דף נד עמוד א * לדעת רבי יוחנן מברכים על האש במוצאי יום כיפור, והגמרא מבארת שזה דוקא על אש ששבתה ממלאכת עבירה ביום כיפור ודלקה ביום כיפור בהיתר. * ת"ק בברייתא מפרט עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ותנאים נוספים מוסיפים עוד דברים. * שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. * מפני מה לא נאמר "כי טוב" בשני בשבת? - מפני שנברא בו אור של גיהנם, ואע"פ שלא נאמר בו "כי טוב" חזר וכללו בששי, שנאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". * חלל הגהנום נברא קודם שנברא העולם, והאש של הגהנום נבראה בשני בשבת, והאש שלנו עלה במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראה עד מוצאי שבת. דף נד עמוד ב * שבעה דברים מכוסים מבני אדם: יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו ואין אדם יודע במה משתכר ומלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות חייבת מתי תכלה. * ג' דברים עלו במחשבה ליבראות, ואם לא עלו דין הוא שיעלו: על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב ועל התבואה שתרקב ויש אומרים על המטבע שיצא. * לדעת שמואל: אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. * בין השמשות של תשעה באב - לדעת שמואל: מותר באכילה ובמלאכה, לדעת רבא ורבי יוחנן: אסור. * הגמרא מעלה כמה אפשרויות לבאר את דבריו של רבי יוחנן שאמר שתשעה באב אינו כתענית ציבור. * ולואי שיתפלל אדם והולך כל היום כולו.
דף נה עמוד א * מהמשנה בעמוד הקודם משמע שרשב"ג סובר שלא חוששים ליוהרא וחכמים כן חוששים, והגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת ברכות שמשם משמע ההיפך, ומביאה שני תירוצים. * לדעת רבי מאיר: עשיית מלאכה בערבי פסחים עד חצות תלויה במנהג, ולדעת רבי יהודה: אין הדבר תלוי במנהג אלא יש סוברים שאסור בכל מקום ויש סוברים שמותר. * במשנה נאמר שלדעת רבי מאיר "כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אע"פ שיכול לגומרה" - והגמרא מתלבטת האם מדובר על מלאכה שהיא לצורך המועד או שלא לצורך המועד או בין לצורך ובין שלא לצורך המועד. דף נה עמוד ב * למסקנת הגמרא, דברי רבי מאיר נאמרו רק במלאכה שהיא לצורך המועד. * דברי המשנה "תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה" נאמרו בנוגע לחול המועד, ואילו בי"ד בניסן מותר אפילו להושיב לכתחילה. * הזבל שבחצר - בתחילת הברייתא נאמר שמסלקין אותו לצדדין, ובסוף הברייתא נאמר שמוציאין אותו לאשפה, והגמרא מביאה שתי דעות של אמוראים לישוב הסתירה. * בי"ד בניסן - מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אע"פ שאינן לצורך המועד, ובחול המועד - אין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת.
דף נו עמוד א * במשנה (המתחילה בסוף העמוד הקודם) נאמר: "ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם", והמשנה מפרטת דברים אלו. * בברייתא נאמר: "ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו", והברייתא מפרטת דברים אלו (במשניות שלפנינו קטע זה הובא במשנה עצמה). * בגמרא מבואר מדוע אנחנו מוסיפים לאחר "שמע" ולפני "ואהבת" את המילים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ומדוע אנחנו אומרים זאת בלחש. * בברייתא מובאת ומפורטת דעת רבי מאיר הסובר ש"ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים", וזאת בנוסף לדעת רבי יהודה הזהה למשנה. דף נו עמוד ב * ומתירין גמזיות של הקדש וכו' - אנשי יריחו סברו ש"אין מעילה בגידולין", ואילו חכמים סברו שאמנם אין מעילה אך יש איסור מדרבנן. * ופורצין פרצות וכו' - לדעת עולא בשם רבי שמעון בן לקיש: מחלוקת חכמים ואנשי יריחו היא "בשל מכבדות", אבל "בשל בין הכיפין" לדעת כולם מותר, ולדעת רבין בשם רבי שמעון בן לקיש: המחלוקת היא "בשל בין הכיפין", אבל "בשל מכבדות" לדעת כולם אסור. * ונותנין פיאה לירק - אנשי יריחו וחכמים חלקו אם "מכניסו לקיום על ידי דבר אחר" נחשב קיום (וחייבים בפאה) או לא.
דף נז עמוד א * הברייתא מספרת את הרקע שגרם לכך שהחליטו הכהנים להקדיש עורות הקדשים לשמים. * הברייתא מפרטת ארבע צווחות שצווחה עזרה (שתים מהן לגנאי ושתים מהן לשבח). * המלך והמלכה (מבית חשמונאי) התלבטו מה טוב יותר למאכל, בשר גדי או בשר כבש. דף נז עמוד ב * יששכר איש כפר ברקאי טעה וטען שבשר כבש עדיף מבשר גדי. * מהמשנה בכריתות ומפרשת ויקרא מוכח שכבשים ועיזים שווים.
