דף פה עמוד א * אשה האסורה על בעלה מדרבנן - לא זכאית לכתובה ממנו, וגם לא מהיבם (אם ימות בעלה ותתייבם), ואף אם אינה אסורה על היבם כלל. * אלמנה הנשואה לכהן גדול, וגרושה או חלוצה הנשואה לכהן הדיוט - לא זכאית למזונות (גם אם הלך הבעל למדינת הים והיא לוותה ואכלה), ורק אם מת הבעל ולא גירש אותה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה. דף פה עמוד ב * אלמנה הנשואה לכהן גדול, יש לה כתובה; אשה האסורה על בעלה מדרבנן, אין לה כתובה - ונחלקו (בברייתא) רבי שמעון בן אלעזר ורבי בטעם הדבר. * הגמרא מביאה חמש דעות של אמוראים לבאר מהו החילוק הלכה למעשה בין הטעם של רבי שמעון בן אלעזר לטעם של רבי. * האשה רוצה להינשא יותר מן האיש (רש"י).
דף פו עמוד א * לדעת רבי מאיר: מעשר ראשון אסור באכילה לזרים (=לישראל). * רבי אלעזר בן עזריה מתיר לתת מעשר ראשון לכוהנים, ורבי מאיר חולק. * זר האוכל תרומה במזיד - חייב מיתה, וזר האוכל תרומה בשוגג - חייב חומש. * לדעת רבי יוסי: האוכל טבל שלא הורם ממנו אחת מהמתנות (ואפילו רק מעשר עני לא הורם ממנו) - חייב מיתה. * בת ישראל הנשואה ללוי - יכולה לתת רשות לתרום תרומת מעשר ממעשר ראשון של בעלה. דף פו עמוד ב * רבי עקיבא אוסר לתת מעשר ראשון לכוהנים, ורבי אלעזר בן עזריה מתיר. * עזרא קנס את הלוים שלא יקבלו מעשר ראשון בגלל שהם לא עלו איתו מבבל לארץ ישראל (ונחלקו האמוראים אם יש לתת את המעשר הראשון לעניים או לכוהנים). * בתחילה לא היו מעמידים שוטרים (הכופים את העם לציית לדברי הבית דין - רמב"ם) אלא מן הלוים, עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל.
דף פז עמוד א * אשה שהותרה בתרומה מחמת זרע שיש לה מכהן, ושוב נאסרה בה (כגון משום נישואין לזר), ושוב נסתלקה סיבת האיסור (כגון שמת הזר), חוזרת להיות מותרת בתרומה - הגמרא מבררת את המקור לדין זה. * "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה" - כשהיא חוזרת לבית אביה, חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק [בגמרא מובאות חמש דעות של אמוראים למקור לדין זה]. * בת כהן שנישאה לישראל והתאלמנה וכעת היא שומרת יבם או מעוברת - אינה חוזרת לאכול תרומה בבית אביה. דף פז עמוד ב * אשה שהתאלמנה ויש לה בן פטורה מן היבום, ואף אם מת הבן לאחר מכן פטורה מן היבום בגלל ש"דרכיה דרכי נועם" (כי אם נישאת למישהו אחר ואחר כך מת בנה, הרי שאם כעת תחויב בחליצה הרי היא מתגנה על בעלה). * פרק עשירי, המתחיל בעמוד זה, עוסק באשת איש שנישאה בטעות לאחר. * אשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר לה שמת בעלה - מותרת להינשא לאחר (ואפילו עד מפי עד נאמן וכן אשה מפי אשה וכו'). (והגמרא מבררת את המקור לכך).
דף פח עמוד א * "מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה" - ולכן: עד אחד נאמן להעיד לאשה שהלך בעלה למדינת הים, שבעלה מת, כי היא תדייק ותברר היטב שבעלה אכן מת לפני שתינשא למישהו אחר. * לדעת רב: מה שנאמר במשנה שתצא משני הבעלים, זה רק במקרה שניסת בעדות של עד אחד, אבל אם ניסת על פי שני עדים לא תצא, והגמרא מבררת את פירוש דברי רב וכוונתו. * "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" - מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. דף פח עמוד ב * שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי זו לא תנשא, ואם ניסת לא תצא, ולדעת רבי מנחם ברבי יוסי: אם באו עדים ואח"כ ניסת - תצא. * אשה ששני עדים העידו שבעלה מת והלכה ונישאת למישהו אחר, והתברר שהיתה טעות - מותרת לחזור לבעלה הראשון (כי נחשבת לאנוסה). * לדעת שמואל: מה שנאמר במשנה שתצא משני הבעלים, זה רק במקרה שהיא לא מכחישה את האדם שבא לפנינו בטענה שהוא בעלה הראשון, אבל אם היא מכחישה אותו לא תצא מבעלה השני, והגמרא מבררת את פירוש דברי שמואל וכוונתו. * כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. * לדעת רבי יוסי בן כיפר: אסור להחזיר את גרושתו שנישאת למישהו אחר ומת או גירשה, אך מותר להחזיר את גרושתו שרק התארסה למישהו אחר ומת או גירשה.
דף פט עמוד א * חכמים תיקנו כתובה לאשה - כדי שלא תהא קלה בעיני הבעל להוציאה (=לגרש אותה). * "תנאי כתובה ככתובה דמי". * אין תורמין מן הטמא על הטהור, ואם תרם - בשוגג תרומתו תרומה, במזיד לא עשה ולא כלום [לדעת רב חסדא: כאילו לא הפריש כלל, לדעת רב נתן ברבי אושעיא: מה שהפריש נחשב לתרומה אך כל שאר הפירות דינם עדיין כטבל]. * התורם משאין נקוב על נקוב - תרומה, ויחזור ויתרום. דף פט עמוד ב * התורם מן הנקוב על שאין נקוב - תרומתו תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר. * התורם מן הרעה על היפה - תרומתו תרומה. * הגמרא מתקשה ודנה בדעת רב חסדא הנ"ל כיצד בית דין מתנים לעקור דבר מן התורה. * הפקר בית דין - הפקר. (רבי יצחק ורבי אלעזר נחלקו מה המקור לכך). * אי זהו מת מצוה? כל שאין לו קוברין. קורא ואחרים עונין אותו - אין זה מת מצוה.
דף צ עמוד א * הגמרא מביאה סדרת הוכחות (בעמוד זה ובעמוד הבא) לשיטת רב חסדא להוכיח שיש כח ביד חכמים לעקור דין תורה, והגמרא דוחה את ההוכחות. * דם (קרבן) שנטמא וזרקו: בשוגג - הורצה, במזיד - לא הורצה. * במקרה של "שב ואל תעשה" - ודאי שיש כוח בידי חכמים לעקור דבר מן התורה. דף צ עמוד ב * לנביא יש אפשרות לעקור דבר מן התורה לפרק זמן מצומצם (כגון אליהו בהר הכרמל). * "מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש" - ולכן יש לחכמים אפשרות להפקיע קידושין. * במקום שיש צורך לגדור את הציבור לפי מאיסורים - חכמים יכולים לעקור דבר מן התורה (גם ב"קום עשה"). * הטעם לכך שמציאת אשה היא לבעלה הוא כדי שלא תהא לו איבה כלפיה. * הטעם לכך שמעשה ידיה של אשה הוא לבעלה הוא משום שהיא מקבלת ממנו מזונות. * הטעם לכך שבעל מיפר נדריה אשתו הוא כדי שלא תתגנה עליו.
דף צא עמוד א * לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות - לא נאסרה במעשר ראשון (שלא כמו בת כהן שבמקרה כזה נפסלת מתרומה). * נחלקו האמוראים בביאור מחלוקת רבי יוסי רבי אלעזר ורבי שמעון שבתחילת הפרק. * אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו שני עדים ואמרו לה שמת בעלה ונשאת לאחר ואח"כ התברר שבעלה חי - רב פסק שמותרת לחזור לו, ורב ששת סבר שכולם מסכימים בכך ואין חולק בדבר. דף צא עמוד ב * הגמרא מביאה שש קושיות על דעתו של רב ששת (הסובר שאומרים "מאי הוה לה למיעבד" ואין קונסים אשה על זנותה בשוגג). * הגמרא מתרצת את כל הקושיות הללו ורב פפא רצה לסמוך על כך להלכה (ולא לאסור אשה שבעלה חזר לאחר שנישאה על פי שני עדים), אך רב הונא בריה דרב יהושע סבר שאלו תירוצים דחוקים ואין לסמוך עליהם להלכה למעשה.
דף צב עמוד א * אשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד והעיד שבעלה מת ונישאת לאחר ואז התברר שבעלה חי - יש מחלוקת אמוראים בגמרא אם חייבת בקרבן או לא. * "הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן" - נחלקו האמוראים האם הכוונה היא שזינתה או שנישאה לאדם שהיא אסורה לו (כגון: אלמנה לכהן גדול או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט). * לדעת רבי עקיבא (והמשנה): אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ולכן אלמנה שזקוקה ליבום ונישאה לאחר ונולד בן - הולד ממזר. דף צב עמוד ב * לדעת רב: יש לימוד מיוחד מפסוק שמלמד שאין קדושין תופסין ביבמה (=באלמנה הזקוקה ליבום) [תוס': וזה אף לסוברים שקידושין תופסין בחייבי לאוין], ושמואל מסופק בכך. * לדעת רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, ורב אשי חולק.
