סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 59

דף מט עמוד א
* מאיזה איסור עריות נחשב הולד ממזר?
לדעת רבי עקיבא: מי שנולד מביאת איסור של קירבת בשר שהיא באיסור לאו (וכן כרת ומיתת בית דין),
לדעת שמעון התימני: מי שנולד מאיסור שחייבים עליו כרת (וכן מיתת בית דין),
לדעת רבי יהושע: מי שנולד מאיסור שחייבין עליו מיתת בית דין בלבד,
לדעת רבי סימאי בדעת רבי עקיבא: מי שנולד מאיסור לאו (אפילו שלא מחמת קירבה),
לדעת רבי ישבב בדעת רבי עקיבא: אפילו מי שנולד מאיסור עשה.
(והגמרא מבררת את המקור לדעות השונות).

דף מט עמוד ב
* הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה (ולדעת הברייתא: ועל שומרת יבם) שאין הולד ממזר.
* משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. (כך כתוב במגלת יוחסין שמצא שמעון בן עזאי בירושלים).
* מנשה המלך הרג את ישעיהו הנביא (כך כתוב במגלת יוחסין הנ"ל), ובסוגיה מסופר הרקע לכך ופרטים נוספים.
* כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה.
* "דרשו ה' בהמצאו" - נאמר על היחיד (ובעשרת ימי תשובה), "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" - נאמר על הצבור.

מספר צפיות: 70

דף נ עמוד א
* "את מספר ימיך אמלא" - לדעת רבי עקיבא: הכוונה היא שאם זכה אדם אז ישלימו לו את הימים שפסקו לו, לדעת חכמים: הכוונה היא שאם זכה אדם אז יוסיפו לו על הימים שפסקו לו.
* פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, דן ביבם שעשה יותר מאחד מארבע המעשים המועילים ביבמה (יבום, חליצה, מאמר, גט).
* לדעת רבן גמליאל: "אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר", וחכמים חולקים.
* לדעת כולם: אין אחר בעילה ואחר חליצה (שנעשו תחילה כהלכה) כלום.

דף נ עמוד ב
* הגמרא מבארת את הטעם לכך שתיקנו חכמים שגט הניתן ליבמה דוחה את האפשרות ליבם אותה אחר כך, ואת הטעם לכך שמאמר הנעשה ביבמה מונע את האפשרות ליבם את צרתה אחר כך.
* הגמרא מבארת את הטעם לכך ש"ביאה פסולה יש אחריה כלום", ואת הטעם לכך ש"חליצה פסולה אין אחריה כלום".

מספר צפיות: 47

דף נא עמוד א
* רבא ואביי נחלקו בביאור טעמו של רבן גמליאל הסובר ש"אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר".
* בברייתא מבואר באיזה אופן אמר רבן גמליאל ש"אין גט אחר גט" ובאיזה אופן אמר ש"אין מאמר אחר מאמר".
* לדעת שמואל: אם נפלו לפניו שתי יבמות ונתן גט לאחת מהן ואחר כך חלץ לה - לא נפטרה צרתה. (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא).

דף נא עמוד ב
* לדעת רבה בר רב הונא בשם רב: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ). (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא).
* רבן גמליאל, בית שמאי, רבי שמעון, בן עזאי, רבי נחמיה - כולם סוברים ש'מאמר' קונה קנין חשוב ומשמעותי.

מספר צפיות: 50

דף נב עמוד א
* לדעת רב הונא: מצות יבום היא קודם לקדש את האשה ('קידושי מאמר') ואחר כך לבעול. (ואם בעל בלא מאמר - קנה, אך לוקה מכת מרדות מדרבנן).
* הגמרא מביאה שמונה מעשים (לדוגמא: מי שמקדש אשה בביאה, ומי שמקדש אשה בשוק) שרב היה מלקה מכת מרדות על מי שכך נהג (ונהרדעי חלקו וטענו שרב לא היה מלקה על שמונה מעשים אלו).
* בברייתא מבואר כיצד מתבצע קידושי מאמר, וכיצד מתבצע שטר כתובת יבמין.
* נתן היבם ליבמתו גט ואמר לה "הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם" - פוסל גט זה את היבמה מלהתייבם.

