דף מח עמוד א
* כשם שתרומה גדולה יש בה עוון מיתה, כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עוון מיתה.
* יוחנן כהן גדול ביטל וידוי מעשרות של חברים וגזר על דמאי של עמי הארץ.
* הפסוק "עורה למה תישן ה'" נאמר על זמן שישראל שרויים בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה.
* משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות.
* משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים.
* מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה.
* כשהחורבן מתחיל הוא מתחיל מסף (=מפתח) הבית.
* גברים שרים ונשים עונות - פריצות; נשים שרות וגברים עונים - כאש בנעורת.

דף מח עמוד ב
* משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואעפ"כ היו משתמשים בבת קול.
* על הלל הזקן ועל שמואל הקטן אמרה בת קול שראוי שתשרה שכינה עליהם אלא שאין דורם ראוי לכך.
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר "משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים", והגמרא מבארת כמה עניינים בנוגע לכך.
* כל מי שיש לו פת בסלו ואומר "מה אוכל למחר" - אינו אלא מקטני אמונה.
* מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבא? - קטנות שהיתה בהן, שלא האמינו בקב"ה.

דף מט עמוד א
* מובאות ארבע מימרות של רבי אילעא בר יברכיה.
* שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה - ראויים להישרף באש.
* שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחים זה לזה בהלכה - אחד מת ואחד גולה.
* כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדוחק - תפלתו נשמעת / משביעין אותו מזיו שכינה / אף אין הפרגוד ננעל בפניו.
* העולם מתקיים בזכות קדושה ובזכות יהא שמיה רבא שאומרים אחרי לימוד הגדה.
* משחרב בית המקדש - בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל, על מי לנו להשען? על אבינו שבשמים.

דף מט עמוד ב
* "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (סמוך לביאת המשיח החוצפה תתרבה).
* סמוך לביאת המשיח: האמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
* ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית.
* לבית רבן גמליאל התירו ללמוד חכמה יוונית כי היו קרובים למלכות.
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא", אך לפי רב יוסף ורב נחמן אין לגרוס זאת במשנה.

הדרן עלך מסכת סוטה