דף לב עמוד א * רבי נחמיה מחמיר מכולם וסובר שמותר ליטול כלי בשבת רק לצורך התשמיש שהוא מיוחד לו (ונחלקו התנאים אם החמיר כך גם ביום טוב). * במשנה מפורטים שלושה דברים שאסור לעשות ביום טוב מפני תיקון כלי: לפחות את הנר, לעשות פחמין, לחתוך את הפתילה. * התנאים נחלקו אם מותר לעשות "אלפסין חרניות" ביום טוב. דף לב עמוד ב * מותר להסיר ביום טוב את הפחם המחשיך את אור הנר. * פתילה - אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, אין מהבהבין אותה באור, אין חותכין אותה לשנים, ממעכה ביד (ולא בכלי), שורה אותה בשמן, חותכה באור בפי שתי נרות. * העשירים שבבל - יורדי גיהנום הם. * כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. * המצפה על שלחן אחרים - עולם חשך כנגדו. * שלושה חייהם אינם חיים: המצפה לשלחן חברו, מי שאשתו מושלת עליו, מי שייסורים מושלים בגופו, ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד. * לא גורפים תנור וכירים ביום טוב, אך אם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו - מותר. * חכמים גזרו על בניין עראי משום בניין קבע, למעט מקום שיש בכך צורך עבור כבוד האדם.
דף לג עמוד א * נחלקו התנאים אם מותר ביום טוב להנהיג במקל את הבהמה. * ענף עץ שהוא חד כקוץ – נחלקו האמוראים אם מותר לטלטלו ביום טוב, ונחלקו הלישנות בגמרא אם המחלוקת היא בענף עץ יבש או רטוב. * דרש רבא ש"אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב" (והטעם הוא כי רבא פסק כרבי יהודה שיש איסור מוקצה). דף לג עמוד ב * מותר לקטום עלים רכים ביום טוב כדי לחצוץ שיניו או כדי להריח. * מותר לאסוף ביום טוב קסמין מן החצר ולהדליק, כי כל מה שבחצר מוכן הוא ולא מוקצה, ונחלקו התנאים אם מותר לצבור את הקסמין בערמות. * אסור להוציא את האור ביום טוב מן העצים / האבנים / העפר / המים - משום איסור מוליד.
דף לד עמוד א * כאשר בשבת אחד מביא את האור תחילה ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין ואחד מגיס - כולם חייבים; אך אם הביא את האש לאחר כל המעשים הללו - אז רק המביא את האש חייב. * מותר לטלטל בחצר בשבת תנור וכיריים אפילו חדשים. * אסור לאפות ביום טוב בפורני חדשה (=תנור גדול) שמא תפחת ונמצא שטרח שלא לצורך. דף לד עמוד ב * חצר קובעת למעשר בדבר שנגמרה מלאכתו, אך לא בדבר שלא נגמרה מלאכתו. * שבת קובעת למעשר (אף בלא ראיית פני הבית) בדבר שנגמרה מלאכתו, ולדעת רב נחמן קובעת גם בדבר שלא נגמרה מלאכתו. * טבל מוכן הוא אצל שבת (ואיננו מוקצה).
דף לה עמוד א * רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם תרומה קובעת למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו. * לדעת רבי יוחנן: שבת, תרומה, חצר ומקח לא קובעים למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו (בניגוד לדעת רב נחמן שבעמוד הקודם שסובר ששבת כן קובעת למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו). דף לה עמוד ב * רוב עמי הארץ מעשרין הן. * הלוקח מעם הארץ - מעשרן דמאי, ואפילו אם מדובר בדבר שלא נגמרה מלאכתו. * במשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, נאמר כך: "משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת (משום טרחה)", והגמרא מסתפקת מה כמות הפירות שמותר להשיל ביום טוב. * משילין, משחילין, משירין, משחירין, מנשירין - המשמעות של כל המילים הללו היא אותה המשמעות (וכולם לשון השפלה הם).
דף לו עמוד א * הגמרא מסתפקת בכמה דינים בהשוואה בין שבת ליום טוב. * לדעת רבי יצחק: אין לטלטל כלי בשבת אלא רק לצורך דבר הניטל בשבת. * הגמרא הקשתה משש משניות וברייתות שמהם משמע בניגוד לדברי רבי יצחק, ותירצה את כל הקושיות הללו. * רבי שמעון סובר, שדבר שאין מתכוון מותר בשבת, אך הוא מודה ב"פסיק רישיה ולא ימות?!" שחייב. דף לו עמוד ב * מותר לתת כלי תחת הדלף בשבת, ואם נתמלא הכלי שופך לחוץ ויחזירנו למקומו תחת הדלף. * אביי סובר שאין עושים גרף של רעי לכתחילה. * מותר להוציא בשבת גרף של רעי לאשפה (ואף מותר להוציא את הרעי לבדו ללא הגרף). * במשנה מובאים ארבעה עשר דברים שחכמים אסרו לעשות ביום טוב ובשבת (ונקראים: "שבות"). * דוגמאות לאיסורי שבות: אסור לעלות באילן - גזרה שמא יתלוש, לא רוכבין על גבי בהמה - גזרה שמא יחתוך זמורה, לא שטין על פני המים - גזרה שמא יעשה חבית של שייטין, לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין - גזרה שמא יתקן כלי שיר.
דף לז עמוד א * אסור לדון, לקדש אשה, לחלוץ ולייבם, ביום טוב ובשבת - גזרה שמא יכתוב. * אסור להקדיש, להעריך ולהחרים, ביום טוב ובשבת - גזרה משום מקח וממכר. * לדעת בית הלל: מותר להשיל פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת, ולדעת בית שמאי: אסור גם ביום טוב. דף לז עמוד ב * המוסר את בהמתו לרועה, אע"פ שלא מסרה לו אלא ביום טוב - אם יש רק רועה אחד בעיר, מותר להוליך את הבהמה ביום טוב רק למקום שמותר לרועה ללכת; אם יש שני רועים בעיר, מותר להוליך את הבהמה ביום טוב רק למקום שמותר לבעלים ללכת. * שני אנשים שקנו חבית בערב יום טוב על דעת לחלק אותה ביניהם ביום טוב - נחלקו רב ושמואל אם מותר ביום טוב לכל אחד להוליך את החלק שלו רק לתחום המשותף של שניהם, או שכל אחד רשאי להוליך את החלק שלו למקום שמותר לו ללכת. * שני אנשים שקנו בהמה בערב יום טוב על דעת לחלק אותה ביניהם ביום טוב - לדעת רב ושמואל מותר ביום טוב לכל אחד להוליך את החלק שלו רק לתחום המשותף של שניהם. (ורב כהנא ורב אסי הקשו על דעתו של רב).
דף לח עמוד א * לדעת רבי אושעיא: "אין ברירה" בדיני דאורייתא, אך יש "ברירה" בדיני דרבנן. * שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם, שור של רועה - הרי הוא כרגלי אותה העיר. * השואל כלי מחברו מערב יום טוב, אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב, הרי הוא כרגלי השואל. * השואל כלי מחברו ביום טוב, אף על פי שרגיל לשאול ממנו, הרי הוא כרגלי המשאיל. דף לח עמוד ב * במשנה (בדף הקודם) נאמר: "האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן", והגמרא מבררת לאורך העמוד כולו (ועד תחילת העמוד הבא) את הטעם לכך שהם לא בטלים בעיסה. * מין בשאינו מינו - בטל; מין במינו - לדעת רבי יהודה לא בטל, ולדעת חכמים בטל. * הבורר צרורות מגרנו של חברו - חייב לשלם לו דמי חיטים. * נבלה בטלה בשחוטה, לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה; שחוטה אינה בטלה בנבלה, לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה. * חפצי הפקר - קונים שביתה (והמוצאם מוליכם ממקום מציאתם אלפיים אמה לכל רוח).
דף לט עמוד א * לעניין תחום שבת: הגחלת - כרגלי הבעלים, ושלהבת - בכל מקום. * גחלת של הקדש - מועלים בה, ושלהבת - לא נהנים ולא מועלים. * גחלת של עבודה זרה - אסורה, ושלהבת - מותרת. * המוציא גחלת לרשות הרבים חייב, ושלהבת פטור (כאשר נפח וניתק את השלהבת והפריחה לרשות הרבים). * המודר הנאה מחברו - אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. * בור של יחיד - כרגלי היחיד, אם המים מכונסים בבור (ולא נעים ונדים). * בור של עולי בבל - כרגלי הממלא, אך אם מילא לצורך חברו - לדעת רב נחמן: כרגלי מי שנתמלאו לו, לדעת רב ששת: כרגלי הממלא. דף לט עמוד ב * הגמרא מקשה על ההסבר שרב נחמן ורב ששת נחלקו אם מעמדו של בור של עולי בבל הוא כבור שותפים או כבור הפקר. * שותפים חייבים ב"קלבון" (מעה קטנה) בזמן נתינת מחצית השקל. * עדר של שותפים - הוולדות פטורים ממעשר בהמה. * למסקנת הגמרא: רב נחמן סובר ש"אין ברירה". * למסקנת הגמרא: מחלוקת רב נחמן ורב ששת היא מה דינו של המגביה מציאה לחברו (האם קנה או לא). [רש"י ותוס' ביארו מחלוקת זו בכמה אופנים]
דף מ עמוד א * המפקיד פירות אצל חברו - רב ושמואל נחלקו האם התחום של הפירות הוא כרגלי מי שהפקידו אצלו או כרגלי המפקיד. * המפקיד פירות אצל חברו ויחד לו חברו קרן זוית - לדעת כולם התחום של הפירות הוא כרגלי המפקיד. * רב הונא היה תלמיד של רב. * בשר שנתעלם מן העין - אסור. (רש"י) * המשנה השמיעה לנו בדרך אגב שמומלץ להשקות את הבהמה לפני השחיטה כדי שיהיה נוח להפשיט ממנה את העור. * ת"ק ורבי נחלקו (בברייתא) מה הם ה"מדבריות" (שאסור לשחוט ביום טוב, משום מוקצה) ומה הם ה"בייתות" (שמותר לשחוט ביום טוב). דף מ עמוד ב * הגמרא מעלה שתי אפשרויות - או שרבי סובר שאין מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים בלבד (כרבי שמעון), או שסובר שיש מוקצה. * הגמרא מעלה שלוש אפשרויות ליישוב הסתירה בדעת רבי בין דבריו בברייתא (שיש מוקצה) לבין דבריו לבנו (שאין מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים). הדרן עלך מסכת ביצה!