סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 
מספר צפיות: 66

דף יג עמוד א
* "כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות".
* אין דורשין במרכבה ליחיד, אך לפי הברייתא של רבי חייא: מוסרין לו ראשי פרקים.
* אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמישה דברים: שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש.
* אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים.
* זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין (לכאורה) דברי תורה.

דף יג עמוד ב
* כל שראה יחזקאל ראה ישעיה - למה יחזקאל דומה? לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעיה דומה? לבן כרך שראה את המלך (כי בן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר).
* מלך שבחיות - ארי, מלך שבבהמות - שור, מלך שבעופות - נשר, ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו.
* בזמן שאין בית המקדש קיים - כביכול נתמעטה פמליא של מעלה.

מספר צפיות: 58

דף יד עמוד א
* לדעת רבי יונתן: כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד.
* אין לך נאה בישיבה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור.
* שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל (כלומר: נתנבא עליהן שמונה עשרה פורעניות) ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה: "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד".
* אין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה.
* אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה (אנשים דוברי אמת) [-בדברי תורה, אך לא במשא ומתן].

דף יד עמוד ב
* מסופר על רבי אלעזר בן ערך שדרש במעשה מרכבה וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה.
* מסופר על רבי יהושע שדרש במעשה מרכבה ונתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע.
* ארבעה נכנסו בפרדס: בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.

מספר צפיות: 54

דף טו עמוד א
* "אחר קיצץ בנטיעות" - הגמרא מספרת כיצד זה קרה, ומספרת באריכות אודותיו בתקופה שלאחר מכן ועד לאחר מותו.
* יצתה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר".
* דברי תורה קשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית.
* מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה.

דף טו עמוד ב
* אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו (אך גדול היודע ליזהר שלא ילמד ממעשיו - רשאי).
* תלמיד חכם אע"פ שסרח - אין תורתו נמאסת.
* הטעם שרבי מאיר למד מ"אחר" הוא בגלל ש"רמון מצא - תוכו אכל קליפתו זרק".
* אמרו עליו על "אחר": בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו.

מספר צפיות: 38

דף טז עמוד א
* הברייתא מפרטת שלושה דברים ששדים דומים למלאכי השרת ושלושה דברים שהם דומים לבני אדם.
* הברייתא מפרטת שלושה דברים שבני אדם דומים למלאכי השרת ושלושה דברים שהם דומים לבהמה.
* במשנה נאמר: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם" - ונחלקו האמוראים אם הכוונה למי שמסתכל בקשת או למי שעובר עבירה בסתר.
* כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה (אם יכול לכוף את יצרו).
* אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (אם לא יכול לכוף את יצרו).
* המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכהנים.
* אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל - אל תאמן.
* במשנה מובאת המחלוקת הראשונה שהיתה בחכמי ישראל: האם מותר או אסור לסמוך על הבהמה ביום טוב.

דף טז עמוד ב
* לדעת רבי מאיר: יהודה בן טבאי היה נשיא ושמעון בן שטח היה אב בית דין, וחכמים סוברים הפוך.
* לדעת חכמים: עד זומם נהרג רק אם הוזם משנגמר דינו של הנידון ליהרג וקודם שהרגוהו, ולדעת הצדוקים: עד זומם נהרג רק אם הוזם לאחר שנהרג הנידון.
* במשנה נאמר: "יצא מנחם", ונחלקו האמוראים להיכן יצא - לדעת אביי: יצא לתרבות רעה, לדעת רבא: יצא לעבודת המלך.
* לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך, שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור.

מספר צפיות: 43

דף יז עמוד א
* ביום טוב - לדעת בית שמאי: מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות, ולדעת בית הלל: מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.
* לדעת רבי אושעיא: המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה, הוא מהיקש בפסוק לחג המצות ("בחג המצות ובחג השבועות").
* שמיני עצרת - רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שירה, ברכה), אך לא לענין תשלומין (לענין תשלומין הוא תשלומין ליום טוב ראשון).

דף יז עמוד ב
* הגמרא מקשה משלושה מקורות שמהם משמע שלעצרת אין תשלומין כל שבעה, ומתרצת את הקושיות.
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב: המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה, הוא מלימוד מהפסוק "וקראתם... ובקצרכם..." [והגמרא מבארת שיש צורך גם במקור שלו וגם במקור של רבי אושעיא שבעמוד א].

מספר צפיות: 70

דף יח עמוד א
* הגמרא מדייקת שלדעת ריש לקיש ורבי יוחנן - חול המועד אסור בעשיית מלאכה.
* הגמרא מביאה חמש דעות של תנאים (בברייתות) למקור לכך שחול המועד אסור בעשיית מלאכה.
* הכתוב מסר לחכמים לקבוע (על פי קידוש הירח) אי זהו יום טוב ואסור בכל מלאכה ואי זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה, ועל חולו של מועד יגידו לך אי זו מלאכה אסורה (=דבר שאינו אבד) ואיזו מלאכה מותרת (=דבר האבד).

דף יח עמוד ב
* מעמוד זה ועד סוף המסכת מובאים דיני טומאה וטהרה, והסיבה שהם מובאים כאן זה בגלל שבסוף המסכת יובא הדין שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה.
* במשנה נאמר שיש ליטול ידיים לפני אכילת חולין ומעשר, אך מהמשנה במסכת ביכורים משמע שלא צריך - והגמרא דנה כיצד ליישב סתירה זו.
* כל הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח.
* מי שנטל או טבל את ידיו בלי כוונה לטהרם - ידיו טהורות לאכילת חולין אך לא לאכילת מעשר.

מספר צפיות: 66

דף יט עמוד א
* טבילה לחולין - לא צריכה כוונה של הטובל לשם כך. [רבה הקשה על כך פעמיים (מהמשנה) ורב נחמן תירץ].
* לדעת רבי אלעזר: טבל ויצא ועלה מן המים - מחזיק עצמו בטבילה שטבל כבר לכל מה שירצה.
* מקוה שיש בו בדיוק ארבעים סאה וטבל בו אדם אחד - לדעת חכמים: המקוה כעת חסר ולא כשר לטבילה, לדעת רבי יהודה: אם רגלי הראשון נוגעות במקוה אז המקוה עדיין כשר [ונחלקו הלישנות בדעת רב נחמן אם מחלוקת זו היא ב'מעלות דרבנן' (טבילה מדרבנן) או ב'מטומאה לטהרה' (טבילה מדאורייתא)].

דף יט עמוד ב
* למסקנת הגמרא: לדעת רבי יהודה אומרים רק 'גוד אחית' ולא גם 'גוד אסיק'.
* נחלקו האמוראים אם הסיפא של משנתנו היא כרבי מאיר שלא מבדיל בין חולין למעשר או כחכמים שכן מבדילים.
* רב מרי דייק מהמשנה ש'חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו'.

מספר צפיות: 54

דף כ עמוד א
* נפלה מעפרתו (סודר) הימנו ואמר לחברו "תנה לי" ונתנה לו - טמאה.
* נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן - נטמאו.
* מעשה בשתי נשים חברות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני רבי עקיבא וטימאן.
* אמר רבי ישמעאל: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים "בלבו לשומרו - טהור, אין בלבו לשומרו - טמא".
* חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו.

דף כ עמוד ב
* פרק שלישי ("חומר בקודש"), המתחיל בעמוד זה, עוסק כולו בדיני טומאה וטהרה.
* המשנה מונה אחת עשרה חומרות שיש בקודש בהשוואה לתרומה.

מספר צפיות: 53

דף כא עמוד א
* בקודש (בניגוד לתרומה) לא מטבילים כלים בתוך כלים - לדעת רבי אילא: הטעם הוא בגלל חשש חציצה.
* בקודש (בניגוד לתרומה) אם יש בגד טמא ובא להטבילו - אם קשור הוא יש להתיר את הקשר ורק אח"כ יטביל (כי דומה לחציצה).
* הגמרא מבארת מדוע לדעת רבי אילא המשנה היתה צריכה לציין את שני הדינים הללו למרות ששניהם נובעים מאותו חשש (חשש חציצה).

דף כא עמוד ב
* לדעת רבי אילא יש במשנה עשר מעלות (ולא אחת עשרה, כי כאמור לעיל, לדעתו שני דינים במשנה נובעים מאותו חשש, מחשש חציצה).
* חמש המעלות הראשונות שייכות גם לחולין שנעשו על טהרת הקדש (כי יש בהן 'דררא דטומאה מדאורייתא' ולכן גזרו חכמים גם בהם), וחמש המעלות האחרונות שייכות רק לקודש ממש.
* בקודש (בניגוד לתרומה) לא מטבילים כלים בתוך כלים - לדעת רבא: הטעם הוא כדי שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד.

מספר צפיות: 49

דף כב עמוד א
* רבא סובר כדעת רב נחמן שיש במשנה אחת עשרה מעלות [ולדעתו שש המעלות הראשונות שייכות גם לחולין שנעשו על טהרת הקדש, וחמש המעלות האחרונות שייכות רק לקודש ממש].
* סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן - נחלקו רבא ורבי אילא (וכן נחלקו בכך התנאים) אם הכלים טהורים לקודש (אך כולם מסכימים שטהורים לתרומה).
* כלים טמאים שמילא בתוכם כלים טמאים והטבילם - כל הכלים טהורים.
* לדעת רבי יוסי: מקבלים עדות מעמי ארצות, בגלל חשש איבה.

דף כב עמוד ב
* רבי יהושע תמה על דעתם של בית שמאי (החולקים על בית הלל וסוברים שכלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל מטומאה רק אוכל ומשקה וכלי חרס אך לא שאר כלים) ואמר: "בושני מדבריכם בית שמאי...".
* לאחר שנודע לו טעמן של בית שמאי - מיד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי ואמר: "נעניתי לכם עצמות בית שמאי ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת כמה וכמה", אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.
* נאמן עם הארץ לומר פירות לא הוכשרו (לקבל טומאה), אבל אינו נאמן לומר פירות הוכשרו אבל לא נטמאו.
* האמוראים נחלקו מה הוא "בית הצביטה".

מספר צפיות: 43

דף כג עמוד א
* לדעת רבי חנניה בן עקביא: כל מקום שגזרו חכמים על דבר מסוים בגלל מעשה שהיה - לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר בדיוק, וחכמים חולקים.
* עבר ונשא את המדרס בעוד שהוא נושא קודש - נחלקו האמוראים אם הקודש טמא מדרבנן.
* "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה" - מדובר בכלים שגמר 'חבר' להכינם, והחשש לטומאה הוא משום 'צינורא דעם הארץ' שנפל על הכלים לפני סיום הכנתם ונשאר לח עד לאחר הכנתם.
* "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש" - הגמרא מדייקת שאין צורך בהערב שמש ומבררת אם הדבר שנוי במחלוקת תנאים.

דף כג עמוד ב
* "מעולם לא חידשו דבר בפרה" - הכוונה היא שלא חידשו בגזרות מעלותיה דבר שאינו מצוי בשום מקום [אבל בכלי הראוי לקבל טומאה, חידשו בה (בפרה) לעשות שאינו נוגע במת כנוגע במת].
* "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש" - לדעת רבי חנין דין זה הוא מהתורה ("כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" - הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת), אך לדעת רבי חייא בר אבא (בעמוד הבא) דין זה הוא מדרבנן.

מספר צפיות: 45

דף כד עמוד א
* שלישי לקודש טמא - נלמד מפסוק בתורה ("והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל").
* רביעי בקודש פסול - נלמד בלימוד של קל-וחומר (ממחוסר כיפורים).
* מה שנאמר במשנה שיד מטמאה את חבירתה לקודש - לדעת רב שיזבי זה דוקא "בחיבורין" (שבעוד שהיד הטמאה נוגעת לטהורה היתה טהורה נוגעת בקדש), אך אביי הקשה על דעתו.

דף כד עמוד ב
* יד מטמאה את חבירתה לקודש - אבל אם נגעה ידו ביד חברו לא טימאתה לדעת ריש לקיש, אך רבי יוחנן (וריש לקיש לאחר שחזר בו) חולקים.
* נחלקו התנאים אם יד מטמאה את חבירתה לקודש היינו לטמא את הקודש או רק לפסול את הקודש.
* הטעם שאונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש הוא משום שעד עכשיו היו אסורים באכילת קודשים ולכן הצריכו אותם חכמים טבילה קודם שיאכלו קודשים כיון שהסיחו דעתם מאכילת קודשים.
* המשנה בסוף העמוד מביאה חומרה שיש בתרומה לעומת קודש.

1 2
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר