דף נא עמוד א
* רבא ואביי נחלקו בביאור טעמו של רבן גמליאל הסובר ש"אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר".
* בברייתא מבואר באיזה אופן אמר רבן גמליאל ש"אין גט אחר גט" ובאיזה אופן אמר ש"אין מאמר אחר מאמר".
* לדעת שמואל: אם נפלו לפניו שתי יבמות ונתן גט לאחת מהן ואחר כך חלץ לה - לא נפטרה צרתה. (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא).

דף נא עמוד ב
* לדעת רבה בר רב הונא בשם רב: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ). (והגמרא מבארת שלא קשה עליו מהמובא בברייתא).
* רבן גמליאל, בית שמאי, רבי שמעון, בן עזאי, רבי נחמיה - כולם סוברים ש'מאמר' קונה קנין חשוב ומשמעותי.

דף נב עמוד א
* לדעת רב הונא: מצות יבום היא קודם לקדש את האשה ('קידושי מאמר') ואחר כך לבעול. (ואם בעל בלא מאמר - קנה, אך לוקה מכת מרדות מדרבנן).
* הגמרא מביאה שמונה מעשים (לדוגמא: מי שמקדש אשה בביאה, ומי שמקדש אשה בשוק) שרב היה מלקה מכת מרדות על מי שכך נהג (ונהרדעי חלקו וטענו שרב לא היה מלקה על שמונה מעשים אלו).
* בברייתא מבואר כיצד מתבצע קידושי מאמר, וכיצד מתבצע שטר כתובת יבמין.
* נתן היבם ליבמתו גט ואמר לה "הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם" - פוסל גט זה את היבמה מלהתייבם.

דף נב עמוד ב
* אמר ללבלר, לפני שייבם את יבמתו, לכתוב גט לגרש בו את יבמתו, וגירש בו לאחר שייבם אותה - הגמרא מסתפקת אם גט זה כשר לגרש בו.
* החולץ ליבמתו וחזר וקדשה - לדעת רבי: אם קדשה לשום אישות צריכה הימנו גט, לשום יבמות אין צריכה הימנו גט, ולדעת חכמים: בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה הימנו גט.
* בהמשך העמוד ובעמוד הבא מובאים שישה הסברים להבנת דעת רבי.

דף נג עמוד א
* בן עזאי חולק על המשנה (שבתחילת הפרק) וסובר ש"אין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד".
* לדעת שמואל: "חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה", והגמרא מסיקה שאין הוכחה מהמשנה בתחילת הפרק לדעתו זו.
* לדעת רבה בר רב הונא: חליצה פסולה (היינו: חליצה שנעשתה לאחר גט או מאמר) - צריכה לחזור על כל האחין (כל האחים צריכים לחלוץ), והגמרא מסיקה שאין הוכחה מהמשנה בתחילת הפרק לדעתו זו.

דף נג עמוד ב
* בברייתא מובאת דעה שלישית (בנוסף לשתי הדעות שבמשנה בתחילת הפרק) - לדעת אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים משום רבי מאיר: "אחת בעילה ואחת חליצה: בתחלה - אין אחריה כלום (אין מאמר וגט תופסים אחריהם), באמצע ובסוף - יש אחריה כלום". (והגמרא מבארת במה נחלקו שלוש הדעות).
* המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת כיצד קונה יבם את יבמתו בביאה.
* הבא על יבמתו - גם אם היה (הוא ו/או היא) בשוגג או לשם זנות או באונס, הייבום התבצע וקנה אותה.

דף נד עמוד א
* נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שביאה בשוגג, במזיד או באונס קונה ביבמה.
* עדיף (מצוה) לייבם מאשר לחלוץ.
* ניתן לייבם רק באמצעות ביאה ולא באמצעות כסף או שטר.
* הבא על יבמתו כשהוא ישן - לא קנאה (בניגוד למתנמנם).
* הגמרא מבררת מה המקור לכך שהעראה נחשבת כגמר ביאה (בכל העריות).

דף נד עמוד ב
* "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות" - הוקשו כל העריות כולן לנדה, מה נדה בהעראה אף כל העריות בהעראה.
* הגמרא מבררת לאיזה עניין השוותה התורה אשת אח לנדה.
* הגמרא מבררת לשם מה כתבה התורה העראה באחות אב ואחות אם.
* המערה בזכור, המערה בבהמה - חייב. (והגמרא מביאה את המקורות לדינים אלו).

דף נה עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאחות אשתו מן האם אסורה.
* "ערות אשת אחיך לא תגלה" - האיסור הוא בין אם הוא אחיך מן האב בין אם הוא אחיך מן האם (והגמרא מבררת באריכות את המקור לדין זה).
* אם עבר בשוגג על איסורי עריות ועשאן כולם בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת.
* לדעת רבי יצחק: כל חייבי כריתות בכלל היו ("ונכרתו הנפשות העושות"), ולמה יצתה כרת באחותו - לדונו (רק) בכרת ולא במלקות.
* הגמרא מבררת מנין להעראה שהיא כגמר ביאה אפילו באיסורי ביאה שאינם בכרת.

דף נה עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע התורה אמרה "שכבת זרע" בשפחה חרופה, באשת איש ובסוטה.
* יש מחלוקת אם "משמש מת (באבר מת בלא קישוי שאין ראוי להזריע) בעריות" פטור או חייב.
* האמוראים נחלקו אם "העראה" זו נשיקה (שהאבר נושק במקום תשמיש) או הכנסת עטרה או שניהם.

דף נו עמוד א
* הבא על יבמתו בביאה גרועה (שוגג, אונס וכדו') - לדעת רב: קנה את יבמתו לכל דיני אשה נשואה, לדעת שמואל: קנה את יבמתו רק לענין ירושת אחיו ולפוטרה מן היבום. (ונחלקו הלישנות בגמרא אם מחלוקתם היא כשנפלה ליבום מן האירוסין או מן הנשואין).
* בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת בתרומה, נולד לה בן ממנו - אוכלת, מת הבן - רבי נתן אומר אוכלת וחכמים אומרים אינה אוכלת. (בגמרא מובאות שתי דעות לבירור טעמו של רבי נתן, והגמרא דוחה את שתיהן).

דף נו עמוד ב
* אשת ישראל שנאנסה - אע"פ שמותרת לבעלה, פסולה לכהונה (ואם מת בעלה לא תנשא לכהן).
* אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה - ללישנא הראשונה בגמרא: בעלה לוקה עליה משום 'זונה' ומשום איסור 'טומאה', וללישנא השניה בגמרא: אסורה לבעלה רק משום 'טומאה'.
* אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין - לדעת ת"ק (רבי מאיר): לא יאכלו בתרומה, ורבי אלעזר ורבי שמעון חולקים.
* פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל - לדעת רבי אושעיא: רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון נחלקו אם מותרת לאכול בתרומה.

דף נז עמוד א
* פצוע דכא כהן שנשא בת גרים - מהו שיאכילנה בתרומה (כדין אשת כהן)?
- רבי יוחנן שאל שאלה זו את רבי אושעיא והוא לא ידע להשיב עליה ולכן שתק.
- לדעת רבי יהודה: לא אוכלת בתרומה.
- לדעת רבי יוסי: כן אוכלת בתרומה.
- לדעת רבי אליעזר בן יעקב: הגמרא מוכיחה שכן אוכלת בתרומה.

דף נז עמוד ב
* לדעת רב: 'יש חופה לפסולות' (כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה, ואף לא קידש אותה לפני כן - למרות זאת, פסלה מתרומת בית אביה), ושמואל חולק. (ומודה רב לשמואל בתינוקת פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד).
* בת שלוש שנים ויום אחד - מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה, וחייבים עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון, נשאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מכל הפסולים פסלה.

דף נח עמוד א
* לדעת רמי בר חמא: ישנה מחלוקת תנאים אם 'יש חופה לפסולות'. (והגמרא דוחה את דבריו).
* לדעת רב ששת: 'יש חופה לפסולות', והוא ניסה להביא לכך ראיה ממשנה במסכת סוטה (אך הראיה נדחתה על ידי האמוראים).
* ארוסה ושומרת יבם - לא שותות מים המאררים ולא נוטלות כתובה (אם קינא לה ונסתרה).

דף נח עמוד ב
* אין מקנין לה לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה.
* (כהן) העושה מאמר ביבמתו (הכהנת) - אוכלת בתרומה של בית אביה; אם יש לו אח חלל - לא אוכלת בתרומה.
* אם נתן היבם הכהן ליבמה הכהנת גט - לדעת רבי יוחנן: אוכלת בתרומה, וריש לקיש חולק.

דף נט עמוד א
* כהן גדול שקידש את הקטנה ונעשתה בוגרת בהיותה ארוסה לו לפני שנשאה - רבי חייא בר יוסף מתלבט אם מותר לו לשאת אותה.
* לכהן גדול אסור לשאת אלמנה - בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. (ובגמרא מבואר המקור לדין זה).
* יש מחלוקת תנאים אם לכהן גדול מותר להתחתן עם 'בוגרת' (כיון שכלו בתוליה), ואם אשה שנבעלה שלא כדרכה פסולה לכהן גדול.
* לדעת רב: גם מי שנבעלה שלא כדרכה, אסורה לכהן גדול. (והגמרא בעמוד הבא מבארת למסקנה שרב דיבר בממאנת).

דף נט עמוד ב
* לדעת רבי אלעזר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה.
* נבעלה לבהמה - כשרה לכהונה (כי 'אין זנות לבהמה').
* אסור לכהן גדול לשאת אנוסת עצמו ומפותת עצמו, ואם נשא - נשוי (ולדעת רב הונא בשם רב: חייב לגרשה).

דף ס עמוד א
* כהן גדול שנשא אנוסת/מפותת חברו - לדעת רבי אליעזר בן יעקב: הולד שנולד להם הוא 'חלל', וכך פסק רב (לפי הלישנא הראשונה), וחכמים חולקים ולדעתם הולד כשר. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).
* אם בא כהן על אשתו נדה - אין הולד חלל.
* יש מחלוקת אם מותר לכהן הדיוט להיטמא לאחותו שהיתה ארוסה ומתה. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).
* לדעת רבי שמעון: אסור לכהן הדיוט להיטמא לאחותו שהיתה מוכת עץ ומתה.

דף ס עמוד ב
* לדעת רבי שמעון בן יוחי: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה, וחכמים חולקים.
* "וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה" - כיצד ידעו? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף.

דף סא עמוד א
* לדעת רבי שמעון בר יוחאי: קברי עובדי כוכבים לא מטמאים באוהל. ("אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם").
* אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול - מותר לו לשאת אותה לאשה (ובברייתא מובא המקור לדין זה).
* שלושה קבים של דינרים הכניסה לו מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד שמינה את יהושע בן גמלא (בעלה) להיות כהן גדול.
* כהן גדול שמת אחיו שהיה מאורס או נשוי - מותר לכהן הגדול לחלוץ לאלמנת אחיו אך לא לייבם. (ובגמרא מבואר המקור לדין זה).
* נחלקו התנאים אם מותר לשאת אילונית.

דף סא עמוד ב
* לדעת רבי אליעזר אסור לכהן לשאת את הקטנה - בגמרא מובאות חמש דעות כיצד לבאר את דבריו ואת טעמו.
* בברייתא מובאות שש דעות חלוקות מי היא שהתורה כינתה אותה "זונה".
* "לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים" - לדעת בית שמאי: הכוונה היא לשני זכרים, ולדעת בית הלל: הכוונה היא לזכר ונקבה. (והגמרא מבררת את טעמיהם).
* לדעת שמואל: אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים, אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו".

דף סב עמוד א
* שלושה דברים (מפורטים בגמרא) עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום.
* בברייתא מובא שרבי נתן סובר שלדעת בית שמאי לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו שני זכרים ושתי נקבות, ובברייתא נוספת מובא שרבי נתן סובר שלדעת בית הלל החובה היא או זכר או נקבה.
* היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר - נחלקו האמוראים אם קיים בכך מצות פרו ורבו או לא.
* היו לו בנים ומתו - נחלקו האמוראים אם קיים בכך מצות פרו ורבו או לא.
* אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף.

דף סב עמוד ב
* בני בנים הרי הם כבנים. (והגמרא מבררת את המקור לכך).
* רבי יהושע חולק על המשנה (שבדף הקודם) וסובר שאף שכבר קיים מצות פריה ורביה יש לו חיוב ללדת ילדים נוספים.
* למד תורה בילדותו - ילמד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו.
* שתים עשרה אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולן מתו בפרק אחד (מפסח ועד עצרת) מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.
* כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, ברכה וטובה / בלא תורה וחומה / בלא שלום.
* כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה - נקרא חוטא.
* חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך.
* האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך".