סקר
לקראת סיום מס' שבת





 
מספר צפיות: 6
דף לה עמוד א
* בסוגיה מובאים 4 דעות שונות המוכיחות ש"פרי עץ הדר" הכוונה לאתרוג.
* אתרוג של ערלה פסול - דעה 1: כי לא ראוי לאכילה (והתורה אמרה "לכם" - הראוי לכם בכל דרכי הנאתו), דעה 2: גם כי אין לו שווי ממוני (כי אסור בהנאה, ולכן הוא לא "שלכם").
* לדעת ר' מאיר (הסובר שמעשר שני הוא ממון גבוה) לא יוצאים ידי חובה באתרוג ובמצה של מעשר שני ועיסה של מעשר שני פטורה מן החלה, וחכמים חולקים.

דף לה עמוד ב
* אתרוג של תרומה טמאה פסול כי אין בו היתר אכילה.
* אתרוג של תרומה טהורה לא יטול לכתחילה - דעה 1: מפני שמכשירה לקבל טומאה (ע"י נגיעה במים בהם שומרים את הלולב, ואסור לגרום טומאה לתרומה), דעה 2: מפני שמפסיד את הקליפה החיצונה שנמאסת במשמוש הידים (ואסור להפסיד את התרומה).
* אתרוג שעלתה בו חזזית על מיעוטו: במקום אחד - כשר, בכמה מקומות - פסול (כי זה כמנומר), על חוטמו - פסול.
מספר צפיות: 2
דף לו עמוד א
* אתרוג שניקב כשר רק אם גודל הנקב פחות מכאיסר (מטבע) והנקב לא מפולש.
* אתרוג כבוש, שלוק, לבן ומנומר - פסול, אתרוג ככדור - פסול.
* אתרוג שגדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול.
* אתרוג כושי - לדעת אביי כשר, ולדעת רבא פסול לבני ארץ ישראל שלא רגילים בכזה אתרוג, וכשר לבני בבל.
* אתרוג הבוסר - ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין.

דף לו עמוד ב
* אתרוג שנקבוהו עכברים - פסול ביו"ט ראשון, ומחלוקת אם כשר או פסול בחוה"מ.
* לדעת ר' יהודה הסכך של הסוכה צריך להיות מארבעת המינים בלבד! אך ר' מאיר חולק.
מספר צפיות: 2
דף לז עמוד א
* מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בחוטי זהב לשם נוי (ומלמטה היו אוגדין אותו במינו לשם מצות אגד).
* כשנוטל את הלולב - נחלקו האמוראים אם רשאי לכרוך סודר על ידו כדי לאחוז באמצעותו את הלולב.

דף לז עמוד ב
* לדעת רבה לאחר שאוגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד שמא ישיר הלולב עלים מההדס ומהערבה והם יחצצו בין המינים, אך רבא חולק וסובר שמין במינו לא חוצץ.
* הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו.
* את הלולב יאחוז ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל.
* מברכים דוקא "על נטילת לולב" כי הלולב גבוה מכל שאר המינים ולכן הכי חשוב.
* בגמרא מובאים שני טעמים לכך שמנענעים את הלולב (ומניפים כבשי עצרת).
מספר צפיות: 3
דף לח עמוד א
* שיירי מצוה מעכבין את הפורענות. (מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ''כ חשובה היא לעכב את הפורענות)
* אם לא נטל לולב בשחרית - יטול בין הערבים, כי כל היום כשר ללולב.
* תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו כדי להוציאו ידי חובה (כי ודאי מחמת שלא למד הוא).

דף לח עמוד ב
* רבא פירט 6 'הלכות גדולות' שיש ללמוד מאופן אמירת ההלל בזמנם.
* דינו של אדם השומע ברכה - כדין עונה. (ולכן המתפלל בצבור ושליח צבור אומר קדיש או יהא שמיה רבא ישתוק בתפלתו וישמע בכוונה והרי הוא כעונה וכשיגמור השליח ציבור את הקדושה יחזור לתפלתו - רש"י)
מספר צפיות: 4
דף לט עמוד א
* ברכה לאחר אמירת ההלל - תלויה במנהג ואינה חובה.
* כל המצוות כולן - יש לברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן.
* אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות ("בלוקח מן המופקר, אבל בלוקח מן המשומר אפילו בכחצי איסר אסור").

דף לט עמוד ב
* הפקר, לקט, שכחה ופאה - פטורים מן המעשר. (רש"י)
* שביעית נוהגת גם בפירות הפקר. (רש"י)
* המשנה שלנו סוברת שבאתרוג הולכים אחר שעת הלקיטה בנוגע לדיני שמיטה (ולכן אם נלקט בשביעית, אף שרובו גדל בשישית - נוהגת בו שמיטה).
מספר צפיות: 2
דף מ עמוד א
* בנוגע לחיוב מעשרות [כאשר לדוגמא החנטה היתה בשנה השניה, בה יש חיוב מעשר שני, והלקיטה היתה בשנה השלישית, בה יש חיוב מעשר עני]: באילן - שעת החנטה קובעת, בירקות - שעת הלקיטה קובעת, באתרוג - מחלוקת תנאים.
* חיוב הפרשת מעשרות בפירות האילן ובירקות - מדרבנן (לשיטת רש"י).
* בלולבי שביעית (שנחנטו בשביעית) - נוהגת קדושת שביעית.
* נחלקו התנאים אם מותר לשרות פשתן או לכבס בגדים ביין של שביעית.

דף מ עמוד ב
* לדעת כולם אסור להשתמש בפירות שביעית למטרות רפואה או זילוף (לריח טוב) או לעשות מהם משקה הגורם להקאה.
* נחלקו האמוראים אם פירות שביעית מתחללים (לתפוס דמיהן בקדושתן) רק בדרך מקח או גם בדרך חילול.
* "בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף (יגיע למצב ש)מוכר את מטלטליו ואת כליו".
מספר צפיות: 3
דף מא עמוד א
* מעשר שני מתחלל על מטבע בלבד (ולא על בהמה חיה ועוף).
* מהפסוק בירמיהו "ציון היא דורש אין לה" לומדים שצריך לעשות דברים זכר למקדש.
* בית המקדש השלישי יגלה ויבא משמים (ולא יבנה בידי אדם) - לשיטת רש"י.
* נחלקו האמוראים אם לדעת רבן יוחנן בן זכאי "יום הנף כולו אסור" זה מדרבנן או מדאורייתא.

דף מא עמוד ב
* 'מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה' - ולכן מי שנותן לחבירו אתרוג על מנת שיחזיר לו, אם נטלו והחזירו לו - יצא ידי חובה.
* לא יאחז אדם דבר מה בידו (כגון: תפילין, ספר תורה, סכין, קערה, ככר, מעות) ויתפלל, מפני שטרוד הוא במחשבתו שלא יפלו מידו ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו.
* כך היה מנהגן של אנשי ירושלים: אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו.
מספר צפיות: 6
דף מב עמוד א
* אם נטל את הלולב הפוך או באמצעות כלי - לא יצא ידי חובה.
* מותר לאשה לקבל בשבת את הלולב מבעלה ולהניחו במים (וזה לא נחשב לה מוקצה), למרות שאינה מחוייבת במצות לולב.
* קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר - אביו מלמדו תורה וק''ש.

דף מב עמוד ב
* קטן היודע לשחוט - מותר לאכול משחיטתו, בתנאי שגדול עומד על גביו וראה שלא שהה ולא דרס:
* קטן היכול לאכול כזית צלי (ולדעת ר' יהודה: קטן היודע לברר אכילה) - יכול להימנות עם בני חבורה לקרבן פסח.
* נטילת לולב, תקיעת שופר, קריאת מגילה - לא מקיימים בשבת, גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
מספר צפיות: 4
דף מג עמוד א
* במקדש יש חובה מהתורה ליטול לולב כל שבעת ימי סוכות.
* בגבולין יש חובה מהתורה ליטול לולב ביו"ט ראשון בלבד.
* לדעת ר' אליעזר מכשירי לולב (=אפילו לקוצצו מן המחובר ולאוגדו) דוחין את השבת.
* בסוגיה מובא לימוד מפסוקים שמצות נטילת לולב היא רק ביום, ואילו מצות סוכה היא גם בלילה (כמו מצות 'מילואים').

דף מג עמוד ב
* אם שביעי של סוכות ("הושענא רבא") חל בשבת - מצות ערבה במקדש לא נדחית, וזאת כדי לפרסמה שמן התורה היא.
* האמוראים נחלקו אם שביעי של סוכות חל לפעמים בשבת או לא.
* למסקנת הגמרא, מצות ערבה במקדש כוללת בנוסף לזקיפה בצידי המזבח גם הקפה מסביב למזבח.
מספר צפיות: 6
דף מד עמוד א
* לאחר החורבן - נוטלים 4 מינים 7 ימים זכר למקדש, אך מצות ערבה לא נוהגים 7 ימים זכר למקדש (אלא נוטלים רק בהושענא רבה).
* "דלכון אמרי דלהון היא" (ר' יוחנן אמר לבני ארץ ישראל: סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל אע''פ שגלו - רש"י).

דף מד עמוד ב
* מצות ערבה במקדש - הלכה למשה מסיני; מצות ערבה בגבולין - מחלוקת אמוראים אם 'יסוד (=תקנת) נביאים' או רק 'מנהג נביאים' (ונפקא מינה אם צריך לברך).
* נחלקו האמוראים אם אדם יוצא ידי חובה (למצות ערבה בהושענא רבה) בערבה שבלולב.
* בשמיטה - "אברויי אילני - אסור, סתומי פילי - שרי".
* אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג' פרסאות אלא ישבות לו בעוד יום גדול ויכין לו סעודת שבת.
מספר צפיות: 5
דף מה עמוד א
* 'מוצא' (שמשם היו מלקטין את הערבות למצות ערבה שבמקדש) נקרא בשם זה כיון שמוצא (=פטור) מנתינת המס של המלך.
* היו זוקפין את הערבות (שהיו גבוהות 11 אמה) על יסוד המזבח.
* כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.

דף מה עמוד ב
* כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
* כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן (התחתון למטה והעליון למעלה).
* רשב''י: ראיתי בני עלייה והן מועטין.
* יש בעולם לפחות 36 צדיקים שמקבלים את פני השכינה בכל יום.
* כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם.
מספר צפיות: 4
דף מו עמוד א
* המניח תפילין כמה פעמים ביום - נחלקו התנאים אם מברך פעם אחת בלבד או בכל עת שמניח.
* נחלקו האמוראים אם מברך על הסוכה והלולב רק ביו"ט ראשון או בכל ימי החג.
* המקיים כמה מצוות ביחד - נחלקו התנאים אם מברך ברכה אחת כוללת או מברך על כל מצוה ומצוה.

דף מו עמוד ב
* אם הורגלת לשמוע - תוכל ללמוד ולהוסיף, ואם לא הטית אוזן בילדותך לשמוע - לאחר זמן לא יספיקו בידך.
* אם אתה מחזר על תלמודך - תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים, אך אם תתייאש מלחזור על הלימוד - לא.
* נחלקו האמוראים ממתי האתרוג מותר בשימוש: לאחר נטילתו ביום ה-7 / מהיום ה-8 / מהיום ה-9.
* הסוכה אסורה בשימוש אפילו בשמיני.
* אסור לאדם לומר לילד שייתן לו משהו ולבסוף לא ייתן לו - כי בכך מלמדו לשקר.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר