הגמרא מביאה ארבעה טעמים מדוע הוכשרו הענבים לקבל טומאה על ידי המשקה היוצא מהם בעת הבציר.

דף יז עמוד ב
* הטעם שגזרו על גידולי תרומה שדינם יהיה כתרומה הוא משום תרומה טמאה הנמצאת בידי כהן (שיש לחשוש שמא ישהה אותה אצלו עד זמן הזריעה כדי לזורעה ולאכול את גידוליה ולבינתיים יבוא לידי תקלה ויאכלנה).
* גזרו על פתן ושמנן של גוים משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום עבודה זרה.
* המשנה עוסקת בתחילתה בדין מלאכות שמתחיל אותם בערב שבת והן נגמרות מאליהן בשבת.
מספר צפיות: 44
דף יח עמוד א
* הגמרא מנסה לברר מי הוא התנא של המשנה הסובר שעל נתינת מים לתוך דיו בשבת (אע"פ שלא גיבל בהם את הדיו) חייבים משום לש, ולמסקנת הגמרא: יתכן שדין זה לא שנוי במחלוקת תנאים.
* בברייתא נאמר שלא נותנין חטין לתוך הריחים של מים בערב שבת אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום - לדעת רבה הטעם לכך הוא מפני שמשמעת קול, ולדעת רב יוסף הטעם לכך הוא משום שביתת כלים (ולבית הלל יש איסור שביתת כלים כשהכלי עושה מעשה).
* רב אושעיא חולק על רב יוסף וסובר שלדעת בית הלל אין איסור שביתת כלים גם אם הכלי עצמו עושה מעשה (והברייתא היא כדעת בית שמאי).

דף יח עמוד ב
* אין לחוש שמא יגיס בשבת ב"יורה עקורה וטוחה".
* הגמרא מפרטת מקרים שונים בהם אין את החשש "שמא יחתה בגחלים".
* מותר להניח בתנור בערב שבת קדירה שהמאכל שבה אינו מבושל כלל, כדי שתתבשל בשבת, ואין לחשוש שמא יבוא לחתות בגחלים.
* לדעת ת"ק בשם ב"ה: מותר לתת חפץ לנכרי בערב שבת אם יש מספיק זמן ביום כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה בעיר מגוריו, ולדעת רבי עקיבא בשם ב"ה: אם יש זמן כדי שיצא מפתח ביתו של הישראל מבעוד יום.
* לדעת בית שמאי: לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח, ולדעת בית הלל: כל זמן שמותר לאוכלו מותר למוכרו.
מספר צפיות: 37
דף יט עמוד א
* מותר לתת מזונות בשבת לפני הכלב או הנכרי בחצר, ואין צריך אח"כ למנוע מהם להוציא זאת מהחצר.
* הגמרא מפרטת באיזה אופן מותר לשלוח איגרת ביד נכרי לפני שבת.
* אין מפליגין בספינה (לדבר הרשות) פחות מג' ימים קודם לשבת.
* אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיק.
* בגדים לבנים קשה לכבס יותר מאשר בגדים צבעוניים.
* בית שמאי התירו טעינת קורת בית הבד ועיגולי הגת בערב שבת (מבעוד יום) לאחר שכבר ריסק את הזיתים והענבים מבעוד יום, כי גם אם יעשה מלאכה זו בשוגג בשבת לא חייב חטאת, ולכן לא גזרו על כך מבעוד יום.

דף יט עמוד ב
* רבי יוסי בר חנינא ורבי אלעזר נחלקו מי הוא התנא של המשנה הסובר שכל דבר העתיד להיסחט מעצמו אין בו איסור סחיטה מן התורה בשבת, והגמרא מבררת ודנה במחלוקתם.
* הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם נחלקו רב ושמואל במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון לגבי דין מוקצה.
* המשנה מביאה בתחילתה מקרים בהם אסור להתחיל מלאכה בערב שבת על מנת שתגמר בשבת.
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 ...
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר