סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 8
דף ל עמוד א
* האמוראים נחלקו אם לולב גזול פסול בחוה"מ (משום מצוה הבאה בעבירה) או לא. [ואילו ביו"ט ראשון לדעת כולם פסול כי דורשים מ"ולקחתם לכם ביום הראשון" שהלולב יהיה "שלכם"]
* "אני ה'... שונא גזל בעולה" - ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזול.
* סתם עובדי כוכבים - גזלני קרקעות הם.

דף ל עמוד ב
* 'קרקע אינה נגזלת' - אינה קנויה לגזלן בשום מצב, ולעולם בחזקת בעליה היא.
* 'שינוי החוזר לברייתו' - לא נחשב לשינוי (בדיני קנין של גזילה).
מספר צפיות: 2
דף לא עמוד א
* אדם שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו ונכנס במקומו לסוכה - לדעת ר' אליעזר לא יוצא ידי חובה, וחכמים חולקים (יסוד מחלוקתם הוא האם 'קרקע נגזלת' או לא).
* אדם שגזל עצים וסיכך בהן - הסוכה לא נחשבת לגזולה כי קנה את העצים ב"שינוי מעשה ושינוי השם", ומשום "תקנת השבים" לא צריך לסתור את הסוכה ומחוייב רק להחזיר את דמי הסכך.

דף לא עמוד ב
* אדם שלא מצא אתרוג - לא רשאי ליטול פרי דומה אחר (מתוך מטרה שלא תשתכח תורת אתרוג) - מכיוון שזה עלול לגרום לטעות.
* למסקנת הסוגיה - ר' יהודה (בניגוד לחכמים) מתיר אתרוג יבש, ולא דורש שיהיה 'הדר'.
* לולב של עבודה-זרה - לכתחילה לא יטול (כי זה מאוס).
* לולב שהיה בשעת כיבוש ארץ-ישראל ולולב של עיר הנדחת - פסול גם בדיעבד (כי 'כתותי מיכתת שיעוריה').
מספר צפיות: 2
דף לב עמוד א
* לולב שניטלה התיומת שלו (2 עלין עליונים אמצעיים ששם השדרה של הלולב מסתיימת) - פסול.
* לולב שנחלקה התיומת שלו - מובאות בגמרא 2 דעות אם פסול או כשר.
* 'ציני הר הברזל' (שעליהן מועטים וקטנים) - לולב כזה כשר רק בתנאי שראש כל עלה יגיע לעיקרו של העלה שמעליו.

דף לב עמוד ב
* "שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן מביניהם וזהו ששנינו ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם".
* אורך הדס וערבה - צריך להיות 3 טפחים, ולדעת ר' טרפון 2.5 טפחים.
* אורך לולב - צריך להיות 4 טפחים (ונחלקו האמוראים אם הכוונה היא לאורך השדרה או אורך כל הלולב).
מספר צפיות: 14
דף לג עמוד א
* נקטם ראשו של ההדס - פסול, אך אם עלתה בו אח"כ תמרה (ואז אין הקטימה ניכרת) - כשר.
* אם נקטם ראשו בערב יו"ט, ועלתה בו תמרה ביו"ט - ספק אם כשר (כי ספק אם יש 'דחוי אצל מצוות' או לא).
* לדעת ר' יהודה חובה לאגוד לולב הדס וערבה ביחד, ואילו לדעת חכמים אין חובה אך כדאי ('מצוה') לאגוד משום 'זה אלי ואנוהו'.

דף לג עמוד ב
* אם היו ענביו של ההדס מרובות מעליו - פסול, וזה דוקא אם ענביו בצבע אדום או שחור, אך אם היו בצבע ירוק - כשר (כי המראה לא מנומר).
* דם שחור של אשה - טמא, כי למעשה זה דם אדום שלקה.
* נחלקו התנאים אם מותר למעט את ענבי ההדס ביו"ט, ויסוד מחלוקתם הוא אם 'דבר שאין מתכוין מותר' או לא.
מספר צפיות: 9
דף לד עמוד א
* אמר רבי יוחנן: עשר נטיעות (לעניין תוספת שביעית) ערבה (למקדש) וניסוך המים (בקרבן תמיד בסוכות) - הלכה למשה מסיני.
* "אמר הקב''ה: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כערבה ("קח על מים רבים") והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים (הגרועה מערבה)". (מתוך התוכחה ביחזקאל)
* ערבה - קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה - קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל.
* בסוגיה מובאים 5 דברים שהשתנה שמם לאחר חורבן בית המקדש.

דף לד עמוד ב
* במשנה מובא מחלוקת כמה ערבות והדסים יש ליטול.
* לא אוגדים את האתרוג עם לולב הדס וערבה.
* ארבעת המינים מעכבים זה את זה - ולכן אם חסר אחד מהם, אין תועלת בנטילת 3 מהם בלבד.
מספר צפיות: 6
דף לה עמוד א
* בסוגיה מובאים 4 דעות שונות המוכיחות ש"פרי עץ הדר" הכוונה לאתרוג.
* אתרוג של ערלה פסול - דעה 1: כי לא ראוי לאכילה (והתורה אמרה "לכם" - הראוי לכם בכל דרכי הנאתו), דעה 2: גם כי אין לו שווי ממוני (כי אסור בהנאה, ולכן הוא לא "שלכם").
* לדעת ר' מאיר (הסובר שמעשר שני הוא ממון גבוה) לא יוצאים ידי חובה באתרוג ובמצה של מעשר שני ועיסה של מעשר שני פטורה מן החלה, וחכמים חולקים.

דף לה עמוד ב
* אתרוג של תרומה טמאה פסול כי אין בו היתר אכילה.
* אתרוג של תרומה טהורה לא יטול לכתחילה - דעה 1: מפני שמכשירה לקבל טומאה (ע"י נגיעה במים בהם שומרים את הלולב, ואסור לגרום טומאה לתרומה), דעה 2: מפני שמפסיד את הקליפה החיצונה שנמאסת במשמוש הידים (ואסור להפסיד את התרומה).
* אתרוג שעלתה בו חזזית על מיעוטו: במקום אחד - כשר, בכמה מקומות - פסול (כי זה כמנומר), על חוטמו - פסול.
מספר צפיות: 4
דף לו עמוד א
* אתרוג שניקב כשר רק אם גודל הנקב פחות מכאיסר (מטבע) והנקב לא מפולש.
* אתרוג כבוש, שלוק, לבן ומנומר - פסול, אתרוג ככדור - פסול.
* אתרוג שגדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול.
* אתרוג כושי - לדעת אביי כשר, ולדעת רבא פסול לבני ארץ ישראל שלא רגילים בכזה אתרוג, וכשר לבני בבל.
* אתרוג הבוסר - ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין.

דף לו עמוד ב
* אתרוג שנקבוהו עכברים - פסול ביו"ט ראשון, ומחלוקת אם כשר או פסול בחוה"מ.
* לדעת ר' יהודה הסכך של הסוכה צריך להיות מארבעת המינים בלבד! אך ר' מאיר חולק.
מספר צפיות: 3
דף לז עמוד א
* מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בחוטי זהב לשם נוי (ומלמטה היו אוגדין אותו במינו לשם מצות אגד).
* כשנוטל את הלולב - נחלקו האמוראים אם רשאי לכרוך סודר על ידו כדי לאחוז באמצעותו את הלולב.

דף לז עמוד ב
* לדעת רבה לאחר שאוגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד שמא ישיר הלולב עלים מההדס ומהערבה והם יחצצו בין המינים, אך רבא חולק וסובר שמין במינו לא חוצץ.
* הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו.
* את הלולב יאחוז ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל.
* מברכים דוקא "על נטילת לולב" כי הלולב גבוה מכל שאר המינים ולכן הכי חשוב.
* בגמרא מובאים שני טעמים לכך שמנענעים את הלולב (ומניפים כבשי עצרת).
מספר צפיות: 4
דף לח עמוד א
* שיירי מצוה מעכבין את הפורענות. (מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ''כ חשובה היא לעכב את הפורענות)
* אם לא נטל לולב בשחרית - יטול בין הערבים, כי כל היום כשר ללולב.
* תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו כדי להוציאו ידי חובה (כי ודאי מחמת שלא למד הוא).

דף לח עמוד ב
* רבא פירט 6 'הלכות גדולות' שיש ללמוד מאופן אמירת ההלל בזמנם.
* דינו של אדם השומע ברכה - כדין עונה. (ולכן המתפלל בצבור ושליח צבור אומר קדיש או יהא שמיה רבא ישתוק בתפלתו וישמע בכוונה והרי הוא כעונה וכשיגמור השליח ציבור את הקדושה יחזור לתפלתו - רש"י)
מספר צפיות: 5
דף לט עמוד א
* ברכה לאחר אמירת ההלל - תלויה במנהג ואינה חובה.
* כל המצוות כולן - יש לברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן.
* אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות ("בלוקח מן המופקר, אבל בלוקח מן המשומר אפילו בכחצי איסר אסור").

דף לט עמוד ב
* הפקר, לקט, שכחה ופאה - פטורים מן המעשר. (רש"י)
* שביעית נוהגת גם בפירות הפקר. (רש"י)
* המשנה שלנו סוברת שבאתרוג הולכים אחר שעת הלקיטה בנוגע לדיני שמיטה (ולכן אם נלקט בשביעית, אף שרובו גדל בשישית - נוהגת בו שמיטה).
מספר צפיות: 4
דף מ עמוד א
* בנוגע לחיוב מעשרות [כאשר לדוגמא החנטה היתה בשנה השניה, בה יש חיוב מעשר שני, והלקיטה היתה בשנה השלישית, בה יש חיוב מעשר עני]: באילן - שעת החנטה קובעת, בירקות - שעת הלקיטה קובעת, באתרוג - מחלוקת תנאים.
* חיוב הפרשת מעשרות בפירות האילן ובירקות - מדרבנן (לשיטת רש"י).
* בלולבי שביעית (שנחנטו בשביעית) - נוהגת קדושת שביעית.
* נחלקו התנאים אם מותר לשרות פשתן או לכבס בגדים ביין של שביעית.

דף מ עמוד ב
* לדעת כולם אסור להשתמש בפירות שביעית למטרות רפואה או זילוף (לריח טוב) או לעשות מהם משקה הגורם להקאה.
* נחלקו האמוראים אם פירות שביעית מתחללים (לתפוס דמיהן בקדושתן) רק בדרך מקח או גם בדרך חילול.
* "בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף (יגיע למצב ש)מוכר את מטלטליו ואת כליו".
מספר צפיות: 3
דף מא עמוד א
* מעשר שני מתחלל על מטבע בלבד (ולא על בהמה חיה ועוף).
* מהפסוק בירמיהו "ציון היא דורש אין לה" לומדים שצריך לעשות דברים זכר למקדש.
* בית המקדש השלישי יגלה ויבא משמים (ולא יבנה בידי אדם) - לשיטת רש"י.
* נחלקו האמוראים אם לדעת רבן יוחנן בן זכאי "יום הנף כולו אסור" זה מדרבנן או מדאורייתא.

דף מא עמוד ב
* 'מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה' - ולכן מי שנותן לחבירו אתרוג על מנת שיחזיר לו, אם נטלו והחזירו לו - יצא ידי חובה.
* לא יאחז אדם דבר מה בידו (כגון: תפילין, ספר תורה, סכין, קערה, ככר, מעות) ויתפלל, מפני שטרוד הוא במחשבתו שלא יפלו מידו ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו.
* כך היה מנהגן של אנשי ירושלים: אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו.
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר