דף מד עמוד א * זקני עירו של היבם משיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה או הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו: מה לך אצל ילדה? מה לך אצל זקנה? כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך (ולכן: אל תייבם אותה). * מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת - הגמרא מבארת מדוע הדין הוא שייבם או יחלוץ לאחת מהן בלבד (והשנייה נפטרת בכך), ואין אפשרות לנהוג באופן אחר. * לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם (אע"ג שהוא לא צריך להם). * לדעת רבי עקיבא (למסקנת הגמרא): הנושא קרובת חלוצתו - הולד ממזר . דף מד עמוד ב * לדעת רב יוסף בשם רבי שמעון ברבי (למסקנת הגמרא): הכל מודים (היינו: רבי יהושע הסובר שאין ממזר מחייבי כריתות אלא רק מחייבי מיתות בית דין) בבא על חייבי כריתות שהוולד פגום (ופסול להינשא לכהונה). * לדעת רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן: הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהוולד ממזר (ובעמוד הבא מובא שיש סוברים שהוולד כשר).
דף מה עמוד א * מובאות דעות שונות של חכמים שנחלקו האם עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר או הולד כשר. * לדעת רבי יהושע בן לוי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד פגום לכהונה. * מסופר על איש אחד, שהיה בן של עובד כוכבים (או עבד) שבא על בת ישראל, שרצה להתחתן עם הבת של רב, ורב סירב, ולאחר שאותו האיש התעקש, "נתן בו רב עיניו" והוא נפטר. דף מה עמוד ב * מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש ישראלית הנשואה לישראל - הולד ממזר. * הגמרא מכריעה להלכה שעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, בין אם בת ישראל היא פנויה ובין אם היא אשת איש. * "שום תשים עליך מלך" - כל משימות (בעלי תפקידים) שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך (ואם רק האמא מישראל זה גם בסדר). * הלוקח עבד מן העובד כוכבים וקדם וטבל לשם בן חורין - קנה עצמו בן חורין.
דף מו עמוד א * הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. * ישראל שקנה עבד מגוי צריך להטבילו לשם עבדות, וצריך שיתקפנו האדון לעבד ויתן עליו עול מלאכה בשעה שהוא טובל. * כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בשולי עובדי כוכבים / כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת - אין בו משום בשולי עובדי כוכבים. דף מו עמוד ב * גר שמל ולא טבל - לדעת רבי אליעזר: אינו גר, לדעת רבי יהושע: הרי זה גר (ואם טבל ולא מל - לדעת כולם הרי זה גר), ולדעת חכמים: אינו גר עד שימול ויטבול. * לדעת רבי יהודה: מספיק או טבילה או מילה כדי להתגייר, ולדעת רבי יוסי (וכך פסק רבי יוחנן): צריך גם מילה וגם טבילה. * לדעת רב ספרא: צריך שיהיו שלושה דיינים בשעת טבילת הגר. * אין מטבילין גר בלילה.
דף מז עמוד א * דף זה עוסק בדינים שונים בנושא גירות. * הגמרא מכריעה להלכה שבין בארץ ובין בחוץ לארץ צריך הגר להביא ראיה שנתגייר. * גר שנתגייר בבית דין - הרי זה גר, בינו לבין עצמו - אינו גר. * לדעת רבי יהודה: נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, וחכמים חולקים. * לדעת רב נחמן בר יצחק: אין האב נאמן לפסול את בנו ולומר נתגיירתי ביני לבין עצמי, לדעת רבינא: נאמן האב לפסול את בנו (אם לבנו אין בנים). * גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם? - אם אומר: יודע אני ואיני כדאי (ומי יתן ואזכה לכך), מקבלין אותו מיד ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו עונשן של מצוות ומתן שכרן של מצוות. דף מז עמוד ב * מלים אותו ומטבילים אותו ושלושה תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. * קשים גרים לישראל כספחת. * בן נח נהרג על גזל ואפילו על פחות משוה פרוטה, ואין לו אפשרות לתקן את עוון הגזלה על ידי השבת הגזלה. * עבד משוחרר - לדעת חכמים: צריך לקבל עול מצוות בשעת שחרור, לדעת רבי שמעון בן אלעזר: לא צריך לקבל עול מצוות בשעת שחרור.
דף מח עמוד א * המפקיר עבדו - יצא לחירות ואין צריך גט שחרור. * למסקנת הגמרא: חכמים מודים לרבי שמעון בן אלעזר שעבד הנלקח מישראל אינו צריך לקבל על עצמו עול מצוות. * "ועשתה את צפרניה" (האמור באשת יפת תואר) - לדעת רבי אליעזר: הכוונה היא שתקוץ את צפרניה, לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא שתגדיל את צפרניה. דף מח עמוד ב * "ובכתה את אביה ואת אמה" - לדעת רבי אליעזר: הכוונה היא לאביה ואמה, לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא לעבודת כוכבים. * רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו אם מותר לבן ישראל להחזיק עבדים שלא מלו. * איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו. * הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - לדעת ת"ק: מגלגל עמו עד שנים עשר חדש, לא מל חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים, לדעת רבי שמעון בן אלעזר: אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות. * בברייתא מובאים ארבעה הסברים מדוע גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן.
דף מט עמוד א * מאיזה איסור עריות נחשב הולד ממזר? לדעת רבי עקיבא: מי שנולד מביאת איסור של קירבת בשר שהיא באיסור לאו (וכן כרת ומיתת בית דין), לדעת שמעון התימני: מי שנולד מאיסור שחייבים עליו כרת (וכן מיתת בית דין), לדעת רבי יהושע: מי שנולד מאיסור שחייבין עליו מיתת בית דין בלבד, לדעת רבי סימאי בדעת רבי עקיבא: מי שנולד מאיסור לאו (אפילו שלא מחמת קירבה), לדעת רבי ישבב בדעת רבי עקיבא: אפילו מי שנולד מאיסור עשה. (והגמרא מבררת את המקור לדעות השונות). דף מט עמוד ב * הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה (ולדעת הברייתא: ועל שומרת יבם) שאין הולד ממזר. * משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. (כך כתוב במגלת יוחסין שמצא שמעון בן עזאי בירושלים). * מנשה המלך הרג את ישעיהו הנביא (כך כתוב במגלת יוחסין הנ"ל), ובסוגיה מסופר הרקע לכך ופרטים נוספים. * כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. * "דרשו ה' בהמצאו" - נאמר על היחיד (ובעשרת ימי תשובה), "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" - נאמר על הצבור.
דף נ עמוד א * "את מספר ימיך אמלא" - לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא שאם זכה אדם אז ישלימו לו את הימים שפסקו לו, לדעת חכמים: הכוונה היא שאם זכה אדם אז יוסיפו לו על הימים שפסקו לו. * פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, דן ביבם שעשה יותר מאחד מארבע המעשים המועילים ביבמה (יבום, חליצה, מאמר, גט). * לדעת רבן גמליאל: "אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר", וחכמים חולקים. * לדעת כולם: אין אחר בעילה ואחר חליצה (שנעשו תחילה כהלכה) כלום. דף נ עמוד ב * הגמרא מבארת את הטעם לכך שתיקנו חכמים שגט הניתן ליבמה דוחה את האפשרות ליבם אותה אחר כך, ואת הטעם לכך שמאמר הנעשה ביבמה מונע את האפשרות ליבם את צרתה אחר כך. * הגמרא מבארת את הטעם לכך ש"ביאה פסולה יש אחריה כלום", ואת הטעם לכך ש"חליצה פסולה אין אחריה כלום".
דף נא עמוד א * רבא ואביי נחלקו בביאור טעמו של רבן גמליאל הסובר ש"אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר". * בברייתא מבואר באיזה אופן אמר רבן גמליאל ש"אין גט אחר גט" ובאיזה אופן אמר ש"אין מאמר אחר מאמר". * לדעת שמואל: אם נפלו לפניו שתי יבמות ונתן גט לאחת מהן ואחר כך חלץ לה - לא נפטרה צרתה. (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא). דף נא עמוד ב * לדעת רבה בר רב הונא בשם רב: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ). (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא). * רבן גמליאל, בית שמאי, רבי שמעון, בן עזאי, רבי נחמיה - כולם סוברים ש'מאמר' קונה קנין חשוב ומשמעותי.
דף נב עמוד א * לדעת רב הונא: מצות יבום היא קודם לקדש את האשה ('קידושי מאמר') ואחר כך לבעול. (ואם בעל בלא מאמר - קנה, אך לוקה מכת מרדות מדרבנן). * הגמרא מביאה שמונה מעשים (לדוגמא: מי שמקדש אשה בביאה, ומי שמקדש אשה בשוק) שרב היה מלקה מכת מרדות על מי שכך נהג (ונהרדעי חלקו וטענו שרב לא היה מלקה על שמונה מעשים אלו). * בברייתא מבואר כיצד מתבצע קידושי מאמר, וכיצד מתבצע שטר כתובת יבמין. * נתן היבם ליבמתו גט ואמר לה "הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם" - פוסל גט זה את היבמה מלהתייבם. דף נב עמוד ב * אמר ללבלר, לפני שייבם את יבמתו, לכתוב גט לגרש בו את יבמתו, וגירש בו לאחר שייבם אותה - הגמרא מסתפקת אם גט זה כשר לגרש בו. * החולץ ליבמתו וחזר וקדשה - לדעת רבי: אם קדשה לשום אישות צריכה הימנו גט, לשום יבמות אין צריכה הימנו גט, ולדעת חכמים: בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה הימנו גט. * בהמשך העמוד ובעמוד הבא מובאים שישה הסברים להבנת דעת רבי.
דף נג עמוד א * בן עזאי חולק על המשנה (שבתחילת הפרק) וסובר ש"אין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד". * לדעת שמואל: "חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה", והגמרא מסיקה שאין הוכחה מהמשנה בתחילת הפרק לדעתו זו. * לדעת רבה בר רב הונא: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ), והגמרא מסיקה שאין הוכחה מהמשנה בתחילת הפרק לדעתו זו. דף נג עמוד ב * בברייתא מובאת דעה שלישית (בנוסף לשתי הדעות שבמשנה בתחילת הפרק) - לדעת אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים משום רבי מאיר: "אחת בעילה ואחת חליצה: בתחלה - אין אחריה כלום (אין מאמר וגט תופסים אחריהם), באמצע ובסוף - יש אחריה כלום". (והגמרא מבארת במה נחלקו שלוש הדעות). * המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת כיצד קונה יבם את יבמתו בביאה. * הבא על יבמתו - גם אם היה (הוא ו/או היא) בשוגג או לשם זנות או באונס, הייבום התבצע וקנה אותה.
דף נד עמוד א * נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה. * הגמרא מבררת את המקור לכך שביאה בשוגג, במזיד או באונס קונה ביבמה. * עדיף (מצוה) לייבם מאשר לחלוץ. * ניתן לייבם רק באמצעות ביאה ולא באמצעות כסף או שטר. * הבא על יבמתו כשהוא ישן - לא קנאה (בניגוד למתנמנם). * הגמרא מבררת מה המקור לכך שהעראה נחשבת כגמר ביאה (בכל העריות). דף נד עמוד ב * "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות" - הוקשו כל העריות כולן לנדה, מה נדה בהעראה אף כל העריות בהעראה. * הגמרא מבררת לאיזה עניין השוותה התורה אשת אח לנדה. * הגמרא מבררת לשם מה כתבה התורה העראה באחות אב ואחות אם. * המערה בזכור, המערה בבהמה - חייב. (והגמרא מביאה את המקורות לדינים אלו).
דף נה עמוד א * הגמרא מבררת את המקור לכך שאחות אשתו מן האם אסורה. * "ערות אשת אחיך לא תגלה" - האיסור הוא בין אם הוא אחיך מן האב בין אם הוא אחיך מן האם (והגמרא מבררת באריכות את המקור לדין זה). * אם עבר בשוגג על איסורי עריות ועשאן כולם בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת. * לדעת רבי יצחק: כל חייבי כריתות בכלל היו ("ונכרתו הנפשות העושות"), ולמה יצתה כרת באחותו - לדונו (רק) בכרת ולא במלקות. * הגמרא מבררת מנין להעראה שהיא כגמר ביאה אפילו באיסורי ביאה שאינם בכרת. דף נה עמוד ב * הגמרא מבררת מדוע התורה אמרה "שכבת זרע" בשפחה חרופה, באשת איש ובסוטה. * יש מחלוקת אם "משמש מת (באבר מת בלא קישוי שאין ראוי להזריע) בעריות" פטור או חייב. * האמוראים נחלקו אם "העראה" זו נשיקה (שהאבר נושק במקום תשמיש) או הכנסת עטרה או שניהם.
