דף מח עמוד א
* לדעת רבי חייא: צריך לעשות מחיצה של ברזל שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה, ורבי יוסי ברבי חנינא סובר שמספיקה מחיצת קנים (כי "קל הוא שהקילו חכמים במים").
* מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה - הגמרא מבארת שלדעת חכמים יש לו ארבע אמות לכל רוח, ולדעת רבי יהודה יש לו ארבע אמות לרוח אחת בלבד. (המחלוקת היא לגבי הילוך, אך לגבי טלטול יש לו ארבע אמות לרוח אחת בלבד).
* הגמרא מבררת את המקור לכך שיש ארבע אמות למי שיצא מחוץ לתחום, ומסיקה שהארבע אמות נמדדות לפי אמת ידו של היוצא מתחומו.
* שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתים עם האמצעית - הגמרא מביאה שתי דעות מדוע במשנה (מה ע"ב) נאמר שהחיצונות אסורות זו עם זו.

דף מח עמוד ב
* חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים - בית שמאי אומרים: אין עירובן עירוב, ובית הלל אומרים: עירובן עירוב.
* הגמרא מקשה על שתי הדעות הנ"ל, ומתרצת.
* שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - לדעת רב: חכמים סוברים שהאמצעית אסורה עם החיצונות (שלא כרבי שמעון המתיר), אך החיצונות מותרות עם הפנימית.

דף מט עמוד א
* שלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - לדעת שמואל: חכמים סוברים ששלשתן אסורות.
* המקפיד על עירובו - לדעת שמואל: אין עירובו עירוב, לדעת ר' חנינא: עירובו עירוב.
* החולק את עירובו בשני כלים - אינו עירוב.
* עירוב - לדעת שמואל: משום קנין (שמקנה להו בעל הבית רשותו), לדעת רבה: משום דירה (שכאילו כולם דרים שם).

דף מט עמוד ב
* רב פוסק הלכה כרבי שמעון (ששלוש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו).
* במשנה נאמר "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום" - לדעת רב: לא יזוז כלל ממקומו, לדעת שמואל (לפי הפירוש הראשון ברש"י): שביתתו מתחת לאילן, אך ספק היכן מתחת לאילן, ולכן מחמירים לכל כיוון.

דף נ עמוד א
* בעמוד הקודם נאמר שלדעת רב מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא יזוז כלל ממקומו, והגמרא מביאה שני טעמים לכך: משום שלא הגדיר מקום מסוים מתחת לאילן, משום שכל דבר שלא יכול לחול בזה אחר זה אפילו בבת אחת לא יכול לחול.
* הגמרא מקשה שלוש קושיות על הכלל "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו", ומתרצת.

דף נ עמוד ב
* לדעת רב אינו יכול לקנות שביתה תחת אילן בלי לקבוע מקום מסוים - לדעת אביי דין זה הוא באילן שיש תחתיו שתים עשרה אמה לפחות, ולדעת רב הונא בריה דרב יהושע דין זה הוא באילן שיש תחתיו שמונה אמות לפחות.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב הסובר שמי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא יזוז כלל ממקומו, וברייתא כדעת שמואל הסובר שבמקרה זה שביתתו היא מתחת לאילן, אך ספק היכן מתחת לאילן, ולכן מחמירים לכל כיוון.

דף נא עמוד א
* במשנה (מט ע"ב) נאמר "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר... שביתתי בעיקרו - מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה", ומחדש רבא שדין זה הוא רק אם יכול לרוץ ולהגיע לעיקרו של האילן קודם שתחשך.
* הגמרא מבררת את הרמז בתורה לכך שתחום שבת הוא אלפיים אמה.
* המעביר ארבע אמות ברשות הרבים - אינו חייב עד שמעביר שיעור של אלכסון של ריבוע ארבע על ארבע אמות.

דף נא עמוד ב
* לדעת רב נחמן: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, אם מותר לערב בלא פת רק לעני או לגם לעשיר, היא במקרה שמערב ברגליו ואומר "שביתתי במקומי", אך אם אומר "שביתתי במקום פלוני" לדברי הכל רק עני יכול לערב כך בלא פת.
* לדעת רב חסדא: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, אם מותר לערב בלא פת רק לעני או לגם לעשיר, היא במקרה שמערב ואומר "שביתתי במקום פלוני", אך אם אומר "שביתתי במקומי" לדברי הכל גם עשיר יכול לערב כך בלא פת.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב נחמן, ורב אשי מדייק כדעת רב נחמן מדברי המשנה שבעמוד הבא.

דף נב עמוד א
* אם שבת ברגליו בין השמשות וקנה שביתה - יש לו ארבע אמות למקום שביתתו, ויש לו אלפיים אמה מחוצה להן.
* המניח פת שיקנה לו שביתה בסוף אלפיים ממקום שביתתו - הגמרא מסתפקת אם יש לו ארבע אמות במקום שנתן את עירובו ורק מחוצה להן ימדוד אלפיים אמה.
* מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת - לדעת רבי יהודה: כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה: אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא, קנה עירוב. (ונחלקו האמוראים בביאור המחלוקת).

דף נב עמוד ב
* רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום - נחלקו הלישנות בגמרא בדעת רבי חנינא אם רשאי להיכנס בחזרה לתוך התחום או לא.
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מלמדת שאלפיים אמה של תחום שבת נמדדות מחוץ לעיבור העיר ולאחר סימון הגבולות של העיר כולה בקווים ישרים בצורת ריבוע או מלבן.

דף נג עמוד א
* הגמרא מביאה ארבע מחלוקות של רב ושמואל - אם גרסת המשנה היא מעברין או מאברין, מבנה מערת המכפלה, מה השם ומה הכינוי של אמרפל/נמרוד, מה הכוונה "ויקם מלך חדש על מצרים".
* מה רבי מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, אף רבי אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
* אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית.
* הגמרא מביאה כמה הבדלים בין בני יהודה לבין בני גליל שגרמו לכך שתורתם נתקיימה בידם.

דף נג עמוד ב
* הגמרא מבררת היכן מצינו בבני יהודה שהיו מדייקים בלשונם והיכן מצינו בבני גליל לא היו מדייקים בלשונם.
* הגמרא מביאה מעשים נוספים באנשים שדיברו בלשון עילגת, ומעשים מעניין דיבור בלשון חכמה דרך רמז והעלמה.
* הגמרא מביאה מעשים בשלושה (אשה תינוק ותינוקת) שניצחו את רבי יהושע בן חנניה בדברים.

דף נד עמוד א
* הגמרא מביאה כמה מימרות העוסקות בחשיבות לימוד תורה בקול רם ולא בלחישה.
* המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה.
* חש בראשו / בגרונו / במעיו / בעצמותיו / בכל גופו - יעסוק בתורה.
* כל מקום שנאמר "נצח" / "סלה" / "ועד" - אין לו הפסק עולמית.
* הגמרא מביאה כמה עצות כיצד יתקיים תלמודו של אדם בידו.
* אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות - לא נשתכחה תורה מישראל / אין כל אומה ולשון שולטת בהן.

דף נד עמוד ב
* דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.
* דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
* אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות (גורס הרבה ומתוך כך אינו חוזר) - תורתו מתמעטת.
* לדעת רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבע פעמים, לדעת רבי עקיבא: חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו.
* שלשה שהיו מהלכין בדרך - הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו.
* לרבי פרידא היה תלמיד אחד שהיה שונה לו רבי פרידא את תלמודו ארבע מאות פעמים ורק לאחר מכן היה התלמיד מבין.
* אין תורה נקנית אלא בסימנין.

דף נה עמוד א
* הגמרא מביאה שלוש דרשות לפסוק "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא".
* בברייתא מבואר כיצד מודדים את גבולות הערים.
* עיר ארוכה וצרה - אין מוסיפים על שיעור רוחב העיר עד שיהא כמידת אורכה.
* עיר מרובעת - אין מרבעים אותה כפי ריבועו של עולם.
* אם יש לעיר שני בתים בשני צדדים שונים של העיר - מוסיפים על העיר משני הצדדים.
* עיר העשויה כקשת - אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדים לעיר אלפיים אמה לתחום שבת מן היתר.

דף נה עמוד ב
* בעיר הנ"ל - נחלקו האמוראים אם דין זה אמור רק אם אין בין היתר לקשת יותר מאלפיים אמה.
* מקום בעל שלוש מחיצות, אע"פ שאין עליו תקרה מצרפים אותו לעיר ומונים אלפיים אמרה ממנו והלאה, והגמרא מסתפקת מה דין מקום שיש בו שתי מחיצות ויש עליו תקרה.
* יושבי צריפין - אין מודדים להם אלפיים אמה אלא מפתח בתיהם (אלא אם יש שם באותו מקום שדרים בו יושבי צריפים שלוש חצרות של שני בתים).
* יושבי צריפין והולכי מדברות - חייהן אינן חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהן.
* כל עיר שאין בה ירק - אין תלמיד חכם רשאי לדור בה.

דף נו עמוד א
* כל עיר שיש בה מעלות ומורדות - אדם ובהמה שבה מזקינים בחצי ימיהם (מפני הטורח).
* עיר עגולה - בא לרבעה, מרבעה כפי ריבועו של עולם (ויכול לדעת היכן הם רוחות השמים לפי מזלות הכוכבים או לפי סדר הילוך החמה)
* אין תקופת ניסן מתחילה אלא או בתחילת היום או בתחילת הלילה או באמצע היום או באמצע הלילה.
* אין הפרש בין תחילת תקופה אחת לתחילת תקופה אחרת אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה.

דף נו עמוד ב
* המרבע את העיר העגולה - עושה אותה כמין טבלה מרובעת (מוסיף לה זוויות), ואח"כ חוזר ומרבע את התחומים שלה ועושה אף אותן כמין טבלה מרובעת.
* בברייתא העוסקת במגרשי ערי הלויים נאמר: "תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש, נמצא מגרש רביע והשאר שדות וכרמים" - והגמרא מביאה (עד תחילת העמוד הבא) ארבע דעות של אמוראים ליישב את הקושי שבדברי הברייתא האומרת שנמצא שהמגרש הוא רביע והרי לכאורה הוא מחצה.

דף נז עמוד א
* שטחו של מרובע גדול ברבע משטחו של עיגול, כשקוטר העיגול שווה לצלע המרובע.
* כל ריבוע שאורכו אמה אחת - אורך אלכסונו הוא אמה ושתי חמישיות.
* בשיטת חכמים הסוברים שאין נותנים קרפף אלא בין שתי עיירות - לדעת רב הונא: נותנים קרפף אחד לעיר זו וקרפף אחד לעיר השנייה, ולדעת חייא בר רב: אין נותנים אלא קרפף אחד לשתי העיירות.

דף נז עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מקשה שתי קושיות על רב הונא מהמשנה (שבעמוד א), ומתרצת.
* שלושה כפרים - אם האמצעי רחוק מן החיצונים עד אלפיים אמה, דנים אותו כאילו הוא עומד ביניהם ומחברם (אם המרחק ביניהם הוא עד מאה וארבעים ואחת אמה ושליש, לדעת רב הונא), ובמקרה זה אפילו אם יש בין החיצונים מרחק של ארבעת אלפים אמה מועיל האמצעי לצרפם.

דף נח עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור והטעם לכך שמודדים את תחום אלפיים אמה בחבל של חמישים אמה בדיוק.
* לדעת רב אסי: מודדים בחבל של "אפסקימא", ולדעת הברייתא ששנה רב יוסף: בחבל של פשתן.
* היה מודד והגיעה המידה לגיא - אם יכול להבליעו בחבל של חמישים אמה מבליעו, ואם לאו הולך למקום שיכול להבליעו ומבליעו וצופה וחוזר למידתו.

דף נח עמוד ב
* אם שיפוע הגיא זקוף ביותר (עד ש"חוט המשקולת יורד כנגדו") - לא מודד את שיפוע הגיא כלל אלא מודד רק את השטח הישר שבתחתית הגיא.
* שיעור עומק הגיא לגבי דין "הבלעה" - לדעת ת"ק: עד מאה אמה, לדעת אחרים: עד אלפיים אמה.
* לדעת רבא (בלישנא הראשונה): בהר שאין שיפועו זקוף (שרק לאחר מהלך אדם חמש אמות בשיפועו עומד הוא בגובה עשרה טפחים), יש למדוד את כל שיפוע ההר במדידה רגילה (כמו קרקע ישרה).
* דין "קידור" נאמר במדידת תחום שבת אך לא נאמר במדידת הערים הסמוכות אל החלל לצורך הבאת עגלה ערופה ולא במדידת תחום ערי מקלט לקלוט את הרוצח.

דף נט עמוד א
* אם מדד את תחום העיר לצד אחד בשני מקומות, ותוצאת מדידה אחת מרובה מהשנייה, מותר ללכת אף במקום שמיעט כפי השיעור שבמקום שריבה.
* אם מדדו שני בני אדם את אותו התחום ותוצאות המדידה שונות - מקלים והולכים אחר התוצאה המרובה, בתנאי שהפרש המדידה שלהם אינו יותר מ"מדת העיר באלכסונא".
* דין תחומין הוא החמרה מדרבנן על דין תורה, ולכן בכל ספק שבו יש להקל.
* כל עיר של יחיד הנעשית של רבים מותר לערב את כולה כאחת בעירוב אחד (ואין צריך לשייר מקצת מדיירי העיר שלא יערבו עם השאר).

דף נט עמוד ב
* לדעת רבי יהודה יש תקנה לעיר שיש בה רשות הרבים על ידי שיעשה לחי או קורה בשני ראשיה של רשות הרבים.
* אין מערבים את העיר לחצאים לאורכה, ויש שתי לישנות בדעת רב פפא אם ניתן לערב את העיר לחצאים לרוחבה.
* אחד מבני חצרות המבוי שעשה פתח נמוך לפתח חצרו - אינו אוסר על בני המבוי אם לא השתתף עמם בשיתופי מבואות.
* סולם - לפעמים יש תורת פתח עליו ולפעמים יש תורת מחיצה עליו (בהתאם לדין הקל יותר).