דף נג עמוד א * בשמחת בית השואבה - חסידים ואנשי מעשה אמרו: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", ובעלי תשובה אמרו: "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו", וכולם אמרו: "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו". * הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר: "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן". * רגלי האדם ערבות לכך שלמקום שמבקשים אותו מן השמים ששם ימות, לשם הן מובילות אותו. * לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה. * אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. דף נג עמוד ב * הגמרא מבררת (מסוף העמוד הקודם) מחמת איזה מאורע אמר דוד המלך את חמש עשרה פרקי שיר המעלות שבתהילים. * ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה. * כמות התקיעות המינימאלית במקדש ליום היא עשרים ואחת (ולדעת רבי יהודה: שבע), והכמות המקסימאלית היא ארבעים ושמונה (ולדעת רבי יהודה: שש עשרה). (והגמרא מבארת במה נחלקו חכמים ורבי יהודה).
דף נד עמוד א * המשנה (בעמוד הקודם) היא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, הסובר שתקעו שלוש תקיעות על גבי המזבח, ולא כדעת תנא קמא (בברייתא), הסובר שתקעו במעלה עשירית. (והגמרא מבארת את טעמי המחלוקת). * לדעת רבי אחא בר חנינא מדרומא ישנה ברייתא הסוברת שביום שיש בו שני מוספים תוקעין במקדש תשע תקיעות לכל מוסף בנפרד. * לדעת רבא: בשבת כן תוקעין לפתיחת שערי העזרה, בשבת של סוכות לא תוקעין למילוי המים (כי כבר נתמלאו בערב שבת). דף נד עמוד ב * למסקנת הגמרא יש עוד מקרים בהם תוקעים ארבעים ושמונה תקיעות, בנוסף למקרה האמור במשנה (ערב שבת שבתוך סוכות). * בערב פסח שחל להיות בשבת תוקעין יותר מארבעים ושמונה תקיעות (חמישים ואחת לדעת רבי יהודה, וחמישים ושבע לדעת חכמים), אך זה לא הוזכר במשנה כי זה לא מתרחש כל שנה. * לדעת חכמים יום כיפור לא יחול אף פעם ביום ראשון, אך 'אחרים' חולקים.
דף נה עמוד א * ביום שיש בו שני מוספים (כמו שבת ראש חודש): (1) למסקנה הגמרא: תוקעים תשע תקיעות בלבד, כמו יום שיש בו מוסף אחד. (ולא כפי שרבי אחא בר חנינא הסביר את הברייתא שהובאה בדף הקודם). (2) לדעת רבינא: הברייתא (שהובאה בדף הקודם) סוברת שמאריכין במשך זמן התקיעות. (3) לדעת רבי אחא: הברייתא (שהובאה בדף הקודם) סוברת שמרבים במספר התוקעים. * בגמרא מובאת ברייתא המפרטת את "שיר של יום" של כל אחד מימי חול המועד סוכות. * הגמרא מביאה שלוש דעות איזה יום מזכירים בתפילת מוסף של חול המועד בחוץ לארץ. דף נה עמוד ב * המשנה מפרטת את סדר הקרבת הקרבנות (על ידי המשמרות) בחג הסוכות. * פר בשמיני עצרת - לדעת רבי: מגרילים בין כל המשמרות מי יקריב אותו, לדעת חכמים: מגרילים בין שתי המשמרות שלא הקריבו שלוש פעמים פר בסוכות מי יקריב אותו. * בסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות (רש"י: לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים). * בשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל. * אוי להם לעובדי כוכבים שאיבדו ואין יודעין מה שאיבדו - בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן? * בשלושת הרגלים כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. (והגמרא מביאה את המקור לדינים אלו).
דף נו עמוד א * בליל יום טוב ראשון של סוכות - נחלקו האמוראים מה מברך קודם: 'לישב בסוכה' או 'שהחיינו', ומסקנת הגמרא: מברך קודם 'לישב בסוכה'. * בקידוש בליל שבת - נחלקו בית שמאי ובית הלל מה מברך קודם: על היום או על היין. * המשמרות הנכנסות לעבודה במקדש חולקות את חלקן בלחם הפנים בצפון העזרה, ואילו היוצאות חולקות בדרום. * המשמרת של בילגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה. דף נו עמוד ב * 'בוצינא טבא מקרא' - משל הדיוט האומר שאדם מעדיף דלעת קטנה כעת מאשר דלעת גדולה בעתיד. (ולכן לדעת רבי יהודה: הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש, ולא חולקים בשווה בכל שבת). * הטעם שהמשמרת של בילגה נענשה: או כי מרים בת בילגה הטיחה דברים כלפי המזבח או כי משמרת זו הגיעה תמיד באיחור לעבודה במקדש. * מה שהתינוק מדבר בשוק - מאביו או מאמו שמע. * אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו. הדרן עלך מסכת סוכה!
