סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 
מספר צפיות: 47

דף נא עמוד א
* דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן - ולדעת רב חסדא דין זה אמור רק בכותים ובבני מדינת הים (כי הם עלולים להימשך ולהקל גם בדבר האסור מעיקר הדין).
* עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו, ור' יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו והוא הדין לבעל אמו.
* תלמיד לא ירחץ עם רבו, ואם רבו צריך לו שישמשנו במרחץ - מותר.
* נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם - לדעת אביי: דין זה לא אמור במי שבא מארץ ישראל לבבל, ולדעת רב אשי: דין זה לא אמור במי שבא מארץ ישראל לבבל ודעתו לחזור.

דף נא עומד ב
* מי שראה אדם גדול שנוהג היתר בדין מסוים - ישנה סתירה בדעת רבה בר בר חנה אם אחרים שרואים אותו נוהג היתר בדבר יכולים גם הם לסמוך על היתר זה ולנהוג כך בפניו.
* לדעת רבי שמעון: כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב, ולדעת חכמים: כל הספיחים אסורים.
* אביי ורבא נחלקו על מה מוסב דין המשנה "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת".

מספר צפיות: 50

דף נב עמוד א
* עונש נידוי חמור ממכת מרדות (=מלקות מדרבנן).
* במשנה (נ ע"ב) נאמר ש"המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער, רבי יהודה אומר צא והבא לך אף אתה" - ובגמרא מובאות חמש אפשרויות שונות לבאר את מחלוקת ת"ק ורבי יהודה.

דף נב עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה במסכת שביעית ש"שלוש ארצות לביעור: יהודה ועבר הירדן וגליל, ושלוש ארצות בכל אחת ואחת" (ואוכלים בכל אחת ואחת מאותן שלוש ארצות החלוקות לביעור עד שיכלה מהמקום האחרון משלושת המקומות שבה).
* פירות שביעית שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ והגיע זמן הביעור - לדעת ת"ק (וכך הכריע רב ספרא להלכה): מתבערים בכל מקום שהן, ולדעת רבי שמעון בן אלעזר: יחזרו לארץ ישראל ויתבערו שם.
* הגמרא מספרת שרבי אילעאי קצץ דקל טעון תמרים קטנים של שביעית כדי להשתמש בגזע שלו, והגמרא מבררת איך עשה זאת והרי הוא הפסיד בכך את התמרים והתורה אמרה "לאכלה" ולא להפסד.

מספר צפיות: 66

דף נג עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא אחת המפרטת את זמני הביעור של ענבים זיתים תאנים ותמרים של שביעית, ואח"כ מקשה על כך מברייתא אחרת המפרטת זמנים אחרים, ומביאה שני תירוצים.
* הגמרא מביאה ברייתא הנותנת סימנים שונים בכדי לדעת מהו הר, עמק, נחל ושפלה, ואח"כ הגמרא מבארת מדוע יש צורך בסימנים אלו.
* אסור לו לאדם שיאמר "בשר זה לפסח", מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ.

דף נג עמוד ב
* אסור לאכול בליל פסח גדי מקולס (צלוי בשלמותו) גם אם לא הזכיר עליו שם פסח, משום שנראה כאוכל קדשים בחוץ.
* תודוס איש רומי היה איש חשוב - לדעת הראשונה: חשיבותו היתה שהיה גדול בתורה, לדעה השנייה: חשיבותו היתה בכך שנתן כספים לתלמידי חכמים.
* כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה.
* יש מקומות שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים ויש מקומות שנהגו לא להדליק, וכולם לטעם אחד נתכוונו (להפריש עצמו ממשכבי אשה).
* אין מברכים על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא (שבמוצאי שבת נבראה האש), ולדעת עולא ורבה בר בר חנה מברכים על האור אף במוצאי יום כיפור.

מספר צפיות: 52

דף נד עמוד א
* לדעת רבי יוחנן מברכים על האש במוצאי יום כיפור, והגמרא מבארת שזה דוקא על אש ששבתה ממלאכת עבירה ביום כיפור ודלקה ביום כיפור בהיתר.
* ת"ק בברייתא מפרט עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ותנאים נוספים מוסיפים עוד דברים.
* שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח.
* מפני מה לא נאמר "כי טוב" בשני בשבת? - מפני שנברא בו אור של גיהנם, ואע"פ שלא נאמר בו "כי טוב" חזר וכללו בששי, שנאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
* חלל הגהנום נברא קודם שנברא העולם, והאש של הגהנום נבראה בשני בשבת, והאש שלנו עלה במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראה עד מוצאי שבת.

דף נד עמוד ב
* שבעה דברים מכוסים מבני אדם: יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו ואין אדם יודע במה משתכר ומלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות חייבת מתי תכלה.
* ג' דברים עלו במחשבה ליבראות, ואם לא עלו דין הוא שיעלו: על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב ועל התבואה שתרקב ויש אומרים על המטבע שיצא.
* לדעת שמואל: אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד.
* בין השמשות של תשעה באב - לדעת שמואל: מותר באכילה ובמלאכה, לדעת רבא ורבי יוחנן: אסור.
* הגמרא מעלה כמה אפשרויות לבאר את דבריו של רבי יוחנן שאמר שתשעה באב אינו כתענית ציבור.
* ולואי שיתפלל אדם והולך כל היום כולו.

מספר צפיות: 46

דף נה עמוד א
* מהמשנה בעמוד הקודם משמע שרשב"ג סובר שלא חוששים ליוהרא וחכמים כן חוששים, והגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת ברכות שמשם משמע ההיפך, ומביאה שני תירוצים.
* לדעת רבי מאיר: עשיית מלאכה בערבי פסחים עד חצות תלויה במנהג, ולדעת רבי יהודה: אין הדבר תלוי במנהג אלא יש סוברים שאסור בכל מקום ויש סוברים שמותר.
* במשנה נאמר שלדעת רבי מאיר "כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אע"פ שיכול לגומרה" - והגמרא מתלבטת האם מדובר על מלאכה שהיא לצורך המועד או שלא לצורך המועד או בין לצורך ובין שלא לצורך המועד.

דף נה עמוד ב
* למסקנת הגמרא, דברי רבי מאיר נאמרו רק במלאכה שהיא לצורך המועד.
* דברי המשנה "תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה" נאמרו בנוגע לחול המועד, ואילו בי"ד בניסן מותר אפילו להושיב לכתחילה.
* הזבל שבחצר - בתחילת הברייתא נאמר שמסלקין אותו לצדדין, ובסוף הברייתא נאמר שמוציאין אותו לאשפה, והגמרא מביאה שתי דעות של אמוראים לישוב הסתירה.
* בי"ד בניסן - מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אע"פ שאינן לצורך המועד, ובחול המועד - אין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת.

מספר צפיות: 35

דף נו עמוד א
* במשנה (המתחילה בסוף העמוד הקודם) נאמר: "ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם", והמשנה מפרטת דברים אלו.
* בברייתא נאמר: "ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו", והברייתא מפרטת דברים אלו (במשניות שלפנינו קטע זה הובא במשנה עצמה).
* בגמרא מבואר מדוע אנחנו מוסיפים לאחר "שמע" ולפני "ואהבת" את המילים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ומדוע אנחנו אומרים זאת בלחש.
* בברייתא מובאת ומפורטת דעת רבי מאיר הסובר ש"ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים", וזאת בנוסף לדעת רבי יהודה הזהה למשנה.

דף נו עמוד ב
* ומתירין גמזיות של הקדש וכו' - אנשי יריחו סברו ש"אין מעילה בגידולין", ואילו חכמים סברו שאמנם אין מעילה אך יש איסור מדרבנן.
* ופורצין פרצות וכו' - לדעת עולא בשם רבי שמעון בן לקיש: מחלוקת חכמים ואנשי יריחו היא "בשל מכבדות", אבל "בשל בין הכיפין" לדעת כולם מותר, ולדעת רבין בשם רבי שמעון בן לקיש: המחלוקת היא "בשל בין הכיפין", אבל "בשל מכבדות" לדעת כולם אסור.
* ונותנין פיאה לירק - אנשי יריחו וחכמים חלקו אם "מכניסו לקיום על ידי דבר אחר" נחשב קיום (וחייבים בפאה) או לא.

מספר צפיות: 52

דף נז עמוד א
* הברייתא מספרת את הרקע שגרם לכך שהחליטו הכהנים להקדיש עורות הקדשים לשמים.
* הברייתא מפרטת ארבע צווחות שצווחה עזרה (שתים מהן לגנאי ושתים מהן לשבח).
* המלך והמלכה (מבית חשמונאי) התלבטו מה טוב יותר למאכל, בשר גדי או בשר כבש.

דף נז עמוד ב
* יששכר איש כפר ברקאי טעה וטען שבשר כבש עדיף מבשר גדי.
* מהמשנה בכריתות ומפרשת ויקרא מוכח שכבשים ועיזים שווים.

מספר צפיות: 83

דף נח עמוד א
* החל מפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, ועד סוף פרק תשיעי, עוסקת המסכת בענייני קרבן פסח.
* הגמרא מבררת את הטעם לכך שזמן שחיטת קרבן תמיד של בין הערבים הוא בשעה שמונה ומחצה.
* בברייתא נאמר: "כסידורו בחול כך סידורו בשבת דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר: כסידורו בערב פסח", ואביי ורבא ורבה בר עולא נחלקו כיצד לבאר את הברייתא.

דף נח עמוד ב
* הגמרא מקשה מברייתא על רבא, שפירש בדעת רבי ישמעאל שזמן שחיטת התמיד בערב פסח החל בשבת הוא בשמונה ומחצה, ומתרצת.
* הגמרא מקשה מברייתא על אביי, שפירש בדעת רבי ישמעאל שזמן שחיטת התמיד בערב פסח החל בשבת הוא בשבע ומחצה ולדעת רבי עקיבא בשש ומחצה, ומתרצת.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שלא יהא דבר נקטר על גבי המערכה קודם לתמיד של שחר, ואת המקור לכך שלא יהא דבר קרב על המערכה אחר תמיד של בין הערבים.

מספר צפיות: 58

דף נט עמוד א
* הברייתא הראשונה (שבסוף העמוד הקודם) סוברת ש: תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות. (והגמרא מבררת את הטעם לסדר זה).
* הברייתא השניה סוברת ש: תמיד קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות, ונרות קודמות לפסח. (והגמרא מבררת את הטעם לסדר זה).
* אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד.
* לדעת ת"ק: מחוסר כיפורים בערב פסח (ולדעת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה) יכול להקריב את קרבנו לאחר תמיד של בין הערביים.
* הקרבת החטאות קודמות להקרבת העולות הבאות עמהן.

דף נט עמוד ב
* כהנים זריזים הם.
* כל זמן שלא הוקטרו האימורים - אין הכהנים יכולים לאכול את בשר החטאת.
* כל עוד לא אכלו הכהנים את בשר הקרבן - לא נשלמה כפרת הבעלים.
* לאחר תמיד של בין הערביים אסור להקטיר כלום, אך אם נותרו אימורים מקרבנות שנשחטו ונזרק דמם קודם תמיד של בין הערביים מותר להקטירם אף לאחר הקטרת אברי תמיד של בין הערביים.
* ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מותר להקטיר את אימורי הפסח בליל יום טוב.

מספר צפיות: 58

דף ס עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שאם חשב שמקריב לשם פסח ואח"כ חשב שמקריב לשם קרבן אחר הקרבן פסול - ורב פפא מסתפק האם כוונת המשנה שחשב כך בעבודה אחת (ודין זה הוא כרבי יוסי), או שחשב כך בשתי עבודות (ודין זה הוא אף כרבי מאיר).
* הגמרא מביאה ארבעה נסיונות לענות על ספקו של רב פפא שהמשנה היא כדעת רבי יוסי, והגמרא דוחה נסיונות הוכחות אלו.

דף ס עמוד ב
* פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו - רב דימי ורבי ירמיה נחלקו מה הדין, ורבא מכריעה להלכה שכשר.
* פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים - הגמרא מסתפקת מה דינו.

מספר צפיות: 57

דף סא עמוד א
* לדעת רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים - פסול.
* לדעת רב פנחס בריה דרב אמי: יש שינוי בעלים לאחר מיתה. (= אם מת הבעלים קודם ההקרבה והביא בנו את קרבנו תחתיו ונשחט הקרבן שלא לשם בעליו - נפסל הקרבן).
* הגמרא מביאה את המקור לכך שפסח שנשחט שלא למנויו פסול, ואת המקור לכך שפסח שנשחט שלא לאוכליו פסול.

דף סא עמוד ב
* שחט את קרבן הפסח לשם מולין המנויים עליו, אך חשב בשחיטה על מנת שיתכפרו בו ערלים (המנויים או לא מנויים עליו) בזריקה - לדעת רב חסדא: פסול, לדעת רבה: כשר.
* רבה מביא ראיה לשיטתו מברייתא, ורב חסדא דוחה ראיה זו.

מספר צפיות: 46

דף סב עמוד א
* לדעת רב אשי: אם שחט את קרבן הפסח לשם מולין המנויים עליו, אך חשב בשחיטה על מנת שיתכפרו בזריקתו רק הערלים המנויים עליו - פסול לדברי הכל, ואם חשב בשחיטה על מנת שיתכפרו בזריקתו ערלים שאינם מנויים עליו - לדעת רב חסדא פסול, ולדעת רבה כשר.
* האופה מיום טוב לחול - לדעת רב חסדא: לוקה, ולדעת רבה: לא לוקה.
* אם נטמא אחד מאיברי הזבח - שורפים אבר זה ואת שאר הקרבן ניתן לאכול.
* בקרבן פסח - אם נטמא הבשר ורק החלב קיים, אינו זורק את הדם (שלא כמו שאר קרבנות).

דף סב עמוד ב
* רב הונא בריה דרב יהושע מקשה מברייתא על דעת רב חסדא הסובר (כמובא בעמוד הקודם) שלחומרא אומרים "הואיל", ורב פפא מתרץ.
* פסח שנשחט לשמו ושלא לשמו פסול, ואילו פסח שנשחט לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - רבי יוחנן מבאר את טעם החילוק, ומפרט שבארבעה דברים חמורה יותר מחשבת לשמו ושלא לשמו ממחשבת לאוכליו ושלא לאוכליו.
* מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כוחן של חכמים וכהה מאור עיניהם.
* במשנה (בדף הקודם) נאמר שהשוחט את הפסח למולים ולערלים כשר, ובברייתא מבואר שלדעת אחרים: אם הקדים מחשבת מולים לערלים - כשר, אך אם הקדים מחשבת ערלים למולים - פסול.

1 2 3 4 5 6
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר