דף יב עמוד א * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת את המקור לדין המשנה ש"כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו". * אסור לסכך בחבילי קש / עצים / זרדין, גם כאשר מניח אותם לשם סכך - משום 'גזירת אוצר' (היינו, גזירה משום מקרה בו אדם במהלך השנה בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה ולא התכוון שזה יהיה לשם סיכוך לסוכה). דף יב עמוד ב * החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה (מדין תורה) - משום 'תעשה ולא מן העשוי' (אך אם נענע הסכך לשם סוכה - כשרה, למסקנת הגמרא). * המסכך ב'פשוטי כלי עץ' (כגון: 'חיצין זכרים') - הסוכה כשרה, כי 'פשוטי כלי עץ' אינם מקבלים טומאה. * בית קבול העשוי למלאות נחשב לקיבול (ולכן: אם סיכך ב"חיצין נקבות" הסוכה פסולה). * לדעת רבי יוחנן: סככה באניצי פשתן - פסולה, בהוצני פשתן - כשרה, בהושני פשתן - לא ידוע מה הדין וכן לא ידוע מה זה הושני פשתן. * רב יהודה ואביי נחלקו אם מסככים ב"שווצרי".
דף יג עמוד א * לדעת אביי (החולק על רב חנן בר רבא) אין לסכך בדבר שהעלים שלו עלולים לנשור (כמו 'היגי' - מין סנה) - כיון שזה יגרום לו לעזוב את הסוכה. * למרות שלמדנו שאין מסככין בחבילי קש וחבילי עצים - הרי שבדבר שנאגד בידי שמים (כמו תחתית הדקל שיוצאים ממנו הרבה ענפים קטנים) מותר לסכך ('אגד בידי שמים לא שמיה אגד'), ולמרות שאוגד אותם בעצמו מצד אחד לא נחשב הדבר לאגד ('איגד בחד לא שמיה אגד'). * "מרריתא דאגמא" - אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח למצות מרור. * אגד בחד - לא נחשב לאגד, אגד בשלוש - נחשב לאגד, אגד בשנים - מחלוקת רבי יוסי ורבנן אם נחשב לאגד. דף יג עמוד ב * חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אותם במנין - מסככין בהן ואין בהם משום גזרת אוצר לפי שאין דרך להצניעם באגדם. * כל אגד שאינו עשוי לטלטלו (שהוא ניתק ולא ניתן לטלטלו באמצעות אגד זה) - לא נחשב לאגד. * המסכך במאכל אדם שעשוי להתייבש - יש להחמיר שפוסל את הסוכה אם סיכך בו שיעור של 3 טפחים (כדין אויר), כיון שהוא עשוי ליפול אחרי שיתייבש. * לדעת רב הונא: הבוצר לגת אין לו ידות (להביא העץ טומאה על האוכל), ולדעת רב מנשיא בר גדא בשם רב הונא: אף הקוצר לסכך אין לו ידות (אין הקשין מביאין טומאה על האוכל).
דף יד עמוד א * על משניות מסדר טהרות אין שום גמרא בעולם (ולכן הגמרא משתמשת במונח 'גופא' כשבאה לפרש משנה כזו) (רש"י). * למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר (לדוגמא: "ויעתר יצחק לה'")? לומר לך: מה עתר (קילשון) מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב''ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. * רבי יהודה ורבי מאיר נחלקו אם מותר לסכך בנסרים - ורב ושמואל נחלקו האם מחלוקתם היא בנסרים שרחבים 4 טפחים ומעלה, או שמחלוקתם היא בנסרים שרוחבם הוא בין 3 ל-4 טפחים. (והגמרא בעמוד הבא מביאה ברייתא כדעת רב וברייתא כדעת שמואל). דף יד עמוד ב * בנסר שאסור לסכך בו בגלל רוחבו (בהתאם למחלוקות שלעיל) - נחלקו האמוראים האם מותר לסכך בו כאשר הפכו על צידו הצר, והמסקנה היא שאסור (כיון שיש שם פסול עליהן, נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל מקרה). * הגמרא מביאה ברייתא המסייעת למסקנת הגמרא הנ"ל, אך דוחה את הסיוע מברייתא זו.
דף טו עמוד א * תקרת בית העשויה מנסרים - נחלקו התנאים כיצד ניתן להכשירה לסוכה (ע"י החלפת כל נסר שני בסכך כשר ו/או ע"י שינענע את הנסרים לשם סכך). (והגמרא דנה באריכות לבאר את מחלוקתם). * פרוץ כעומד - רב פפא: מותר, רב הונא בריה דרב יהושע: אסור. * מוטות פסולים וסכך כשר - לדעה הסוברת ש'פרוץ כעומד מותר' הסוכה כשרה אף אם הרווח בין המוטות (=מקום הסכך) שווה בדיוק למוטות, ולדעה הסוברת ש'פרוץ כעומד אסור' יש צורך שיהיה סכך כשר יותר מאשר סכך פסול (=המוטות). דף טו עמוד ב * לדעה הסוברת ש'פרוץ כעומד אסור' יש צורך שיהיה סכך כשר יותר מאשר סכך פסול (=המוטות), ומביאה הגמרא שני אופנים בביאור דברי המשנה ("המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה"): או במעדיף או בשתי וערב. * לדעת רבי אמי בר טביומי: סכך העשוי מבלאי כלים - פסול מדרבנן (למרות שבלאי כלים לא מקבלים טומאה - גזרו עליהם חכמים מכיון שהם באו מכלי שמקבל טומאה).
דף טז עמוד א * הגמרא מביאה ברייתא המסייעת לרבי אמי בר טביומי (הסובר שסכך העשוי מבלאי כלים - פסול מדרבנן). * החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - הסוכה פסולה, אך אם היה בהתחלה (לפני שחטט) חלל בגובה טפח וברוחב שבעה טפחים על שבעה טפחים - הסוכה כשרה, כי במקרה זה היה מההתחלה סכך כשר והחטיטה מתקנת רק את הדפנות, ועל הדפנות לא נאמר 'תעשה ולא מן העשוי'. * 'מחיצה תלויה' (שגובהה 10 טפחים, אך הקצה התחתון שלה תלוי באויר ולא מגיע ל-3 טפחים סמוך לקרקע) - נחלקו התנאים אם מחיצה כזו כשרה לסוכה, וכן נחלקו תנאים אחרים אם מחיצה כזו כשרה בהלכות שבת בדיני חצר (והגמרא בעמוד הבא מסיקה שאין חפיפה בין 2 המחלוקות). דף טז עמוד ב * רבי יוסי היה ראש של ישיבת ציפורי. (רש"י) * דופן בגובה 4 טפחים ומשהו יכולה לשמש כדופן בסוכה שגבוהה 10 טפחים אם יעמידנה באמצע הגובה במרחק של פחות מ-3 טפחים לכל כיוון (בהסתמך על דין 'לבוד' ב-2 הצדדים). * דופן ברוחב 4 טפחים ומשהו יכולה לשמש כדופן בסוכה אם יעמידנה בפחות מ-3 טפחים סמוך לדופן השניה.
דף יז עמוד א * אויר, בין מן הצד ובין באמצע הסכך - כאשר שטח האויר הוא שלושה טפחים ומעלה, הסוכה פסולה (כי מעל שלושה טפחים לא אומרים 'לבוד'). * הגמרא מבארת מדוע המשנה פירטה שלושה מקרים בהם אומרים דין "דופן עקומה". * שיעור סכך פסול הפוסל את הסוכה כאשר הוא באמצע הסוכה - לדעת רב: ארבעה טפחים, לדעת רבה: ארבע אמות. (לשיטת סורא). דף יז עמוד ב * בגד שייחדו למשכב הזב - מטמא ליעשות אב הטומאה במשכב הזב או במדרסו, אם שיעורו הוא לפחות שלושה טפחים על שלושה טפחים. * שיעור סכך פסול הפוסל את הסוכה כאשר הוא באמצע הסוכה - לדעת שמואל: ארבעה טפחים, לדעת רב: ארבע אמות. (לשיטת נהרדעא).
דף יח עמוד א * האם יש דין 'לבוד' באמצע? - בסכך: מחלוקת אמוראים, במבוי: יש (כי דין מבוי הוא מדרבנן), בהלכות טומאה: אין (כך הלכה למשה מסיני). * הגמרא מבררת מדוע "צחנתא" (מין דגים קטנים) של נהר שנקרא "בב" מותרים באכילה לדעת אביי. * סיכך על גבי אכסדרה שיש לה עמודים, והמרחק בין עמוד לעמוד הוא פחות משלושה טפחים - הסוכה כשרה (מדין לבוד). דף יח עמוד ב * סיכך על גבי אכסדרה שאין לה עמודים - נחלקו אביי ורבא אם אומרים "פי תקרה יורד וסותם" והסוכה כשרה, או לא. * בסוכה עם שתי דפנות מקבילות בלבד - לדעת כולם לא אומרים "פי תקרה יורד וסותם" (כיון שרבים עוברים שם). * אכסדרה בבקעה - נחלקו רב ושמואל אם נחשבת לרשות היחיד (כי אומרים "פי תקרה יורד וסותם") או לא.
דף יט עמוד א * לדעת כולם לא אומרים "פי תקרה יורד וסותם" כאשר פי התקרה אינו ניכר ("כשהשוה את קירויו"). * בפומבדיתא שנו כך את מחלוקת אביי ורבא: סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין - דברי הכל פסולה, יש לה פצימין - לדעת אביי: כשרה, לדעת רבא: פסולה. * סוכה, ששתי דפנות סמוכות עשויות כהלכתן, והדופן השלישית "נראה מבחוץ ושוה מבפנים" - כשרה. * "פסל היוצא מן הסוכה - נידון כסוכה", ובגמרא מובאים ארבעה הסברים לתיאור המקרה. דף יט עמוד ב * סוכה כמין צריף או שסמכה לכותל (=שאין לה גג אופקי) - נחלקו התנאים אם סוכה זו כשרה (כי "שיפועי אהלים כאהלים דמו") או לא. [אך אם הגביהה מן הקרקע טפח או שהפליגה מן הכותל טפח - כשרה לדעת כולם, כי אז ניכר קצת שיש גג]. * הגמרא מקשה על סתירה הנובעת מדיוק מהרישא של המשנה ("מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה - מקבלת טומאה ואין מסככין בה") לסיפא של המשנה ("לסיכוך - מסככין בה ואינה מקבלת טומאה"), ודנה בישוב הסתירה.
דף כ עמוד א * למסקנת הגמרא (בביאור המשנה שבעמוד הקודם): סתם מחצלת קטנה מיועדת לשכיבה ולכן פסולה לסיכוך עד שייעד אותה לשם סכך, ואילו בסתם מחצלת גדולה נחלקו הדעות. * כל הנעשה אב הטומאה על ידי מדרס - נעשה אב הטומאה כשהוא טמא מת. * נחלקו האמוראים בביאור המילה "חוצלות" שבמשנה במסכת עדויות - שק של רועים או מחצלות ממש. * לשון כבוד הוא זה, שכשהוא מזכיר אביו או רבו לאחר מיתתו יאמר: "הריני כפרת משכבו" (יסורין הבאין עלי לכפרתו הן). (רש"י) * כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. דף כ עמוד ב * הגמרא דנה במחלוקת האמוראים (שבעמוד הקודם) לגבי ביאור המילה "חוצלות". * מותר לסכך במחצלת שטוחה שאין לה שפה סביב (ולכן איננה כלי ואינה מקבלת טומאה). * במשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מובאת מחלוקת ת"ק ורבי יהודה לגבי הישן בסוכה מתחת מטה שגבוהה עשרה טפחים אם יצא ידי חובת סוכה.
דף כא עמוד א * אחת המעלות שעשו בפרה אדומה היתה שגידלו ילדים בטהרה באופן מיוחד עבור מילוי המים לקידוש מי החטאת. * לדעת רבי יהודה: כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אוהל, אך מודה רבי יהודה שאוהל שרחב כמלא אגרוף (שהוא יותר מטפח) שנחשב אוהל אע"פ שאינו עשוי בידי אדם. * נחלקו אביי ורבא מדוע לדעת רבי יהודה "לא היו מביאין דלתות אלא שוורים". דף כא עמוד ב * נחלקו האמוראים מדוע לדעת רבי יהודה ניתן לישון תחת המיטה בסוכה. * תלמיד חכם מניח מתחת למיטתו רק מנעלים וסנדלים, אך לא דברים אחרים - כיון שגנאי הוא לו שמרגיל בני הבית לשם. (רש"י) * אפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד (צריך לשומעם שיתנו להן לב), שנאמר: "ועלהו (דבר קל שבו) לא יבול". * הסומך סוכתו בכרעי המטה - יש מחלוקת תנאים אם הסוכה כשרה, ויש מחלוקת אמוראים מה הטעם של הדעה הפוסלת (מפני שאין לה קבע או מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה). (סוגיה זו היא המקור לדין 'מעמיד' המפורסם בו יש כמה פרטי דינים ומחלוקות). * סיכך על גב המטה (ולא סמך הסיכוך בכרעים אלא על גבי יתידות) - כשרה לדעת כולם.
דף כב עמוד א * "סוכה מדובללת... כשרה" - רב ביאר שהכוונה היא ל"סוכה ענייה" ('מדולדלת' - שיש בה קצת סכך, וכשרה אם צילתה מרובה מחמתה), ושמואל ביאר שהכוונה היא ל"קנה עולה וקנה יורד" ('מבולבלת' - שחלק מהסכך למעלה וחלק למטה ומתוך כך חמתה מרובה ואעפ"כ כשרה). * בדבר שרוחבו טפח אומרים 'חבוט רמי' (השפל והשלך אותו על האוויר שתחתיו); דין זה מוזכר בסוגיה לגבי: סוכה, טומאה וקורת מבוי. דף כב עמוד ב * דעת רבן שמעון בן גמליאל היא שעד פחות מארבעה טפחים אומרים "לבוד". * "כזוזא מלעיל - כאיסתרא מלתחת", ולכן אם בסכך למעלה שטח הצל שווה בדיוק לשטח החמה, הסוכה פסולה (כי במקרה זה, בקרקעית למטה, החמה מרובה מהצל). (ע"פ רש"י) * סוכה שסככה עבה כמו גג של בית - כשרה אף אם אין הכוכבים נראין מתוכה, ולדעת בית הלל כשרה אף אם אין כוכבי חמה נראין מתוכה.
דף כג עמוד א * העושה סוכתו בראש הספינה - רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר (ובתחילת הסוגיה הגמרא מבארת שהמשנה היא כדעת רבי עקיבא). * סוכה שלא יכולה לעמוד ברוח מצויה שביבשה - פסולה; סוכה שיכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה - כשרה; סוכה שיכולה לעמוד ברוח מצויה שביבשה אך לא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה - רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר (ויסוד מחלוקתם הוא האם הסוכה צריכה להיות דירת קבע או עראי). * סוכה על גבי בהמה - רבי מאיר מכשיר (וכך סוברת המשנה), ורבי יהודה פוסל (כי לדעתו הסוכה צריכה להיות ראויה לשימוש לשבעה ימים, ואילו סוכה זו לא ראויה לשבעה ימים כי חכמים גזרו שאסור להיכנס אליה ביום טוב). * בהמה המשמשת כדופן לסוכה - רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר. (וטעמו של רבי מאיר יתברר למסקנה רק בדף הבא). דף כג עמוד ב * הגמרא מקשה על דעת אביי שאמר בסוף העמוד הקודם שרבי מאיר חושש למיתה ורבי יהודה לא חושש. * יש מחלוקת תנאים האם 'חוששים למיתה' (לדוגמא: כהן הנשוי לישראלית, שהלך למדינת הים - האם חוששים שמת ואשתו אסורה לאכול בתרומה או לא).