דף נב עמוד ב
* אמר ללבלר, לפני שייבם את יבמתו, לכתוב גט לגרש בו את יבמתו, וגירש בו לאחר שייבם אותה - הגמרא מסתפקת אם גט זה כשר לגרש בו.
* החולץ ליבמתו וחזר וקדשה - לדעת רבי: אם קדשה לשום אישות צריכה הימנו גט, לשום יבמות אין צריכה הימנו גט, ולדעת חכמים: בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה הימנו גט.
* בהמשך העמוד ובעמוד הבא מובאים שישה הסברים להבנת דעת רבי.

מספר צפיות: 45

דף נג עמוד א
* בן עזאי חולק על המשנה (שבתחילת הפרק) וסובר ש"אין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד".
* לדעת שמואל: "חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה", והגמרא מסיקה שאין הוכחה מהמשנה בתחילת הפרק לדעתו זו.
* לדעת רבה בר רב הונא: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ), והגמרא מסיקה שאין הוכחה מהמשנה בתחילת הפרק לדעתו זו.

דף נג עמוד ב
* בברייתא מובאת דעה שלישית (בנוסף לשתי הדעות שבמשנה בתחילת הפרק) - לדעת אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים משום רבי מאיר: "אחת בעילה ואחת חליצה: בתחלה - אין אחריה כלום (אין מאמר וגט תופסים אחריהם), באמצע ובסוף - יש אחריה כלום". (והגמרא מבארת במה נחלקו שלוש הדעות).
* המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת כיצד קונה יבם את יבמתו בביאה.
* הבא על יבמתו - גם אם היה (הוא ו/או היא) בשוגג או לשם זנות או באונס, הייבום התבצע וקנה אותה.

מספר צפיות: 33

דף נד עמוד א
* נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שביאה בשוגג, במזיד או באונס קונה ביבמה.
* עדיף (מצוה) לייבם מאשר לחלוץ.
* ניתן לייבם רק באמצעות ביאה ולא באמצעות כסף או שטר.
* הבא על יבמתו כשהוא ישן - לא קנאה (בניגוד למתנמנם).
* הגמרא מבררת מה המקור לכך שהעראה נחשבת כגמר ביאה (בכל העריות).

דף נד עמוד ב
* "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות" - הוקשו כל העריות כולן לנדה, מה נדה בהעראה אף כל העריות בהעראה.
* הגמרא מבררת לאיזה עניין השוותה התורה אשת אח לנדה.
* הגמרא מבררת לשם מה כתבה התורה העראה באחות אב ואחות אם.
* המערה בזכור, המערה בבהמה - חייב. (והגמרא מביאה את המקורות לדינים אלו).

מספר צפיות: 63

דף נה עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאחות אשתו מן האם אסורה.
* "ערות אשת אחיך לא תגלה" - האיסור הוא בין אם הוא אחיך מן האב בין אם הוא אחיך מן האם (והגמרא מבררת באריכות את המקור לדין זה).
* אם עבר בשוגג על איסורי עריות ועשאן כולם בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת.
* לדעת רבי יצחק: כל חייבי כריתות בכלל היו ("ונכרתו הנפשות העושות"), ולמה יצתה כרת באחותו - לדונו (רק) בכרת ולא במלקות.
* הגמרא מבררת מנין להעראה שהיא כגמר ביאה אפילו באיסורי ביאה שאינם בכרת.

דף נה עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע התורה אמרה "שכבת זרע" בשפחה חרופה, באשת איש ובסוטה.
* יש מחלוקת אם "משמש מת (באבר מת בלא קישוי שאין ראוי להזריע) בעריות" פטור או חייב.
* האמוראים נחלקו אם "העראה" זו נשיקה (שהאבר נושק במקום תשמיש) או הכנסת עטרה או שניהם.

מספר צפיות: 50

דף נו עמוד א
* הבא על יבמתו בביאה גרועה (שוגג, אונס וכדו') - לדעת רב: קנה את יבמתו לכל דיני אשה נשואה, לדעת שמואל: קנה את יבמתו רק לענין ירושת אחיו ולפוטרה מן היבום. (ונחלקו הלישנות בגמרא אם מחלוקתם היא כשנפלה ליבום מן האירוסין או מן הנשואין).
* בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת בתרומה, נולד לה בן ממנו - אוכלת, מת הבן - רבי נתן אומר אוכלת וחכמים אומרים אינה אוכלת. (בגמרא מובאות שתי דעות לבירור טעמו של רבי נתן, והגמרא דוחה את שתיהן).

דף נו עמוד ב
* אשת ישראל שנאנסה - אע"פ שמותרת לבעלה, פסולה לכהונה (ואם מת בעלה לא תנשא לכהן).
* אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה - ללישנא הראשונה בגמרא: בעלה לוקה עליה משום 'זונה' ומשום איסור 'טומאה', וללישנא השניה בגמרא: אסורה לבעלה רק משום 'טומאה'.
* אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין - לדעת ת"ק (רבי מאיר): לא יאכלו בתרומה, ורבי אלעזר ורבי שמעון חולקים.
* פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל - לדעת רבי אושעיא: רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון נחלקו אם מותרת לאכול בתרומה.

מספר צפיות: 57

דף נז עמוד א
* פצוע דכא כהן שנשא בת גרים - מהו שיאכילנה בתרומה (כדין אשת כהן)?
- רבי יוחנן שאל שאלה זו את רבי אושעיא והוא לא ידע להשיב עליה ולכן שתק.
- לדעת רבי יהודה: לא אוכלת בתרומה.
- לדעת רבי יוסי: כן אוכלת בתרומה.
- לדעת רבי אליעזר בן יעקב: הגמרא מוכיחה שכן אוכלת בתרומה.

דף נז עמוד ב
* לדעת רב: 'יש חופה לפסולות' (כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה, ואף לא קידש אותה לפני כן - למרות זאת, פסלה מתרומת בית אביה), ושמואל חולק. (ומודה רב לשמואל בתינוקת פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד).
* בת שלוש שנים ויום אחד - מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה, וחייבים עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון, נשאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מכל הפסולים פסלה.

מספר צפיות: 48

דף נח עמוד א
* לדעת רמי בר חמא: ישנה מחלוקת תנאים אם 'יש חופה לפסולות'. (והגמרא דוחה את דבריו).
* לדעת רב ששת: 'יש חופה לפסולות', והוא ניסה להביא לכך ראיה ממשנה במסכת סוטה (אך הראיה נדחתה על ידי האמוראים).
* ארוסה ושומרת יבם - לא שותות מים המאררים ולא נוטלות כתובה (אם קינא לה ונסתרה).

דף נח עמוד ב
* אין מקנין לה לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה.
* (כהן) העושה מאמר ביבמתו (הכהנת) - אוכלת בתרומה של בית אביה; אם יש לו אח חלל - לא אוכלת בתרומה.
* אם נתן היבם הכהן ליבמה הכהנת גט - לדעת רבי יוחנן: אוכלת בתרומה, וריש לקיש חולק.

מספר צפיות: 40

דף נט עמוד א
* כהן גדול שקידש את הקטנה ונעשתה בוגרת בהיותה ארוסה לו לפני שנשאה - רבי חייא בר יוסף מתלבט אם מותר לו לשאת אותה.
* לכהן גדול אסור לשאת אלמנה - בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. (ובגמרא מבואר המקור לדין זה).
* יש מחלוקת תנאים אם לכהן גדול מותר להתחתן עם 'בוגרת' (כיון שכלו בתוליה), ואם אשה שנבעלה שלא כדרכה פסולה לכהן גדול.
* לדעת רב: גם מי שנבעלה שלא כדרכה, אסורה לכהן גדול. (והגמרא בעמוד הבא מבארת למסקנה שרב דיבר בממאנת).

דף נט עמוד ב
* לדעת רבי אלעזר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה.
* נבעלה לבהמה - כשרה לכהונה (כי 'אין זנות לבהמה').
* אסור לכהן גדול לשאת אנוסת עצמו ומפותת עצמו, ואם נשא - נשוי (ולדעת רב הונא בשם רב: חייב לגרשה).

מספר צפיות: 34

דף ס עמוד א
* כהן גדול שנשא אנוסת/מפותת חברו - לדעת רבי אליעזר בן יעקב: הולד שנולד להם הוא 'חלל', וכך פסק רב (לפי הלישנא הראשונה), וחכמים חולקים ולדעתם הולד כשר. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).
* אם בא כהן על אשתו נדה - אין הולד חלל.
* יש מחלוקת אם מותר לכהן הדיוט להיטמא לאחותו שהיתה ארוסה ומתה. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).
* לדעת רבי שמעון: אסור לכהן הדיוט להיטמא לאחותו שהיתה מוכת עץ ומתה.

דף ס עמוד ב
* לדעת רבי שמעון בן יוחי: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה, וחכמים חולקים.
* "וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה" - כיצד ידעו? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף.

1 2 3 4 5 6 7
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר