דף קב עמוד א * שמואל פסק כרבי יהודה בנגר הנגרר, שכל שקשור אל הדלת וראשו העליון תלוי באויר, נועלים בו גם במדינה אף כשנגרר. [אך בנגר המונח שאינו קשור כלל - לא פסק כרבי יהודה שמתיר נעילה בו במקדש]. * שמואל פסק כרבי יהודה שאסור לנעול בנגר הננעץ בקרקע עצמה, מפני שנראה כבונה (יותר מאשר הנועצו בחור שבאיסקופה לבדה). * מותר לנעול דלתות בכלים גדולים (כי אינם מוקצה). * הגמרא מביאה כמה דינים בנוגע לפריסת אוהל עראי בשבת. דף קב עמוד ב * מותר לצאת בשבת בכובע לבד כשהוא מהודק לראשו ואין חשש שיפול ממנו ויבוא להעבירו ארבע אמות ברשות הרבים. * אסור להחזיר ציר תחתון של דלתות כלים בשבת מחוץ למקדש - גזרה שמא יתקענו בחוזק, וציר העליון אסור להחזיר אף במקדש - כיון שבנין גמור הוא. * שמואל פסק כרבי יהודה שאסור להחזיר רטיה שנפלה לגמרי. [לדעת רב חסדא: רבי יהודה אוסר גם במקרה שפירשה על גבי כלי, ולדעת רב אשי: רבי יהודה אוסר רק במקרה שפירשה על גבי קרקע (לפי רש"י)]. * במשנה נאמר שקושרים במקדש נימא שנפסקה מן הכינור, והגמרא מקשה מברייתא בה נאמר שאסור לקשור אלא רק לענוב, ומביאה כמה תירוצים.
דף קג עמוד א * במשנה נאמר שמותר לחתוך בשבת יבלת של בהמה העומדת להקרבה בשבת, והגמרא מקשה על כך ממשנה בפסחים בה נאמר לדעת ת"ק שאסור, ומביאה ארבעה תירוצים לישוב הסתירה. * רב יוסף סובר שהתירו איסור שבות לצורך המקדש רק כשעובר עליה במקדש עצמו. * אביי סובר שאמנם "כהנים זריזין הן", אך לגבי בני חבורה המקריבים את הפסח לא אומרים שזריזים הם. דף קג עמוד ב * הגמרא מבררת את המקור לדברי רבא, שאמר (בסוף העמוד הקודם) שרבי אליעזר, הסובר שמכשירי מצוה דוחים את השבת, מודה שאם ניתן לשנות בעשיית המלאכה ולעשותה באופן שלא יהיה בה אלא איסור דרבנן, יש לשנות. * במשנה נאמר שכהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה, ונחלקו האמוראים אם רשאי לכרוך דוקא גמי (שאינו בגד) או שרשאי לכרוך אף צלצול קטן (=חגורה קטנה).
דף קד עמוד א * ההיתר לפזר מלח על כבש המזבח בשבת הוא בשעת הולכת עצים למערכה (שאינה עבודה המחייבת כהונה ולכן אין חציצה פוסלתה). * חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מותר להביא בשבת תבן ולשטוח על הרצפה באמצעות שולי הקופה (ששינוי הוא). * לדעת רבה (החולק על עולא) אסרו בשבת רק השמעת קול של שיר. (והגמרא מקשה עליו ארבע קושיות, ומתרצת). דף קד עמוד ב * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שמותר למלא מים בגלגל מ"באר הקר" ביום טוב, והגמרא מבארת ש"באר הקר" נקראת כך מפני שהיא באר הנובעת מים חיים (ו"הקר" מלשון "מקור"). * לדעת שמואל: המכניס טמא שרץ למקדש - חייב, אבל המכניס שרץ עצמו - פטור. (והגמרא דחתה פעמיים [לפי רש"י] את האפשרות שדין זה שנוי במחלוקת תנאים).
דף קה עמוד א * כניסה למקדש לבנייתו ולתיקונו ולצורך הוצאת הטומאה ממנו - לפי הברייתא הראשונה: ישראלים טהורים קודמים לכהנים טמאים, ולפי הברייתא ששנה רב כהנא: כהנים טמאים קודמים לישראלים טהורים. * נחלקו האמוראים מי עדיף שיכנס למקדש - כהן בעל מום טהור או כהן טמא שאינו בעל מום. * הגמרא מבארת על מה מוסבים דברי רבי שמעון ("מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות") שבסוף המשנה האחרונה במסכת. הדרן עלך מסכת עירובין