דף צג עמוד א * האמוראים נחלקו האם רבי עקיבא סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם או לא. * לדעת רב נחמן בר יצחק: רב הונא, רב, רבי ינאי, רבי חייא, רבי, רבי מאיר, רבי אליעזר בן יעקב, רבי עקיבא - סוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם [ומביא מקורות להוכיח זאת עבור כל אחד מהם]. דף צג עמוד ב * לרבי ינאי הקרו בחלום את הפסוק "קנה רצוץ" והוא חשב שהכוונה שלילית (כמשמעות הפסוק "הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה") שלא פסק נכון להלכה, אך רבי חייא השיב לו שהכוונה חיובית (כמשמעת הפסוק "קנה רצוץ לא ישבור... לאמת יוציא משפט"). * עד אחד מעיד לאשה שמת בעלה והיא זקוקה ליבום - נאמן (וגם היא עצמה נאמנת).
דף צד עמוד א * אשה שידוע שמת בעלה בלא בנים וזקוקה ליבום, ובא עד אחד ומעיד שמת היבם - מובאות בגמרא שני ניסיונות להוכיח ממשניות שהעד נאמן, אך ההוכחות נדחו. * במקרה הנ"ל - לדעת רבא העד נאמן, אך "ההוא מדרבנן" דחה את הוכחתו לכך. * ריח הגט (אם אמר לאשה: הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם) - פוסל בכהונה. דף צד עמוד ב * כל עריות שבתורה שנשא אותן באיסור/בשוגג - לא צריכות ממנו גט, חוץ מאשת איש שעד אחד העיד לה שבעלה מת ונישאת לאחר והתברר שהיתה טעות - צריכה גט מדרבנן [ורבי עקיבא הוסיף גם אשת אח ואחות אשה והגמרא מבארת באיזה אופן מדובר]. * לדעת רבא בביאור דעת רבי עקיבא אסור לאדם לשאת את חמותו לאחר מיתת אשתו אך אין עונש שריפה, אך לדעת רבי ישמעאל וכן לדעת אביי בביאור דעת רבי עקיבא יש גם עונש שריפה.
דף צה עמוד א * מי שבא על אחות אשתו - לא נאסר בעקבות כך באשתו (אך בית שמאי לדעת רבי יהודה חולקים). * לדעת רבי יהודה: גם ב"ש וגם ב"ה סוברים שמי שבא על חמותו - נאסר על אשתו, אך שמואל פסק שאין הלכה כרבי יהודה. * בגמרא מובאות מספר אפשרויות לביאור דברי הברייתא "ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר, מקום שבא על איסור חמור אינו דין שנאסר האוסר". דף צה עמוד ב * בגמרא מובאות שתי דעות כיצד לבאר את דברי רבי יוסי שאמר במשנה "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו". * שמואל פסק שהלכה כרבי יוסי, אך הגמרא מתלבטת לפי איזה ביאור בדעת רבי יוסי הוא התכוון ומה בדיוק התכוון.
דף צו עמוד א * ביאה של קטן ביבמתו פוסלת אותה על אחיו הגדול - בין אם בא עליה לפני ה'מאמר' של אחיו הגדול ובין אם בא עליה לאחר ה'מאמר' של אחיו הגדול. * 'מאמר' של קטן ביבמתו פוסלת אותה על אחיו הגדול - רק אם עשה את ה'מאמר' קודם שעשה אחיו הגדול את ה'מאמר'. דף צו עמוד ב * לדעת בן עזאי: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת, ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד, ולדעת התנא של המשנה: בשני המקרים יש מאמר אחר מאמר. * שוטה וקטן שנשאו אשה ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. * בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת - אם לא ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשנייה או חולצת או מתייבמת, אך לדעת שמואל ורבי יוחנן השנייה לא מתייבמת. * רבי יוחנן הקפיד על כך שרבי אלעזר אמר בבית המדרש הלכה שלמד ממנו אך לא ציין ששמע זאת ממנו. * רבי יעקב בר אידי פייס את דעתו של רבי יוחנן בכך שאמר לו: "וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא, אף רבי אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא".