סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 68

דף מג עמוד א
* במקדש יש חובה מהתורה ליטול לולב כל שבעת ימי סוכות.
* בגבולין יש חובה מהתורה ליטול לולב ביום טוב ראשון בלבד.
* לדעת רבי אליעזר מכשירי לולב (=אפילו לקוצצו מן המחובר ולאוגדו) דוחין את השבת.
* בסוגיה מובא לימוד מפסוקים שמצות נטילת לולב היא רק ביום, ואילו מצות סוכה היא גם בלילה (כמו מצות 'מילואים').

דף מג עמוד ב
* אם שביעי של סוכות ("הושענא רבא") חל בשבת - מצות ערבה במקדש לא נדחית, וזאת כדי לפרסמה שמן התורה היא.
* האמוראים נחלקו אם שביעי של סוכות חל לפעמים בשבת או לא.
* למסקנת הגמרא, מצות ערבה במקדש כוללת בנוסף לזקיפה בצידי המזבח גם הקפה מסביב למזבח.
* לאחר החורבן, מצות ערבה בשביעי של סוכות לא דוחה את השבת, לא בגולה (כי אינם בקיאים בקביעות החודש), ולא בארץ ישראל (בגלל שבגולה לא דוחה את השבת).

מספר צפיות: 58

דף מד עמוד א
* רק בזמן בית המקדש נוטלים לולב ביום טוב ראשון של סוכות שחל להיות בשבת.
* לאחר החורבן - נוטלים לולב שבעה ימים זכר למקדש, אך מצות ערבה לא נוהגים שבעה ימים זכר למקדש (אלא נוטלים רק בהושענא רבה). [והגמרא מבררת את הטעם להבדל בין לולב לערבה].
* "דלכון אמרי דלהון היא" (רבי יוחנן אמר לבני ארץ ישראל: סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל אע''פ שגלו - רש"י).

דף מד עמוד ב
* מצות ערבה במקדש - הלכה למשה מסיני; מצות ערבה בגבולין - מחלוקת אמוראים אם היא 'יסוד (=תקנת) נביאים' או רק 'מנהג נביאים' (ונפקא מינה אם צריך לברך). [לפי רש"י]
* נחלקו האמוראים אם אדם יוצא ידי חובה (למצות ערבה בהושענא רבה) בערבה שבלולב.
* נחלקו האמוראים מהו השיעור של הערבה.
* בשמיטה - "אברויי אילני - אסור, סתומי פילי - שרי".
* אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג' פרסאות אלא ישבות לו בעוד יום גדול ויכין לו סעודת שבת. (ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא גם כאשר הולך להתארח באכסניא).

מספר צפיות: 61

דף מה עמוד א
* 'מוצא' (שמשם היו מלקטין את הערבות למצות ערבה שבמקדש) נקרא בשם זה כיון שמוצא (=פטור) מנתינת המס של המלך.
* היו זוקפין את הערבות (שהיו גבוהות אחת עשרה אמה) על יסוד המזבח.
* כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.

דף מה עמוד ב
* כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
* כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן (התחתון למטה והעליון למעלה).
* רבי שמעון בר יואחי אמר: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה.
* רבי שמעון בר יוחאי אמר: ראיתי בני עלייה והן מועטין.
* יש בעולם לפחות שלושים ושישה צדיקים שמקבלים את פני השכינה בכל יום.
* כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם.
* מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.
* האמוראים נחלקו אם מברך על סוכה פעם אחת בלבד או בכל יום, וכן נחלקו לגבי לולב.

מספר צפיות: 66

דף מו עמוד א
* המניח תפילין כמה פעמים ביום - נחלקו התנאים אם מברך פעם אחת בלבד או בכל עת שמניח.
* למסקנת הגמרא יש מחלוקת תנאים אם מברך על הסוכה רק ביום הראשון או בכל יום.
* הגמרא מביאה אמוראים נוספים שנחלקו אם מברך על הלולב רק ביום הראשון או בכל יום.
* המקור לכך שמברך על נר חנוכה הוא מהפסוק "לא תסור" או מהפסוק "שאל אביך ויגדך".
* המקיים כמה מצוות ביחד - נחלקו התנאים אם מברך ברכה אחת כוללת או מברך על כל מצוה ומצוה.

דף מו עמוד ב
* אם הורגלת לשמוע - תוכל ללמוד ולהוסיף, ואם לא הטית אוזן בילדותך לשמוע - לאחר זמן לא יספיקו בידך.
* אם אתה מחזר על תלמודך - תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים, אך אם תתייאש מלחזור על הלימוד - לא.
* נחלקו האמוראים ממתי האתרוג מותר בשימוש: לאחר נטילתו ביום השביעי / מהיום השמיני / מהיום התשיעי.
* הסוכה אסורה בשימוש אפילו ביום שמיני.
* אסור לאדם לומר לילד שייתן לו משהו ולבסוף לא ייתן לו - כי בכך מלמדו לשקר.

מספר צפיות: 64

דף מז עמוד א
* נפסק בגמרא להלכה שב'שמיני ספק שביעי' (בחו"ל) יושבים בסוכה אך לא מברכים לישב בסוכה.
* לדעת רבי יוחנן מברכים 'שהחיינו' בשמיני של חג אך לא בשביעי של פסח.
* הפרים האילים והכבשים (האמורים בקרבנות החג לכל יום) מעכבים זה את זה (=אם חסר אחד מהן אין מקריבים), ורבי יהודה חולק בנוגע לפרים והם אינם מעכבים לדעתו.

דף מז עמוד ב
* לדעת רב נחמן: ניתן לברך ברכת שהחיינו גם בשוק (ולא צריך דוקא על כוס של יין).
* לדעת רבי יהודה: פסח שני לא טעון 'לינה' (=ללון בירושלים בלילה שלאחר ההקרבה) בניגוד לפסח ראשון ובניגוד לשמיני עצרת.
* הביכורים - טעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה.
* הגמרא מכריעה להלכה שאומרים "שהחיינו" בשמיני עצרת.

מספר צפיות: 66

דף מח עמוד א
* שמיני עצרת - רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שירה, ברכה).
* מהפסוק "והיית אך שמח" נלמד שיש חיוב שמחה גם בשמיני עצרת בנוסף לשבעת ימי סוכות.
* הנאלץ להישאר בשמיני עצרת בסוכה כי אין לו מקום אחר לאכול - צריך לבצע פעולה מסוימת (המתוארת בגמרא) כדי להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים.

דף מח עמוד ב
* הגמרא מביאה אגדה אודות שני מינים בשם "ששון" ו"שמחה" - בה הם מתווכחים מי עדיף מהשני.
* כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלושה דברים (ניסוך המים וניסוך היין ועולת העוף כשרבתה במזרח) שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקב.
* מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו (לפי שהצדוקין אין מודין בניסוך המים) ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.

מספר צפיות: 62

דף מט עמוד א
* מזבח שאין לו כבש / קרן / יסוד / ריבוע / [ולדעת רבי יוסי בר יהודה: אף סובב] - פסול לעבודה.
* יש מחלוקת אם השיתין (חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים) נבראו בששת ימי בראשית או מאוחר יותר. (ע"פ תוס')
* יש מחלוקת אם השיתין יורדין עד התהום או לא (לדעת רבי אלעזר בר צדוק: לא יורדין עד התהום). (ע"פ רש"י)

דף מט עמוד ב
* נמשלו דברי תורה כירך ("חמוקי ירכיך") לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק).
* מה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא (הוצאת המת והכנסת כלה לחופה) אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה.
* גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות.
* גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה.
* אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה (כגון: מוליכה לביתו).
* גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו גמילות חסדים אף בגופו, צדקה לעניים גמילות חסדים אף לעשירים, צדקה לחיים גמילות חסדים אף למתים.
* כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד.
* כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים.
* תורה לשמה / תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד.

מספר צפיות: 62

דף נ עמוד א
* בגמרא (מסוף העמוד הקודם) מובאות שלוש דעות מדוע צריך למלא את המים, לצורך ניסוך המים בשבת, בחבית שאינה מקודשת.
* מים מגולים פסולים למזבח (לניסוך המים) גם לדעת רבי נחמיה הסובר שסינון מועיל, מכיון שלא ראוי להקריב זאת כך למזבח ('לגבוה').
* במשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, נאמר שהחליל של בית השואבה (שמחללין בו כדי לרבות שמחה בניסוך המים) אינו דוחה שבת ויום טוב.

דף נ עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם יש לגרוס במשנה בית השואבה (מלשון 'ושאבתם מים בששון') או בית החשובה (מלשון 'מצוה חשובה').
* לדעת רב יוסף: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של קרבן (ונחלקו אם עיקר שירה בכלי או בפה), אך בשיר של בית השואבה לדעת כולם לא דוחה.
* נחלקו התנאים אם כלי שרת העשוי מעץ כשר. (ובגמרא מובאים כמה אפשרויות לבאר את שורש מחלוקתם).
* האבוב (שמימות משה) שבמקדש היה עשוי מעץ ללא ציפוי זהב.
* הגמרא מביאה כאפשרות שנחלקו התנאים אם מנורה העשויה מעץ כשרה (ומחלוקתם נובעת מהמחלוקת אם יש לדרוש את התורה במידת 'כלל ופרט' או במידת 'ריבוי ומיעוט').

מספר צפיות: 54

דף נא עמוד א
* אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן: יש מחלוקת אם הם היו עבדי כהנים או משפחות מיוחסות מסויימות מישראל או לויים. (והגמא מבררת מהו יסוד נחלקו).
* לדעת רבי ירמיה בר אבא: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של בית השואבה, אך בשיר של קרבן לדעת כולם כן דוחה.
* מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
* לא היתה חצר בירושלים שלא האירה מאור בית השואבה.

דף נא עמוד ב
* מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם.
* מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם.
* בית הכנסת באלכסנדריא היה גדול ומפואר מאוד, ומכיוון שהציבור לא יכל לשמוע את החזן, היה שמש שהניף את סודרו כשהיו צריכים לענות אמן.
* בסוגייתנו מתואר 'תיקון גדול' שהיו עושים בשמחת בית השואבה כדי להפריד בין הגברים לנשים כדי שלא יבואו לידי קלות ראש.

מספר צפיות: 233

דף נב עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול.
* לעתיד לבא הרשעים יבכו ויתמהו איך לא הצליחו להתגבר על יצר הרע.
* יצר הרע - בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה.
* שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני).
* יצר הרע מתגרה בתלמידי חכמים יותר מבכולם.
* כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

דף נב עמוד ב
* יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו.
* אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש.
* יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא.
* אבר קטן יש לו לאדם - מרעיבו שבע, משביעו רעב.
* ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם: גלות, כשדים, ישמעאלים, יצר הרע.
* הגמרא מביאה פסוקים המלמדים שזכויות בני אדם ועוונותיהם הם ביד ה'.
* הגמרא מבארת מי הם "ארבעה חרשים" ומי הם "שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם" המוזכרים בפסוקים.

מספר צפיות: 68

דף נג עמוד א
* בשמחת בית השואבה - חסידים ואנשי מעשה אמרו: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", ובעלי תשובה אמרו: "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו", וכולם אמרו: "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו".
* הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר: "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן".
* רגלי האדם ערבות לכך שלמקום שמבקשים אותו מן השמים ששם ימות, לשם הן מובילות אותו.
* לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה.
* אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו.

דף נג עמוד ב
* הגמרא מבררת (מסוף העמוד הקודם) מחמת איזה מאורע אמר דוד המלך את חמש עשרה פרקי שיר המעלות שבתהילים.
* ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה.
* כמות התקיעות המינימאלית במקדש ליום היא עשרים ואחת (ולדעת רבי יהודה: שבע), והכמות המקסימאלית היא ארבעים ושמונה (ולדעת רבי יהודה: שש עשרה). (והגמרא מבארת במה נחלקו חכמים ורבי יהודה).

מספר צפיות: 57

דף נד עמוד א
* המשנה (בעמוד הקודם) היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, הסובר שתקעו שלוש תקיעות על גבי המזבח, ולא כדעת תנא קמא (בברייתא), הסובר שתקעו במעלה עשירית. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת).
* לדעת רבי אחא בר חנינא מדרומא ישנה ברייתא הסוברת שביום שיש בו שני מוספים תוקעין במקדש תשע תקיעות לכל מוסף בנפרד.
* לדעת רבא: בשבת כן תוקעין לפתיחת שערי העזרה, בשבת של סוכות לא תוקעין למילוי המים (כי כבר נתמלאו בערב שבת).

דף נד עמוד ב
* למסקנת הגמרא יש עוד מקרים בהם תוקעים ארבעים ושמונה תקיעות, בנוסף למקרה האמור במשנה (ערב שבת שבתוך סוכות).
* בערב פסח שחל להיות בשבת תוקעין יותר מארבעים ושמונה תקיעות (חמישים ואחת לדעת רבי יהודה, וחמישים ושבע לדעת חכמים), אך זה לא הוזכר במשנה כי זה לא מתרחש כל שנה.
* לדעת חכמים יום כיפור לא יחול אף פעם ביום ראשון, אך 'אחרים' חולקים.

1 2
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר