דף קג עמוד א
* במשנה נאמר שמותר לחתוך בשבת יבלת של בהמה העומדת להקרבה בשבת, והגמרא מקשה על כך ממשנה בפסחים בה נאמר לדעת ת"ק שאסור, ומביאה ארבעה תירוצים לישוב הסתירה.
* רב יוסף סובר שהתירו איסור שבות לצורך המקדש רק כשעובר עליה במקדש עצמו.
* אביי סובר שאמנם "כהנים זריזין הן", אך לגבי בני חבורה המקריבים את הפסח לא אומרים שזריזים הם.

דף קג עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לדברי רבא, שאמר (בסוף העמוד הקודם) שרבי אליעזר, הסובר שמכשירי מצוה דוחים את השבת, מודה שאם ניתן לשנות בעשיית המלאכה ולעשותה באופן שלא יהיה בה אלא איסור דרבנן, יש לשנות.
* במשנה נאמר שכהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה, ונחלקו האמוראים אם רשאי לכרוך דוקא גמי (שאינו בגד) או שרשאי לכרוך אף צלצול קטן (=חגורה קטנה).

דף קד עמוד א
* ההיתר לפזר מלח על כבש המזבח בשבת הוא בשעת הולכת עצים למערכה (שאינה עבודה המחייבת כהונה ולכן אין חציצה פוסלתה).
* חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מותר להביא בשבת תבן ולשטוח על הרצפה באמצעות שולי הקופה (ששינוי הוא).
* לדעת רבה (החולק על עולא) אסרו בשבת רק השמעת קול של שיר. (והגמרא מקשה עליו ארבע קושיות, ומתרצת).

דף קד עמוד ב
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שמותר למלא מים בגלגל מ"באר הקר" ביום טוב, והגמרא מבארת ש"באר הקר" נקראת כך מפני שהיא באר הנובעת מים חיים (ו"הקר" מלשון "מקור").
* לדעת שמואל: המכניס טמא שרץ למקדש - חייב, אבל המכניס שרץ עצמו - פטור. (והגמרא דחתה פעמיים [לפי רש"י] את האפשרות שדין זה שנוי במחלוקת תנאים).

דף קה עמוד א
* כניסה למקדש לבנייתו ולתיקונו ולצורך הוצאת הטומאה ממנו - לפי הברייתא הראשונה: ישראלים טהורים קודמים לכהנים טמאים, ולפי הברייתא ששנה רב כהנא: כהנים טמאים קודמים לישראלים טהורים.
* נחלקו האמוראים מי עדיף שיכנס למקדש - כהן בעל מום טהור או כהן טמא שאינו בעל מום.
* הגמרא מבארת על מה מוסבים דברי רבי שמעון ("מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות") שבסוף המשנה האחרונה במסכת.

הדרן עלך מסכת עירובין