דף נח עמוד א * החל מפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, ועד סוף פרק תשיעי, עוסקת המסכת בענייני קרבן פסח. * הגמרא מבררת את הטעם לכך שזמן שחיטת קרבן תמיד של בין הערבים הוא בשעה שמונה ומחצה. * בברייתא נאמר: "כסידורו בחול כך סידורו בשבת דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר: כסידורו בערב פסח", ואביי ורבא ורבה בר עולא נחלקו כיצד לבאר את הברייתא. דף נח עמוד ב * הגמרא מקשה מברייתא על רבא, שפירש בדעת רבי ישמעאל שזמן שחיטת התמיד בערב פסח החל בשבת הוא בשמונה ומחצה, ומתרצת. * הגמרא מקשה מברייתא על אביי, שפירש בדעת רבי ישמעאל שזמן שחיטת התמיד בערב פסח החל בשבת הוא בשבע ומחצה ולדעת רבי עקיבא בשש ומחצה, ומתרצת. * הגמרא מביאה את המקור לכך שלא יהא דבר נקטר על גבי המערכה קודם לתמיד של שחר, ואת המקור לכך שלא יהא דבר קרב על המערכה אחר תמיד של בין הערבים.
דף נט עמוד א * הברייתא הראשונה (שבסוף העמוד הקודם) סוברת ש: תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות. (והגמרא מבררת את הטעם לסדר זה). * הברייתא השניה סוברת ש: תמיד קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות, ונרות קודמות לפסח. (והגמרא מבררת את הטעם לסדר זה). * אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד. * לדעת ת"ק: מחוסר כיפורים בערב פסח (ולדעת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה) יכול להקריב את קרבנו לאחר תמיד של בין הערביים. * הקרבת החטאות קודמות להקרבת העולות הבאות עמהן. דף נט עמוד ב * כהנים זריזים הם. * כל זמן שלא הוקטרו האימורים - אין הכהנים יכולים לאכול את בשר החטאת. * כל עוד לא אכלו הכהנים את בשר הקרבן - לא נשלמה כפרת הבעלים. * לאחר תמיד של בין הערביים אסור להקטיר כלום, אך אם נותרו אימורים מקרבנות שנשחטו ונזרק דמם קודם תמיד של בין הערביים מותר להקטירם אף לאחר הקטרת אברי תמיד של בין הערביים. * ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מותר להקטיר את אימורי הפסח בליל יום טוב.
דף ס עמוד א * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שאם חשב שמקריב לשם פסח ואח"כ חשב שמקריב לשם קרבן אחר הקרבן פסול - ורב פפא מסתפק האם כוונת המשנה שחשב כך בעבודה אחת (ודין זה הוא כרבי יוסי), או שחשב כך בשתי עבודות (ודין זה הוא אף כרבי מאיר). * הגמרא מביאה ארבעה נסיונות לענות על ספקו של רב פפא שהמשנה היא כדעת רבי יוסי, והגמרא דוחה נסיונות הוכחות אלו. דף ס עמוד ב * פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו - רב דימי ורבי ירמיה נחלקו מה הדין, ורבא מכריעה להלכה שכשר. * פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים - הגמרא מסתפקת מה דינו.
דף סא עמוד א * לדעת רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים - פסול. * לדעת רב פנחס בריה דרב אמי: יש שינוי בעלים לאחר מיתה. (= אם מת הבעלים קודם ההקרבה והביא בנו את קרבנו תחתיו ונשחט הקרבן שלא לשם בעליו - נפסל הקרבן). * הגמרא מביאה את המקור לכך שפסח שנשחט שלא למנויו פסול, ואת המקור לכך שפסח שנשחט שלא לאוכליו פסול. דף סא עמוד ב * שחט את קרבן הפסח לשם מולין המנויים עליו, אך חשב בשחיטה על מנת שיתכפרו בו ערלים (המנויים או לא מנויים עליו) בזריקה - לדעת רב חסדא: פסול, לדעת רבה: כשר. * רבה מביא ראיה לשיטתו מברייתא, ורב חסדא דוחה ראיה זו.
דף סב עמוד א * לדעת רב אשי: אם שחט את קרבן הפסח לשם מולין המנויים עליו, אך חשב בשחיטה על מנת שיתכפרו בזריקתו רק הערלים המנויים עליו - פסול לדברי הכל, ואם חשב בשחיטה על מנת שיתכפרו בזריקתו ערלים שאינם מנויים עליו - לדעת רב חסדא פסול, ולדעת רבה כשר. * האופה מיום טוב לחול - לדעת רב חסדא: לוקה, ולדעת רבה: לא לוקה. * אם נטמא אחד מאיברי הזבח - שורפים אבר זה ואת שאר הקרבן ניתן לאכול. * בקרבן פסח - אם נטמא הבשר ורק החלב קיים, אינו זורק את הדם (שלא כמו שאר קרבנות). דף סב עמוד ב * רב הונא בריה דרב יהושע מקשה מברייתא על דעת רב חסדא הסובר (כמובא בעמוד הקודם) שלחומרא אומרים "הואיל", ורב פפא מתרץ. * פסח שנשחט לשמו ושלא לשמו פסול, ואילו פסח שנשחט לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - רבי יוחנן מבאר את טעם החילוק, ומפרט שבארבעה דברים חמורה יותר מחשבת לשמו ושלא לשמו ממחשבת לאוכליו ושלא לאוכליו. * מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כוחן של חכמים וכהה מאור עיניהם. * במשנה (בדף הקודם) נאמר שהשוחט את הפסח למולים ולערלים כשר, ובברייתא מבואר שלדעת אחרים: אם הקדים מחשבת מולים לערלים - כשר, אך אם הקדים מחשבת ערלים למולים - פסול.
דף סג עמוד א * הגמרא מבררת את טעמם של אחרים, הסוברים שאם הקדים מחשבת ערלים למולים הקרבן פסול, ואת דעת חכמים הסוברים שהקרבן כשר. * רבי מאיר סובר ש"בעינן פיו ולבו שוים". * בנוגע לאיסור "שוחט על החמץ" - לעולם אינו חייב עד שיהא החמץ או לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה. דף סג עמוד ב * בנוגע לאיסור "שוחט על החמץ" - לדעת ריש לקיש: חייב רק אם החמץ עמו בעזרה, ולדעת רבי יוחנן: חייב אע"פ שאין החמץ עמו בעזרה. (והגמרא מבארת שנחלקו בנוגע לפסוק "לא תשחט על חמץ דם זבחי", אם "על" זה בסמוך דוקא או לא). * לדעת רב פפא (והגמרא מביאה ברייתא כמותו): כהן המקטיר את החלב של קרבן הפסח, ויש לו חמץ בשעת ההקטרה - עובר על הלאו של "לא תשחט על חמץ דם זבחי". * המולק את העוף (או שוחט קרבן אחר) בארבעה עשר בניסן ויש לו חמץ - אינו עובר על הלאו של "לא תשחט על חמץ דם זבחי".
דף סד עמוד א * למסקנת הגמרא: יש מחלוקת תנאים לגבי כהן המקטיר את החלב של קרבן הפסח, ויש לו חמץ בשעת ההקטרה - אם עובר על הלאו של "לא תשחט על חמץ דם זבחי". * הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון, הסובר לגבי איסור "שוחט על החמץ", שבארבעה עשר בניסן לא חייב על שאר קרבנות, ובשאר הזמנים כן חייב. * המשנה מתארת את סדר הקרבת קרבן פסח בחול ובשבת. דף סד עמוד ב * אין הפסח נשחט אלא בג' כתות של שלשים שלשים בני אדם. * אביי ורבא נחלקו בגרסת המשנה, אם לאחר שנכנסה כת ראשונה ונתמלאה העזרה "נעלו" את דלתות העזרה או "ננעלו" דלתות העזרה, ונחלקו אם סומכים על הנס. * אגריפס המלך רצה פעם אחת לדעת את מספר בני ישראל וביצע את הבדיקה באמצעות ספירת קורבנת הפסח. * הכהנים עמדו בשורות נפרדות של כסף וזהב, כי כך הדבר יפה יותר מאשר שיהיה ערבוב בתוך כל שורה. * שחיטה בזר כשירה. * אין מעבירים על המצוות (ולכן תחילה מקבל הכהן את המזרק המלא ואח"כ מחזיר את הריקן שבידו השניה). * רבי יוסי הגלילי הוא התנא של משנתנו הסובר שדם הפסח ניתן בזריקה מרחוק ולא בשפיכה.
דף סה עמוד א * הכת השלישית שנכנסה לעזרה להקריב קרבן פסח נקראת כת עצלנית. * אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי - אשרי מי שאומנתו בסם אוי לו מי שאומנתו בורסי, ואי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות - אשרי מי שבניו זכרים אוי לו מי שבניו נקבות. * לדעת רב חסדא: הכהנים היו מדיחים את העזרה בשבת, בניגוד לדעת רבי אליעזר הסובר שיש בכך איסור מהתורה, ולדעת רב אשי: דבר זה הוא אף בניגוד לדעת חכמים החולקים על רבי אליעזר אך סוברים כרבי נתן ששבות שאינה צריכה לא התירו במקדש. * לדעת רבי יהודה: האוכל מדם התמצית חייב כרת כמו דם גמור, אך לעניין זריקת דם קדשים מודה רבי יהודה שאינו מכפר בדם התמצית. דף סה עמוד ב * לדעת רבי יהודה: אין דם מבטל דם, ולכן הדם הכשר לא מתבטל בדם הפסול, ובזריקת מעט ממנו יוצא ידי חובת זריקה. * לדעת חכמים: פוקקים את נקב יציאת הדם מהעזרה בערבי פסחים, משום ששבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם. * דם, דיו, חלב, דבש - אם הם יבשים הם חוצצים (בטבילה במקוה), אך אם הם לחים הם לא חוצצים. * בהולכת עצים למערכה היו הכהנים הולכים בתוך הדם והגביהו בגדיהם כדי שלא יתלכלכו מהדם. * המשנה הראשונה בפרק ששי, המתחיל בעמוד זה, מפרטת מה הם הדברים בקרבן הפסח שדוחים את השבת.
