דף מד עמוד א
* רב נחמן בר יצחק מקשה על פסיקתו של רב נחמן (שבעמוד הקודם) שהתיר לעשות מחיצה של בני אדם בשבת (והגמרא דנה בעקבות כך לאורך כל העמוד ומתרצת).
* הברייתות נחלקו אם אפשר לעשות דופן לסוכה מאדם או כלים, והגמרא מביאה שלושה תירוצים ליישב את הסתירה (ודוחה את שני התירוצים הראשונים).

דף מד עמוד ב
* למסקנת הגמרא מותר לעשות מחיצה של בני אדם אם העומד שם לא יודע שלשם מחיצה העמידוהו שם.
* רבה ורב שימי בר חייא נחלקו בביאור המשנה ("מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח, אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא"), ושורש מחלוקתם הוא אם "הבלעת תחומין מילתא היא" או לא.

דף מה עמוד א
* במשנה בעמוד הקודם נאמר "כל היוצאים להציל חוזרין למקומן" - ורב מבאר שמותר לו לחזור רק עד אלפיים אמה, וכוונת ההיתר במשנה היא שמותר לו לחזור עם כלי הנשק שלו, ורב נחמן בר יצחק מבאר שמותר לו לחזור אף יותר מאלפיים אמה, וזה רק כאשר אומות העולם ניצחו.
* נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת, אם באו על עסקי ממון ולא באו על עיר הסמוכה לספר.

דף מה עמוד ב
* למסקנת הגמרא: רבי יוחנן בן נורי וחכמים נחלקו אם חפצי הפקר קונים שביתה או לא (ולכן נחלקו לגבי מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה אם יש לו אלפים אמה לכל רוח או אין לו אלא ארבע אמות).
* גשמים שירדו ביום טוב הרי הם כרגלי כל אדם, והגמרא מבררת את הטעם לכך.
* לדעת רבי אליעזר: כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה.

דף מו עמוד א
* רבי יהושע בן לוי פסק הלכה כרבי יוחנן בן נורי (שמי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה - יש לו אלפים אמה לכל רוח).
* רבי יהושע בן לוי פסק שהלכה כדברי המיקל בעירוב.
* הגמרא מביאה (בעמוד זה ובעמוד הבא) שלוש דעות לבאר מדוע רבי יהושע בן לוי היה צריך לפסוק את שני הפסקים הנ"ל ולא הסתפק רק בפסק השני.
* האמוראים מוכיחים שאפילו בדיני דרבנן יש הבדל בפסיקת ההלכה במחלוקת שבין יחיד מול יחיד לבין יחיד מול רבים.

דף מו עמוד ב
* הלכה כרבי עקיבא מחבירו, וכרבי יוסי מחבריו, וכרבי מחבירו. (ונחלקו האמוראים אם הלכה או מטין או נראין).
* רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה, רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי, רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
* רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי, רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה.
* לדעת רב משרשיא: כללי הפסיקה הללו לא נכונים (ובדף הבא יתבאר שכוונתו היא שאין כללים הללו מקובלים על כולם).

דף מז עמוד א
* בעמוד הקודם רב משרשיא טען שכללי הפסיקה שהובאו שם בשם רבי יוחנן אינם נכונים, והגמרא מנסה לברר לאורך כל העמוד מה המקור לדעתו.
* לדעת שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו.
* מותר להיטמא בחוץ לארץ ובבית הפרס כדי לישא אשה וללמוד תורה (ולדעת רבי יהודה רק אם לא מוצא במקומו ממי ללמוד).

דף מז עמוד ב
* למסקנת הגמרא: רב משרשיא התכוון לומר שכללי הפסיקה שהובאו בדף הקודם לא מקובלים על דעת רב.
* לדעת שמואל: חפצי נכרי אין קונין שביתה לדעת חכמים החולקים על רבי יוחנן בן נורי (והרי הן כרגלי כל אדם ואם באו מחוץ לתחום לתוך העיר מותר להוליכן לכל רוח), ורבי יוחנן חולק וסובר שחפצי נכרי כן קונין שביתה.

דף מח עמוד א
* לדעת רבי חייא: צריך לעשות מחיצה של ברזל שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה, ורבי יוסי ברבי חנינא סובר שמספיקה מחיצת קנים (כי "קל הוא שהקילו חכמים במים").
* מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה - הגמרא מבארת שלדעת חכמים יש לו ארבע אמות לכל רוח, ולדעת רבי יהודה יש לו ארבע אמות לרוח אחת בלבד. (המחלוקת היא לגבי הילוך, אך לגבי טלטול יש לו ארבע אמות לרוח אחת בלבד).
* הגמרא מבררת את המקור לכך שיש ארבע אמות למי שיצא מחוץ לתחום, ומסיקה שהארבע אמות נמדדות לפי אמת ידו של היוצא מתחומו.
* שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתים עם האמצעית - הגמרא מביאה שתי דעות מדוע במשנה (מה ע"ב) נאמר שהחיצונות אסורות זו עם זו.

דף מח עמוד ב
* חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים - בית שמאי אומרים: אין עירובן עירוב, ובית הלל אומרים: עירובן עירוב.
* הגמרא מקשה על שתי הדעות הנ"ל, ומתרצת.
* שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - לדעת רב: חכמים סוברים שהאמצעית אסורה עם החיצונות (שלא כרבי שמעון המתיר), אך החיצונות מותרות עם הפנימית.

דף מט עמוד א
* שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - לדעת שמואל: חכמים סוברים ששלשתן אסורות.
* המקפיד על עירובו - לדעת שמואל: אין עירובו עירוב, לדעת ר' חנינא: עירובו עירוב.
* החולק את עירובו בשני כלים - אינו עירוב.
* עירוב - לדעת שמואל: משום קנין (שמקנה להו בעל הבית רשותו), לדעת רבה: משום דירה (שכאילו כולם דרים שם).

דף מט עמוד ב
* רב פוסק הלכה כרבי שמעון (ששלוש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו).
* במשנה נאמר "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום" - לדעת רב: לא יזוז כלל ממקומו, לדעת שמואל (לפי הפירוש הראשון ברש"י): שביתתו מתחת לאילן, אך ספק היכן מתחת לאילן, ולכן מחמירים לכל כיוון.

דף נ עמוד א
* בעמוד הקודם נאמר שלדעת רב מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא יזוז כלל ממקומו, והגמרא מביאה שני טעמים לכך: משום שלא הגדיר מקום מסוים מתחת לאילן, משום שכל דבר שלא יכול לחול בזה אחר זה אפילו בבת אחת לא יכול לחול.
* הגמרא מקשה שלוש קושיות על הכלל "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו", ומתרצת.

דף נ עמוד ב
* לדעת רב אינו יכול לקנות שביתה תחת אילן בלי לקבוע מקום מסוים - לדעת אביי דין זה הוא באילן שיש תחתיו שתים עשרה אמה לפחות, ולדעת רב הונא בריה דרב יהושע דין זה הוא באילן שיש תחתיו שמונה אמות לפחות.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב הסובר שמי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא יזוז כלל ממקומו, וברייתא כדעת שמואל הסובר שבמקרה זה שביתתו היא מתחת לאילן, אך ספק היכן מתחת לאילן, ולכן מחמירים לכל כיוון.

דף נא עמוד א
* במשנה (מט ע"ב) נאמר "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר... שביתתי בעיקרו - מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה", ומחדש רבא שדין זה הוא רק אם יכול לרוץ ולהגיע לעיקרו של האילן קודם שתחשך.
* הגמרא מבררת את הרמז בתורה לכך שתחום שבת הוא אלפיים אמה.
* המעביר ארבע אמות ברשות הרבים - אינו חייב עד שמעביר שיעור של אלכסון של ריבוע ארבע על ארבע אמות.

דף נא עמוד ב
* לדעת רב נחמן: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, אם מותר לערב בלא פת רק לעני או לגם לעשיר, היא במקרה שמערב ברגליו ואומר "שביתתי במקומי", אך אם אומר "שביתתי במקום פלוני" לדברי הכל רק עני יכול לערב כך בלא פת.
* לדעת רב חסדא: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, אם מותר לערב בלא פת רק לעני או לגם לעשיר, היא במקרה שמערב ואומר "שביתתי במקום פלוני", אך אם אומר "שביתתי במקומי" לדברי הכל גם עשיר יכול לערב כך בלא פת.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב נחמן, ורב אשי מדייק כדעת רב נחמן מדברי המשנה שבעמוד הבא.

דף נב עמוד א
* אם שבת ברגליו בין השמשות וקנה שביתה - יש לו ארבע אמות למקום שביתתו, ויש לו אלפיים אמה מחוצה להן.
* המניח פת שיקנה לו שביתה בסוף אלפיים ממקום שביתתו - הגמרא מסתפקת אם יש לו ארבע אמות במקום שנתן את עירובו ורק מחוצה להן ימדוד אלפיים אמה.
* מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת - לדעת רבי יהודה: כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא, קנה עירוב. (ונחלקו האמוראים בביאור המחלוקת).

דף נב עמוד ב
* רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום - נחלקו הלישנות בגמרא בדעת רבי חנינא אם רשאי להיכנס בחזרה לתוך התחום או לא.
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מלמדת שאלפיים אמה של תחום שבת נמדדות מחוץ לעיבור העיר ולאחר סימון הגבולות של העיר כולה בקווים ישרים בצורת ריבוע או מלבן.

דף נג עמוד א
* הגמרא מביאה ארבע מחלוקות של רב ושמואל - אם גרסת המשנה היא מעברין או מאברין, מבנה מערת המכפלה, מה השם ומה הכינוי של אמרפל/נמרוד, מה הכוונה "ויקם מלך חדש על מצרים".
* מה רבי מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, אף רבי אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
* אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית.
* הגמרא מביאה כמה הבדלים בין בני יהודה לבין בני גליל שגרמו לכך שתורתם נתקיימה בידם.

דף נג עמוד ב
* הגמרא מבררת היכן מצינו בבני יהודה שהיו מדייקים בלשונם והיכן מצינו בבני גליל לא היו מדייקים בלשונם.
* הגמרא מביאה מעשים נוספים באנשים שדיברו בלשון עילגת, ומעשים מעניין דיבור בלשון חכמה דרך רמז והעלמה.
* הגמרא מביאה מעשים בשלושה (אשה תינוק ותינוקת) שניצחו את רבי יהושע בן חנניה בדברים.

דף נד עמוד א
* הגמרא מביאה כמה מימרות העוסקות בחשיבות לימוד תורה בקול רם ולא בלחישה.
* המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה.
* חש בראשו / בגרונו / במעיו / בעצמותיו / בכל גופו - יעסוק בתורה.
* כל מקום שנאמר "נצח" / "סלה" / "ועד" - אין לו הפסק עולמית.
* הגמרא מביאה כמה עצות כיצד יתקיים תלמודו של אדם בידו.
* אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות - לא נשתכחה תורה מישראל / אין כל אומה ולשון שולטת בהן.

דף נד עמוד ב
* דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.
* דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
* אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות (גורס הרבה ומתוך כך אינו חוזר) - תורתו מתמעטת.
* לדעת רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבע פעמים, לדעת רבי עקיבא: חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו.
* שלשה שהיו מהלכין בדרך - הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו.
* לרבי פרידא היה תלמיד אחד שהיה שונה לו רבי פרידא את תלמודו ארבע מאות פעמים ורק לאחר מכן היה התלמיד מבין.
* אין תורה נקנית אלא בסימנין.

דף נה עמוד א
* הגמרא מביאה שלוש דרשות לפסוק "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא".
* בברייתא מבואר כיצד מודדים את גבולות הערים.
* עיר ארוכה וצרה - אין מוסיפים על שיעור רוחב העיר עד שיהא כמידת אורכה.
* עיר מרובעת - אין מרבעים אותה כפי ריבועו של עולם.
* אם יש לעיר שני בתים בשני צדדים שונים של העיר - מוסיפים על העיר משני הצדדים.
* עיר העשויה כקשת - אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדים לעיר אלפיים אמה לתחום שבת מן היתר.

דף נה עמוד ב
* בעיר הנ"ל - נחלקו האמוראים אם דין זה אמור רק אם אין בין היתר לקשת יותר מאלפיים אמה.
* מקום בעל שלוש מחיצות, אע"פ שאין עליו תקרה מצרפים אותו לעיר ומונים אלפיים אמרה ממנו והלאה, והגמרא מסתפקת מה דין מקום שיש בו שתי מחיצות ויש עליו תקרה.
* יושבי צריפין - אין מודדים להם אלפיים אמה אלא מפתח בתיהם (אלא אם יש שם באותו מקום שדרים בו יושבי צריפים שלוש חצרות של שני בתים).
* יושבי צריפין והולכי מדברות - חייהן אינן חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהן.
* כל עיר שאין בה ירק - אין תלמיד חכם רשאי לדור בה.