דף כו עמוד א * מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס הדקין, ונחלקו האמוראים אם דוקא כאשר ניטלין בידו אחת וכן נחלקו אם נאמנין גם כאשר הם מלאים. * הגבאין שנכנסו לתוך הבית - אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו (בגלל שאימת נכרי/מלכות עליהן). * אין עושין כבשונות בירושלים (ולכן בירושלים נאמנין על כלי חרס לקודש). * "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" - הכתוב עשאן כולן חברים (ולכן בשעת הרגל נאמנין אף על התרומה). * הפותח את חביתו למכור יין בירושלים או שעשה עיסה ומוכר ממנה בירושלים - לדעת חכמים אינו יכול לגמור אחר הרגל ולמוכרם, כיון שאחר הרגל טמאים הם למפרע, והגמרא מסתפקת אם יכול להניחם לרגל אחר וימכרם בחזקת טהורים. דף כו עמוד ב * לפי המשנה היו אומרים ברגל לכהנים עמי הארץ להיזהר לא לגעת בשולחן, כי אי אפשר להטבילו, ולפי הברייתא היו מזהירים אותם גם לא לגעת במנורה. * כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן. * כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה (מפני טומאת הרגל) חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת (מפני שהן כקרקע / מפני שהן מצופין). * מגביהין את השולחן ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו" (שנס גדול נעשה בלחם הפנים שנשאר חם כל השבוע).
דף כז עמוד א * בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על אדם, עכשיו - שולחנו של אדם מכפר עליו (בהכנסת אורחים). * תלמידי חכמים - אין אור של גיהנום שולטת בהן (קל וחומר מסלמנדרא וכו'). * אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל (קל וחומר ממזבח הזהב וכו'). * פושעי ישראל מלאין מצות כרמון. הדרן עלך מסכת חגיגה וסדר מועד
